גלאי להרגשת הבורא

האדם שופט את עצמו לפי איך שהוא מרגיש את עצמו בחיים.

אם קיבלתי את התנאים ש"אין עוד מלבדו", שהבורא הוא הטוב המוחלט, שהוא טוב ומטיב, שהוא ממלא הכול לחלוטין ואני נמצא בתוך האור העליון, אז אני מרגיש אותו במידת ההשתוות שלי אליו, לפי חוק השתוות הצורה. אבל אם אני מנוגד לו, אז אני מרגיש את עצמי כרע, או חושב שהאור העליון הוא רע, אין שום הבדל.

כי מי שמאשים מישהו אחר, הוא למעשה, מאשים את עצמו בתכונות של עצמו.

ולהפך, אם אני קיבלתי, ש"אין עוד מלבדו", שהבורא הוא הטוב המוחלט, שממלא בעצמו את הכול, ואני מרגיש את מצבי כטוב, אז אני באמת נמצא בתוך הטוב הזה, אני ממש מרגיש אותו.

באיזה אופן? בקשר עם החברים שלי. אבל באיזה גלאי, באיזה חוש?

אנחנו חייבים להבין בצורה ברורה היכן אנחנו מרגישים את הופעת הבורא, את הגילוי של ההשגחה שלו, היחס שלו אלינו!

אם אני מרגיש את זה לבדי בתוכי, אז זוהי הרגשה אגואיסטית, פשוט טוב לי היום, יש לי מצב רוח טוב, ישנתי טוב, התעוררתי והכול בסדר.

אנחנו צריכים להבין, איך אנחנו מרגישים את זה באותו החוש שנקרא "נשמה".

"נשמה", זה דבקות, החיבור של ה"נקודות שבלב" שלנו, ההשתוקקויות ההדדיות שלנו בקבוצה, ביחס לעולם, לאנושות, בכלל להכול.

מתוך שיעור מס' 5 בכנס בליטא, 25.03.2012

ידיעות קודמות בנושא:
בלעדיך אני לא אשיג את המטרה
ניתוח רוחני
לנוע פירושו להשתנות