קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מהי גלות מצרים ביחסים עם החברים?
תשובתי: "גלות" פירושה שאינני יכול ליצור חיבור נכון עם החברים מפני שבינינו ניצב "פרעה" ושולט עלינו. יוצא, שאני נאלץ לעבוד למען "פרעה" במקום למען החברים, וזה נקרא שאני נמצא בגלות מצרים, בעבדות.
בתחילה אני מרגיש טוב בגלות הזאת. החברים אינם מדאיגים אותי אלא מדאיג אותי "פרעה", המלך שמאפשר לי לחיות טוב ומביא לי מילוי אגואיסטי, שמרווה ומשכך את הקנאה, התשוקה, השאפתנות וההשתוקקות לכוח ולשליטה. אני מתחבר עם אותו "פרעה" ומוכן לעבוד למענו.
לאחר מכן אני מתחיל לגלות בהדרגה שזה לא טוב, ושאי אפשר להמשיך לחיות כך, כי באופן כזה אינני מתקדם ואינני מברר את מטרת הבריאה. לכן אני מתחיל להרגיש שאני בגלות. כמו שנאמר: "ויאנחנו בני ישראל מן העבודה", כשהם גילו שהם בונים ערים נפלאות, פיתום ורעמסס, עבור פרעה, שבעבורם הן הופכות לערי מסכנות.
כל מה שנבנה אינו מביא שום תועלת, אלא להיפך, מצביע על הסכנה להישאר לתמיד במצרים במצב של דחייה זה מזה, בחיים מסכנים, אומללים וחסרי משמעות. ואז אנחנו מתחילים לנסות להפוך את המצב הזה ולכוון אותו לכיוון ההצלה.
מאותו הרגע, כשזה מתחיל להתגלות לנו, מתגלה "משה" (ה"נקודה שבלב") שבורח מעבדות מצרים למקום אחר. כלומר, התכונה הזאת בתוך האדם שנקראת "משה", מפרידה את עצמה מ"פרעה", מהאגו, ומתחילה לגדול ביחידות, כשהיא רוצה להוציא את כל השאר מהשבי המצרי. כך "משה" נכנס למלחמה עם "פרעה".
"פרעה" ו"משה" נאבקים זה עם זה וביניהם נמצא הבורא. מצד אחד, הבורא מכביד את לב "פרעה" ומהצד השני, הוא מחזק את "משה", ואומר לו: "בוא אל פרעה". כך הבורא מלמד את "משה" להיאחז בקו האמצעי.
מצד אחד עומד "פרעה", ומהצד השני עומד כוח הבורא, ו"משה" גדל ביניהם דרך עשר מכות מצרים. בזכות אותן מכות מצרים הוא רוכש את עשר התכונות העיקריות שאיתן הוא כבר יכול לברוח. וכאשר הוא בורח, כל שאר התכונות שלו מצטרפות אליו, וגם הן מסכימות לצאת ממצרים.
כך אנחנו מגיעים למצב שבו כבר לא מספיק לנו שסתם ברחנו מ"פרעה", מהרצון האגואיסטי שלנו שממנו התנתקנו, אלא עכשיו אנחנו צריכים לרכוש את תכונת ההשפעה, ולכן אנחנו מגיעים לקבלת התורה.
כלומר, כאן למעשה כבר צריך להתחיל לפעול האור המחזיר למוטב, ואנחנו מושכים אותו אלינו. החיבור שלנו זה עם זה צריך להתחזק יותר. אנחנו כל הזמן מתקדמים לקשר יותר ויותר חזק.
אנחנו נכנסים למצרים מפני שאנחנו שונאים זה את זה, במיוחד את נקודת ה"יוסף", תחילת הקו האמצעי, כלומר, אנחנו מפורדים. אבל גלות מצרים מתחילה כבר מ"שבת אחים גם יחד", אבל רק "יוסף" יודע ומבין זאת.
הוא רוצה עכשיו לצרף אליו את כל האחים שלו, את כל "תשע הספירות הראשונות", כי הוא עצמו הוא הספירה האחרונה, יסוד. ולכן הוא אומר: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", כאשר הוא מחבר את כולם ונוצר הכלי הרוחני.
ולאחר מכן, במצרים, מושג חיבור גדול עוד יותר, כשמגיעות שבע שנות הרעב והם מתחילים לגלות שיש להם אויב שנוא משותף – "פרעה". כשכולם בורחים מהאגו שלהם, מהרצון לקבל, ומוכנים להתחבר, כשהם מסכימים להיות כ"איש אחד בלב אחד", בערבות הדדית, כלומר, לבצע את התנאי של קבלת התורה. זאת כבר מדרגת החיבור הבאה.
בכל פעם החיבור נעשה יותר ויותר גדול. ואת כל הפשעים שהם מבצעים במדבר – הם מתקנים לאחר מכן: הם היו מכוונים כנגד החיבור, ולאחר מכן לחיבור. אין שום דבר חוץ
ממימוש העיקרון של ו"אהבת לרעך כמוך", הכלל הגדול בתורה. כל המצוות, כלומר, כל פעולות התיקון, נכללות בתוכו. עד שאנחנו מגיעים לקשר הנכון ונכנסים ל"ארץ ישראל" (ישר-אל), כלומר הרצון הדומה והמחובר לבורא. זאת הדרך.
לכן, זוהי לא סתם אהבה כלפי החברים, אלא האמצעי להשיג ולממש את מטרת הבריאה!
מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 14.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
בועת הסבון של האגואיזם
התקרבות בטור לוגריתמי
נס האור והחיבור
