אפוף בענן

שאלה: מהו האגו שלנו, האם זאת הרגשה או תפיסה שכלית?

תשובתי: את המוח אפשר להשוות למסך קולנוע, כי הוא בעצמו ריק. לדוגמה, היום אתה נראה לי מכוער ומגעיל, ולמחרת, אחרי שינוי המצב, אני מביט בך ורואה מולי בחור מצוין שממש מקרין חיוניות. האם את התמונות הללו "מצייר" לי השכל שלי, ה"מסך"? או שאני מקרין אותן? האגו, ה"אינטרס" שלי מצייר לי את כל התיאורים. אבל אנחנו לא מבינים זאת עד הסוף.

בנוגע לטבע הדומם, הצומח והחי אנחנו חושבים שאנחנו אובייקטיבים. אבל בדרגת ה"מדבר", ביחסים בינינו, מופיעים משתנים חדשים. ובאופן כללי, אנחנו ממש לא מבינים שאנחנו בעצמנו "מציירים" את עולמנו בכל הדרגות של הרצון לקבל.

לכן, העולם שלנו נקרא "מדומה", כי באמת הוא לא קיים. ברגע שאתה תנקה את האגו שלך מתפיסת העולם שלו, העולם ייעלם. ומה יישאר? כלום?

אז מה בכל זאת יהיה? תתחיל כבר עכשיו לבנות את ה"משהו" הזה. תתחיל לבנות עולם חדש. הכול תלוי במה שאתה מצייר על ה"מסך" של תפיסתך.

שאלה: אבל כיצד מציירים את התמונות הללו, אם הן מייד נעשות מוחשיות בעיניי?

תשובתי: אני מתאר לעצמי כוח ששולט עליי, מקיף אותי, מנהל אותי, מבלבל אותי, שולח דברים שליליים וחיוביים. כל המצב הזה, הבועה שבתוכה אני נמצא והיא פועלת עליי, זה דומה לסרט מדע בדיוני, הרי צריכים לתאר לעצמנו משהו, לעבוד עם הדמיון שלנו. אז אני מתאר לעצמי מרחב כלשהו שבו פועל כוח או שדה כוחות. בינתיים אני לא יכול להסתדר בלי האשליה התלת-ממדית עם כל התופעות של זמן ותנועה. אם אני רוצה זאת או לא, אבל אני קשור אליה.

ואני מתאר לעצמי כוח, כמו ענן שבו אני נמצא. הכוח הזה פועל עליי מכל הכיוונים, בכל הפרטים בלי יוצא מן הכלל. אפילו עכשיו, כאשר אני חושב עליו, למעשה, הוא מפעיל אותי. אני רגוע, שיפעיל אותי. אבל מה יש לי חוץ מההפעלה הזאת?

אחרת, בלי תוספת משלי נשאר לי רק כל הזמן להשתוקק להרגשה טובה וכך להודות לכוח הזה על ההשגחה הטובה. הוא יצר בי את החיסרון בהרגשה, את הרצון לקבל, ואני מרגיש טוב בעולמו, תחת שליטתו.

מסתבר שלא צריך יותר מזה? על יחס כזה בנויה פילוסופיה שלמה של האסכולה האפיקוראית. גם שיטות המזרח שומרות על כיוון של "נירוונה" ורוגע. למעשה, הגישה הזאת עמוקה ביותר, כי היא מתבססת גם על חוסר רצון לקלקל משהו בבריאה ולקלל את הבורא. לכן, עליי להיות כל הזמן בהרגשה טובה. לכן, אני כל הזמן משתדל להיות רגוע, שקט, משתדל להיות שמח בחלקי, לא בגלל שהאגו מניע אותי לעשות כך, אלא הכוונה היותר נעלה. בקיצור, אברהם עבד קשה עם כל הגישה הזאת בבבל

מתוך שיעור על פי מאמרו של בעל הסולם "ירושת הארץ", 02.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אנחנו יכולים רק לחלום על מנוחה
מי מקרין את הסרט של חיינו?
הזמנתם סרט על החיים שלכם?..

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest