קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הגוף שלנו אינו שונה במאומה מגופם של בעלי חיים, חוץ מהאגו שגדל בו, יותר מרצון לסיפוק ההכרחי לקיום. אך בשלב מסוים בהתפתחות האגו, כאשר כבר רע לאדם ממנו, מופיע באדם עוּבּר הנשמה – שאלה על משמעות החיים. באמצעות לימוד הקבלה העוּבּר מתפתח לחוש חדש המתאים להרגשת העולם העליון.
לרב שלום וברכה,
אמרת כמה פעמים שהדרך הכי טוב להבין איך מורגש "מיתה" גשמית לאדם שכבר מזוהה עם נשמתו זה דרך משל לאדם שבסוף היום זורק חולצה מלוכלכת ולמחרת לובש חולצה חדשה.
שאלתי היא שהמשל סביר לחלק הראשון – כשאדם יוצא מהרגשת עולם הזה וממשיך להרגיש את עולם הרוחני כמו לפני עזיבת עולם הזה.
אבל מה עם החלק השני, כשאותו נשמה מתלבשת שוב בגוף (תינוק שנולד עם נשמה שכבר היגיע להשגה רוחנית מהגלגול שעבר). התינוק לא מרגיש כמו מי שלבש חולצה חדשה. זאת אומרת הוא לא מרגיש את עולם הרוחני מיד כשהוא נולד. אז המשל חסר. אבל באמת למה התינוק שנולד לא יכול להרגיש את עולם הרוחני מיד אם הוא כבר היגיע לזה בגלגול הקודם? כמובן אפשר להגיד שהוא יגיע מהר מאוד להשגה רוחנית. אבל למה לא מיד? האם בגלל שהשכל עדיין לא מפותח – הרי אנחנו אומרים שהרגשת עולם העליון לא שייך לשכל?!
תודה רבהת
בברכה
מרדכי