דף הבית / קבלה לעם / יהדות וקבלה / הדת בראי הקבלה / "לפי עיוור לא תיתן מכשול"

"לפי עיוור לא תיתן מכשול"

laitman_2009-04_9136_70.jpg

עבור מי שנמצא ברצון אגואיסטי אחד ולא צריך להתעלות במדרגות ההשפעה, המסגרת הדתית היא מצב טוב. זה מעניק לאדם הרגשת שלמות, הצדקה של כל המתרחש בעולם, תמיכת הסביבה. יש בזה הרבה נקודות חיוביות.

הבעיה היא רק מה לעשות כשמגיע הזמן שמחייב לעלות למדרגה הבאה? כמו הזמן שלנו שאנחנו כבר צריכים לעלות לעולם הרוחני. וכאן מתחיל המשבר במגזר הדתי. המנהיג הרוחני מפסיק להוות סמכות עבור האדם והוא מתחיל לחפש משהו אחר. קורסים אצלו כל האידיאלים הקודמים. לכן ביהדות הייתה תקופה של יציאה המונית מהדת, הנקראת תקופת "ההשכלה".

המעבר החד הזה התרחש כשנשמות מסוג חדש התחילו לבוא לעולם, התחילו להתעורר רצונות חדשים, והם חיפשו אחר איזה מילוי עמוק יותר מלבד הביטול העצמי הפשוט. כלומר הם רצו בביטול עצמי שעוזר להם לעלות. אך את זה לא לימדו בסביבה שלהם, כיוון שזה שייך כבר לחכמת הקבלה. ואז האנשים התחילו לעזוב את הדת, מפני שלא יכלו יותר לבטל את עצמם סתם כך.

היום קורה אותו הדבר. הקהילה הדתית מנסה להיאבק עם זה באיזשהו אופן וזה בהחלט מוצדק. כתוב: "מכה נפש בהמה ישלמנה". כלומר אם נתת מכה לנשמה שלא מוכנה לעלות ממדרגתה, עליך לשלם על כך. אם אתה נוטל מאדם הזדמנות להרכין את ראשו בפני סמכות, הוא יכול לאבד את הרוגע ואת הבטחון בחיים. ומה יישאר לו אז?

אתה צריך לדאוג לא לעזוב אותו תלוי כך באוויר. היו לו רב, מסגרת רוחנית, אורח חיים דתי שהרגיע אותו ושמר על זרימת חיים רגועה. אם אתה מוציא אותו משם, קודם כל עליך לדאוג במה להשלים את כל זה. אחרת אסור לעשות זאת. לכן אני מסרב לקבל דתיים בתור תלמידים.

אני לא רוצה ליצור בהם יחס ביקורתי לחייהם או לעצמם. יחס כזה צריכים כדי לעלות מעלה, אך עד שזה יקרה האדם יישאר ללא כל תמיכה וקשר עם הסביבה שלו. ואני לא רוצה ללכת על זה, לכן אני לא מקבל דתיים.

עם אדם חילוני, אין דאגה מפני שאצלו גם כך אין כבר שום מסגרת. ובכל אופן לא יזיק לו לגעת מעט בקדושה.

מתוך שיעור על מאמר מהספר "שמעתי", 29.05.2011

ידיעות קודמות בנושא:
לגדול וללמוד מחכם
כשהטבע אינו שולט
מהעולם הבא – למציאות

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest