קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כנס חרקוב. שיעור מס' 7.
שאלה: עברנו כנס חזק מאוד, עוד מעט אנחנו נתפזר ומדאיג אותי שכבר לא תהיה לנו את אותה מערכת התמיכה העוצמתית…
תשובתי: אתם צריכים להחליט בעצמכם איך לא לאבד את מה שמצאתם? את זה אתם חייבים לעשות!
בהיותי ליד המורה שלי, אני כל הזמן זכרתי, רשמתי, עיצבתי, מיינתי את החומר, עשיתי כל מה שרק אפשר כדי לספוג, לשמור, לערוך אותו בשיטתיות. לא היה לי במיוחד עם מי להתחבר יותר, אבל אם הייתה אפשרות כזאת, הייתי עושה כל מה שביכולתי.
אנחנו צריכים לעשות כך, שבזה שנתפזר אנחנו לא נאבד זה את זה, אלא שהמרחק יכפיל את החיבור והאיחוד הנוכחי שלנו!
עכשיו אנחנו מרגישים את עצמנו פחות או יותר שחווינו הכול יחד, מחוברים בחוויה המשותפת הזאת. תראו כמה הכול עבר כאן דרכנו, עלינו!
אם אנחנו, למרות המרחק, היינו נשארים באותה ההרגשה של החיבור ההדדי, של ההרגשה שאנחנו מרגישים עכשיו, אז היינו מתרוממים בכמה מדרגות רוחניות, ולא רק לאחת! אבל צריך לפחות להישאר באותו המקום ולא ליפול.
ממחר אני מתחיל בלימודי הבוקר הרגילים והמשעממים שלי. לא תהיה לכם כזאת התפעלות מאיזה מקור זר. אתם תצטרכו להזין את עצמכם! תקבלו בזמן הלימוד קצת מאיתנו, את מה שתשמעו. אבל זו לא אותה האנרגיה, לא אותה המסה, לא אותו היישור שהיה כאן. זו העבודה שלכם!
מעמידים את הילד על הרגליים ועוזבים, כדי שהוא יתחיל ללכת. הוא, מסכן, צריך לעשות כמה צעדים, בוכה ואינו יודע איך, אך הוא חייב!
שאלה: אני לא מדבר על ביטול המאמצים האישיים, אלא על כך שתהיה מערכת שתאלץ להשקיע אותם.
תשובתי: תחליטו ביניכם מה צריך לעשות! אני לא יכול להתעסק בזה! מפני שבזה אני אקח מכם את ה"בחירה החופשית" שלכם ואתם לא תשיגו בזה שום דבר! אם אני אתערב שם, זהו, אתם תישארו באותה הדרגה. אתם תבואו סתם, תצטערו. אתם תהפכו לחסידים. אתם יודעים מה זה חסידים? אלא שאוהבים לרקוד ברחובות. זה הכול. שום דבר עמוק יותר לא יהיה לכם. אתם תשמחו: "התאספנו יחד, אכלנו, שתינו, רקדנו", ולא יותר מזה.
הרגע הזה שלאחר הכנס הוא החשוב והעיקרי ביותר! ואני תמיד מזהיר על כך, אבל אף פעם לא עושה יותר שום דבר. מפני שאתם צריכים עכשיו להיפרד, מבלי להיפרד בהכרה!
ללא פתרון של השאלה הזאת חבל על המאמצים שלכם. זה מאוד רציני! איך לשמור על הטעינה הזאת, ההרמוניה הזאת, הרגישות, האנרגיה הפנימית? איך לא לאבד אותה?
היא תתפזר בהדרגה. תחילה אתה תדאג, תצטער ואחר כך הכול יישכח וזהו. ושוב שגרה, לא רגילה, שלנו, אבל בכל זאת…
אתם יכולים לעשות כך שכל יום יהיה כמו הכנס הזה! אתם לא צריכים להינעל עליי! הקבוצה יכולה להזין את עצמה וללכת קדימה.
מתוך שיעור מס' 7, כנס חרקוב, 19.08.2012
ידיעות קודמות בנושא:
עם מי ללכת להפצה?
נקודה שלתוכה נכנסת כל הדרך
פתח את ליבי
