קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלתה של דורית: הסברת איך לתקן גאווה. אני פסימית, ומרגישה שהתכונה הזו מעכבת אותי, האם תוכל להסביר כיצד אוכל לתקן תכונה זו? ובנוסף איזה פעולות אתה מציע לאדם שחווה קושי?
תשובה: לחייך לעצמך בצורה מכנית, אוטומטית, לשקר לעצמך שהכול נפלא, לרקוד לבד- את כל זה לעשות למרות החושך והדמעות בעיניים, ותוך כדי שאת "מפצלת" את עצמך לשניים, לחוש מצד אחד את החושך, ומצד שני את "המכונה" – שמחייכת ורוקדת. להרגיש שכל זה בא בכוונה, מלמעלה, מהבורא, וכך גם התגובות שלך. אין שום מקור אחר למה שקורה לך, פרט ממנו. גם כשאין לך כח ומצב רוח, זכרי שהיחס אליך הוא הטוב המוחלט, וכל ההרגשות שלך נובעים כתוצאה מחוסר השתוות אליו (מרחק ממנו).
ברכת שלום על התורה/רב"ש/פרשת וירא/מאמר כז
כז
עקידת יצחק
עניינה: שאברהם, שהוא קו ימין, שהוא בחינת למעלה מהדעת – עקד את הקו שמאל, שהוא בחינת השכל, שעושה ביקורת על כל דבר ונותן לו תמונה כללית מהמצב שבן הוא נמצא. והוא עזב את כל השמאל וקיבל על עצמו בחינת ימין, שהוא למעלה מהדעת. ועל ידי זה זכה אחר כך לקו אמצעי.
היינו, יש הבדל בין שמקבל קו ימין מטרם שראה קו שמאל, למצב שלאחר שראאה אצ מצבו של שמאל הוא מחדש עוד פעם את הקו ימין שהוא בחינת למעלה מהדעת. שזה נקרא מסירות נפש, כיון שמבטל את כל הדעת שלו מה שרכש מקו שמאל והולך למעלה מהדעת. ואז הוא זוכה לקו אמצעי.
ברכת שלום על התורה/רב"ש/פרשת שמות /מאמר עג
עג
בעבודה קשה בחומר ובלבנים (א, יד)
דענין פרעה, היינו בחינת הרצון לקבל שיש באדם, הוא היה הנותן … להם להבין שאם הם יעבדו אזי יהיה להם פיתום ורעמסס (צה). ועל יסוד זה היתה העבדות שלהם, זאת אומרת בעבור הרצון לקבל. אבל מה עשה ה' – שהכל נבלע בארץ (צו), דכל פעם הפסיקו העבדות.
אבל פרעה לא השגיח על זה, יען שהוא בחינת קליפה שהיה מוצץ השפע של התורה ומעשים טובים שלהם. ובאיזה אופן הוא לקח – עם העבודה קשה, היינו שהוא היה מתחיל להקשות 'קושיות' עצומות, ולא היה להם מה להם מה לתרץ, יען שהם עבדו עבור פיתום ורעמסס, ומזה לא נשאר כלום, משום שהכל נבלע בארץ. ובזמן שבא משה רבינו ע"ה והגיד להם שצריכים לעבוד 'כולו להשפיע', תכף פרעה לא היה נותן להם חומר לעבודה, כי ראה שלא יהיה לו עוד שפע לינק. וזה שאמרו בני ישראל: תבן לא נותן לנו – ולבנים תעשו.
____
צה. היינו ערים יפות מאוד, ובלשון העם (אידיש) "פיתום ורעמסס" הוא ביטוי לעושר מופלג וכד', ועיין באונקלוס שם. עוד בעניין זה עיין ברכת שלום שמעתי, מאמר קצז.
צו. בגמ' (סוטה יא, א) רב ושמואל וכו' חד אמר רעמסס שמה, ולמה נקרא שמה פיתום ? שראשון ראשון פי תהום בולעו. וברש"י: נבלע בארץ.
ברכת שלום על התורה/רב"ש/ פרשת וארא/ מאמר עט
עט
וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען וגו' (ו,ד)
בזוהר (הסולם אות כ): משום שנמולו. שכל מי שנמול יורש הארץ וכו', שכתוב, ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ.
יש להבין מהי השייכות של מילה לארץ, כמו שכתוב, שבשביל מילה (כלומר, היות שנמולו) לכן יירשו ארץ.
והעניין הוא: ידוע, שארץ נקראת מלכות שמים, שהיא בחינת השראת השכינה. לכן, מי שנימול, כלומר שזרק מעצמו את הערלה הנקראת שלש קליפות הטמאות הנמשכות מהרצון לקבל, וקיבל על עצמו את הצמצום שלא להשתמש עם כלי הקבלה – הוא ראוי להשראת השכינה, הנקראת ארץ ישראל, היינו ארץ דקדושה.
(יש ג' בחינות בפגישת מנוול זה: משכהו לבית המדרש, לקרות קריאת שמע, ויזכיר לו יום המיתה)
"לחייך לעצמך בצורה מכנית, אוטומטית, לשקר לעצמך שהכול נפלא, לרקוד לבד- את כל זה לעשות למרות החושך והדמעות בעיניים" – במה גישה זו שונה מכל הגישות המצדדות בחשיבה חיובית, או מכל אותם שעל כל דבר אומרים "ברוך ה'!"?
שלום רב שאלתי היא בקשר למעמד עקידת יצחק האם הכוונה היא אמונה מוחלטת בבורא עד שהנך מוכן להקריב את ילדך ללא ספקות שמשהו אכן יכול לקרות לו.? ומה אם זה מצב בלתי אפשרי.