דף הבית / קבלה לעם / ספר הזוהר / באיזו דרך בחרת לנסוע?

באיזו דרך בחרת לנסוע?

laitman_2009-05-28_0097_70.jpg

מתוך ספר הזוהר, פרשת נח, שס"ו-שס"ז:

"שנסעו מארץ ישראל וירדו לבבל. אמרו, הנה כאן המקום להדבק… נעלה לרקיע, ונעשה עמו מלחמה. שאל יוריד מבול בעולם כבתחילה. כי הפרסא שנתקנה מתחת האצילות, הוא תקון מיוחד, שלא להמשיך הארת החכמה ממעלה למטה. וע"כ אמרו, נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה, כדי לבטל את הגבול הזה, ולהמשיך האורות ממעלה למטה."

האדם לומד ויודע שעליו להשתוקק להשפעה, אבל הוא אינו רוצה להימצא ב"ארץ ישראל", לא מעוניין בכך שהכול יהיה לשם ההשפעה, הוא לא רואה את התועלת שתצמח לו מכך.

מתגלים בו רצונות אגואיסטיים חדשים בכל פעם – משמע, הוא יוצא מארץ ישראל, מתרחק מההשפעה ונכנס לקבלה, לבבל.

נראה לו שניתן להשתמש בחכמת הקבלה לשם מטרות אגואיסטיות ולשם הנאה אישית. הוא רוצה לנצח את הבורא, כדי שהבורא ישרת אותו, במקום שהוא ישרת את הבורא. בדומה לאגדה על דג הזהב…

הוא מתחיל לחפש אחר מקום שפל, שבו הוא מקווה להתחבא מהכוח העליון, כדי שהוא לא יצטרך לבטל את האגו שלו בפני הבורא, ויוכל לבנות "עיר ומגדל" (זו"ן דקליפות) ולחיות בה.

הוא חושב שהבורא חייב למלא באור את רצונותיו האגואיסטיים ולא את הרצונות הזכים שלו, שבהם עליו להתעלות ולהידבק לתכונת ההשפעה, לבינה. הוא חפץ במילוי האגו שלו ומתווכח עם הבורא.

כל אדם יכול למצוא בעצמו תכונות שכאלה. כך אמרו בתורה בוני מגדל בבל: "נעלה לרקיע, ונעשה עמו מלחמה!".

להילחם – פירושו לדרוש מהבורא את האור, לדרוש ממנו להתגלות במצבי האגואיסטי הנוכחי: "מדוע העולם הרוחני עדיין לא התגלה בפני?! הבורא אינו הוגן כלפיי… אני מחכה כל כך הרבה זמן, אם כך, מדוע זה עדיין לא התרחש?"

יחס מעין זה מכונה "לבנות עיר (ז"א דקליפה) ומגדל בבל (מלכות דקליפה)" – וזה מתרחש בכל מדרגה. בכל מדרגה עלינו לבחור בין ההליכה בדרכו של אברהם, בדרך ההשפעה, או בדרכו של כל העולם, דרכו של נמרוד.

יש כלל: "כלל ופרט – שווים". בכל מצב, יהיה זה המצב הקטן והשפל ביותר, כלול כל ספר התורה: נוח, בבל, עבדות מצרים והנדודים במדבר, בניין בית המקדש וחורבנו – כל הדרך עד לגמר התיקון. וכך זה חוזר על עצמו, פעם אחר פעם, בכל מדרגה.

לכן, כשאנו קוראים בספר הזוהר, אנו יכולים למצוא בתוכנו את כל מה שאנו קוראים עליו, בכל מצב שאנו עוברים: אני עבד במצרים, אני עם ישראל, אני גם הכהן הגדול בבית המקדש, וגם פרעה, ובלעם וגם החמור שלו.

עלינו רק להשתדל לתאר לעצמנו את התמונות הללו ולהרגיש אותן, כמו ילד קטן, שמכיר את העולם. והעיקר, לא להפסיק את המאמץ.
אין בעולם הזה אף ספר, אף אמצעי שיכול להעלות אותנו לרוחניות, מלבד לספר הזוהר.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 16.12.2009

פוסטים קודמים בנושא:
מהי "לשון הקודש"
הבה נבנה לנו עיר (בבל) ומגדל וראשו בשמים
אל תקריבו לפני ה' אש זרה

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest