קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלתו של זיו: אני חושב שזאת חוצפה מצד אלוקים לברוא אותנו בכלל בלי לשאול אותנו, בלי זכות בחירה, מי ביקש ממנו? לא רוצה תענוג ולא רוצה כלום, משחק איתנו משחקים ועוד מספר לנו שזה בשבילנו. כל המשחק נסתר ומשעמם (במקרה הטוב), יש לו כל מיני דרישות בלתי ניתנות לביצוע שרק הוא יכול לבצע כי זה לא ברשותנו בכלל, אבל למרות זאת אנחנו עדיין חייבים לעשות משהו שאנחנו לא יודעים מהו אבל חייבים לעשות, והכי חשוב: כל הדרך סובלים – אבל זה בשבילנו, זה בשבילו, זה בשבילנו, בשבילו, והכי חשוב זה לסבול ומטרת הבריאה זה תענוג. יש דרך להפסיק את זה?
תשובה: אני חושב שלצעקה שלך יכולים להצטרף רבים! אענה בקצרה. כל התשובות – בכתבי בעל הסולם.
הבורא אינו שואל: אי אפשר לשאול טיפת זרע האם היא רוצה להפוך לאדם. כתוב: "בעל כורחך אתה נולד, בעל כורחך אתה חי, בעל כורחך אתה מת". וכן: "שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא – יפשפש במעשיו!".
אתה פשוט התעייפת מלהיות תלוי באגואיזם שלך. אך עדיין לא "התמלאה הסאה", עדיין אין בך שנאה כלפיו שתהיה מספיקה כדי לקרוע אותו מעצמך.
הבורא משחק איתך כדי ליצור בך הרגשות אינסופיות, מקצה לקצה. אז תוכל להרגיש את הכול כמוהו.
הסתרתו היא הכרחית, אחרת היית "בלי ראש" משתוקק אליו, כאל מקור כל התענוגים. בכדי לתת לך אפשרות להפוך להיות עצמאי מהרצון שלך ליהנות, הבורא מסתתר, ונותן לך תענוגים שמעליהם אתה יכול להתעלות בעזרת "קבוצת החברים", להעדיף את ההתפתחות הרוחנית על המילוי הבהמי.
הייסורים – אינם שלך, מי שסובל זה האגואיזם שלך. היפטר ממנו – והייסורים ייפסקו. איך? – חזור למצבך האמיתי, "אדם", לאיחוד של כל הנשמות. בשבילך – זו הקבוצה. התכללות נכונה בה מבטיחה לך התרוממות מהירה מהרגשת הייסורים ותנועה לעבר המילוי!
מה זה "חטאים"? ואיך מכפרים עליהם בשיטת הקבלה?
ואם אני ילדה בת 9 וחצי איך אני יכולה ללמוד קבלה ולכפר על החטאים שלי?
אני מבטיח לנסות
יש פעמים שחושבים שכל הקבלה הזאת היא שטות פרימיטיבית ושאני סתם מבזבז את הזמן שלי על שטויות, איך זה יכול להיות שמקריאה של כמה ספרים ומהתכללות בקבוצה יצא בכלל משהו, ועוד בנוסף לזה גם משהו שאין לי מושג מה הוא (השפעה). ואז יוצאות לי מחשבות כאלה כמו בתגובה למעלה. ויש פעמים שבהם אני מבין את מה שאני קורא, אני פשוט יודע ידיעה פנימית שזאת הדרך הנכונה ואני "מרגיש" שכולנו מחוברים וזורם בתוכנו, ביננו, אלוהים.
השאלה שלי היא האם בזמנים שבהם אני חושב שהכל שטויות זה מועיל לשקר לעצמי ולכולם ולקרוא ולהגיד מהפה לחוץ דברים שאני לא מאמין בהם באותו הרגע או לבקש מ"אלוהים", מישהו שאני לא יודע מיהו ולא חושב שהוא קיים שישנה לי את הקבלה לעצמי להשפעה לכולם, מבלי לרצות את זה בכלל ומבלי להבין מה זה?
האם השקר הוא דרך העבודה הנכונה במקרה הזה? המקור של כל התפילות הוא מתוך השקר?
אני יכולה להגיד שהשקר הוא גם הסתר. כי כשאין לך מילוי, והשכל אומר לך שזה לא שווה, אז אתה מאמין שזה שקר.
אבל יש מושג שנקרא "אמונה למעלה מהדעת" או מהשכל, לפעול מעל הרצון לקבל, לרצות שתכונת ההשפעה תישרה בתוך הכלי ולבקש מבורא עולם לבצע זאת בתוכך. כלומר, על אף שלעיתים ניכר בך השיעמום או אי האמון בספרי הקבלה, אתה חייב לעבוד באמונה שהיא מעל הדעת ולהתאמץ. ההתאמצות להבין את ספרי הקבלה היא זאת המושכת את המאור המחזיר למוטב, כך בעל הסולם כותב. היגיעה הזאת של לנסות להבין מכניסה אותך אל ההשתוקקות והיא מביאה התעלות רוחנית.
אני ממליצה על ספר שמעתי שמאוד עוזר להתעלות רוחנית, וגם, על מוזיקה קבלית שממש נכנסת אל תוך דלת הנפש ופורצת שמה כמה מחסומים.
תנסה, בהצלחה.