בבל עדיין כאן

העם היהודי תמיד היה מושא לשנאה. כי הוא הרי היה מתישהו בערבות הדדית, במערכת המתוקנת, שממנה נשאר לו רק כוח קטן. כך או אחרת, הכול נובע משם. פעם היינו מאוחדים על ידי הערבות, ומאז נשארת השנאה בין שני הרצונות: המקבל והמשפיע, בין אלה שהיו בערבות ואלה שלא היו בה.

השנאה הזאת צמחה מבבל, שבה למעשה אנחנו נמצאים גם היום. אם נתבונן על המצב מנקודת המבט הרוחנית, שום דבר לא השתנה. אנחנו צריכים להתאחד שוב, בדומה לקבוצת אברהם, רק שהפעם יש לנו את הספרים ואת כל האפשרויות לבצע יחד את פעולות ההפצה והתיקון על עצמנו, בתוכנו, בכל אותה הקבוצה שנקראת "ישראל" על שם העבר ועל שם העתיד. ולאחר מכן לפעול כלפי אותה "בבל", כלומר כל יתר האנושות של היום.

למעשה, כל האנושות צריכה רק דבר אחד: להגיע לערבות. לא במקרה בעל הסולם חילק מאמר אחד לשני חלקים מקושרים: "מתן תורה" ו"הערבות". החלק השני מדבר על המימוש, שזוהי הערבות. אם נממש את זה, לא נצטרך יותר לכלום. בכך אנחנו נסיים את התיקון בכל העולמות.

מתוך שיעור על מאמר שבעל הסולם פרסם בעיתון "האומה", 28.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
כיבוש דוד
ישראל והבבלים
התפתחות הערבות לאורך ההיסטוריה האנושית