אל תפחדו מחשכת המרתף!

שאלה: בעל הסולם כותב, שאנחנו נמצאים בעולם אין סוף. מה זה אין סוף?

תשובתי: אין סוף – זה איחוד מלא עם הבורא, כלי, שמלא באור ללא שום גבולות, חוק אחד, מציאות אחת, איפה ש"הוא ושמו אחד" – ישום של כל מחשבת הבריאה.

הבורא יצר את מצב האין סוף הזה. ורק כדי שאנחנו בעצמנו, בבחירתנו החופשית, נגיע להשגת המצב הזה, נתנו לנו במיוחד כאלה הרגשות, שאנחנו לכאורה לא נמצאים בו – חוסר הכרה, חוסר הבנה, בלבול.

התינוק נולד בעולם הגדול הזה, אבל אנחנו מקטינים עבורו את כל העולם למידות של לול קטן, ובמקום אוכל עשיר מאכילים אותו בדייסה, לא נותנים לו שום דבר, חוץ מצעצועים – כדי שהוא יגדל בהדרגה ויתפתח בצורה הנכונה.

בעל הסולם מביא במכתבו לתלמידיו דוגמא עוד יותר אכזרית: מרתף חשוך (העולם שלנו), שבו גדל בנו של המלך (שאותו בחר הבורא כדי לקרבו אליו), וב"מרתף" הזה (הרגשת החושך של העולם שלנו), אנחנו (בצורה רוחנית) גדלים.

מידי פעם מרשים לנו לצאת ממנו לזמן מה (פתאום אנחנו מרגישים את העולם שלנו נוצץ). ואנחנו מרגישים כאב על המאמצים הרוחניים חסרי התוצאה. כך הבורא דוחף אותנו להחלטות יותר אמיצות, להתעלות מעל עצמנו.

ואחר כך פתאום, רק לאחר הרבה שנות יגיעה, מתגלה היציאה מהמרתף לעולם גדול ומואר – לא לאותו עולם, שהוציאו אותי אליו, ואני לפעמים קינאתי באלו המסוגלים ליהנות ממנו, אלא לעולם של אור.

ואז אני רואה, שלשווא קינאתי בהם, במי שנראו לי כמצליחים – ולמעשה אין להם שום דבר. ואני, במשך כל חיי "במרתף החשוך", עם לומדי חכמת הקבלה ובעבודה בקבוצה, סיימתי את שלב ההכנה הזה ויצאתי אל האור.

מתוך שיעור "מבוא לספר הזוהר", 31/12/2009

רשומות קודמות בנושא:
כל החיים – בין שני אורות
כשמדליקים את האור בקולנוע…
כשהשעון המעורר יצלצל