קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: כשאדם שואל אתכם שאלה, אתם מקשיבים לו בתשומת לב גם אם הוא מדבר הרבה זמן ומשעמם אתכם או מדבר שטויות. מדוע שומעים אותו, לשם מה? כנראה זה חשוב לכם.
תשובתי: קורה שאני קוטע מישהו בצורה חדה. אני מרגיש מה עליו לעבור: יחס מזלזל כלשהו מצידי או להיפך, השתתפות, תמיכה או כבוד, שיעזרו לו בהמשך מהצד הטוב או מהצד הרע להתחיל לכבד את עצמו וכן הלאה. קיימות סיבות רבות ליחס שונה מצידי כלפי כל אחד.
אתם צופים בי יחד עם שלוש מאות תלמידים, שעימם במשך שנים רבות נוצרו יחסים רוחניים, לא יחסי יומיום, לא יחסים רגילים ולא ברמה של מורה-תלמיד.
המניע העיקרי שלי הוא לדחוף את האדם, לכוון,להוציא אותו מהמצב של ירידה או להיפך, לתמוך, לחזק, לא לאפשר ליפול היום ומחר יכול להיות אחרת. כל זה מאד "חי", ומוכתב על ידי מצב פנימי מסוים: באיזה מצב נמצא האדם, מה קורה לו. בלתי אפשרי להכתיב נוסחה מסוימת.
המניע מגיע מתוך הרגשות פנימיות. כמו שחקן תיאטרון שחי את הדמות, וחושב שכאן צריכים לעשות תנועה מסוימת כלשהי, ושם עוד משהו, ומאפשרים לו לעשות כך, מפני שזה נובע מתוכו. כך גם כאן.
הערה: האם בקורסים לחינוך אינטגרלי חשוב להקשיב לדעה, לשאלה שאדם שואל, לאפשר לו להתבטא? כיצד מכוונים זאת?
תשובתי: תלוי באיזה שלב נמצאת הקבוצה. אם הקבוצה בשלב ההתחלתי, אז מתבזבזות המון שעות על שטויות. מתרחשת השתלבות הדרגתית של הקבוצה, השתפשפות זה בזה. בהתחלה אנחנו לא אוסרים לחלק את הקבוצה לחלקים או לחבר אותה ביחד. אם האנשים התעייפו, אנחנו מארגנים "הפסקות", כדי שיוכלו לשתות קפה, לעשן וכולי.
בנוסף, ממש בתחילת הלימודים, הכניסה והיציאה חופשיות לכולם. אם נניח, אדם רוצה להשתחרר מעט או משהו לוחץ עליו, מחייב, מלחיץ, או אולי הוא נזכר במשהו.
הדבר היחיד הוא, שהוא לא אמור להפריע לאחרים. זה אסור. לכן מנתקים את כל הטלפונים, כדי שלא תהינה הפרעות מבחוץ. אנחנו משתדלים להחליק את הכול עד כמה שאפשר. ביתר הזמן האדם נכלל בלימוד, כל אחד בדרכו ולפי הקצב שלו.
מתוך שיחה מס' 13 על החינוך האינטגרלי, 18.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
אופן בניית הקבוצות
בחירת הקבוצה
שאלות אינן יכולות להיות ישנות…
