בעקבות הטרגדיה בפריז – חלק ד' – למה העולם כל כך חסר אונים מול המחבלים?

שאלה: למה העולם מצא את עצמו כל כך חסר אונים מול המחבלים? המדינות החזקות ביותר, בעלות הנשק העוצמתי ביותר, אינן מסוגלות להתגבר על קומץ של מחבלים, ומאפשרות להם להתקיים כבר כל כך הרבה זמן בקרבן. רוסיה מפגיזה את העמדות שלהם, ומדינות הקואליציה מנחיתות מכות מהאוויר, אבל התוצאה היא שהמצב הופך ליותר ויותר גרוע. מתרחש איזה אבסורד!

תשובתי: העולם אינו מוכן להתאחד נגד המחבלים. כי למעשה, בתוך האנשים אין תחושה שלפניהם נמצא הרע, אותו הם חייבים להכחיד מהעולם. כולם רק מסכימים שצריך להיאבק איתם ולהרוס את עמדתם במקום בו הם נמצאים, כדי שזה לא יתפשט בכל העולם. אבל בעיקרון, אף אחד לא מתנגד להם. אם הם היו חיים בתוך הגבולות שלהם בסוריה ובעיראק ולא יוצאים החוצה, אז היו מניחים אותם לנפשם. אנשים לא מרגישים שדאע"ש זו הסיבה לסבל בכל העולם.

בשונה מישראל, שביחס אליו קיימת הסכמה כללית משותפת שהיהודים אשמים בכל הצרות. כי אנטישמיות זו תופעה שטמונה בתוך הטבע האנושי, לכן נגד ישראל לא נדרש ליצור קואליציות ולקבל החלטות מיוחדות, גם כך כולם מסכימים. אנחנו רואים שברגע שמתרחש משהו בעולם, מיד מתחילים לחפש כיצד ישראל מעורבת בזה. אפילו כבר מתחילים להזכיר את ישראל בקשר לטרגדיה בפריז, עד כמה שזה לא פרדוקסלי. וזה לא פרדוקס, השנאה הזאת טמונה בטבע של האדם ובטבע של העולם, כי למעשה המצב הכללי תלוי בעם ישראל. זוהי שנאה טבעית, ואנשים לא אשמים בזה שהם מרגישים אותה באופן אינסטינקטיבי. אנחנו צריכים להתייחס באופן מעשי, הגיוני, לתופעה הזאת ולהתחיל לתקן אותה. ואז נוכל להפוך את השנאה הכוללת הזאת כלפינו לאהבה.

מתוך תוכניתי ברדיו 103FM, בתאריך 15.11.2015