קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מדוע לבורא נדרשת חוליית מעבר, "ישראל", בינו לבין הנברא שלו?
תשובתי: החומר עצמו, זה "מלכות", רק רצון לקבל ושום דבר יותר, והוא יודע להגיב רק על מה שרע או טוב לו, בצורה ליניארית מסוימת וזהו. בזה אין שום חידוש בטבע.
אם אני בניתי איזו מערכת מכאנית, חשמלית, שמגיבה על ההשפעה שלי עליה, אז זה לא נקרא בריאה חדשה. כי המערכת הזאת בנויה על ידי השׂכל, הרגש, התכנון והיחס שלי. אם אני בניתי אותה בצורה נכונה, אם אני הבורא שלה והיא כולה נמצאת בידיים שלי, אז המערכת הזאת היא חלק ממני ואין בזה שום חידוש. איך שרציתי, כך עשיתי.
לכן הטבע הדומם, הצומח והחי, ובני האדם שנמצאים בדרגת הדומם, הצומח והחי, כלומר אלה שמנהלים אך ורק קיום גשמי, לא נקראים נבראים, כי הם מופעלים בצורה ישירה מלמעלה. אם דקרו אותם, אז הם צועקים "אוי!", אם ליטפו אותם אז הם נהנים ואמורים "אָה". וחוץ מה"אוי" וה"אָה" הזה הם לא יכולים יותר לעשות שום דבר, או ייסורים או תענוג.
התגובה על הייסורים או התענוג היא מובנת ויכולה להימדד מראש כלפי כל אחד. אז איפה כאן הנברא?
הנברא, הוא מי שיש בו חלק מהבורא, ולכן כבר מופיעה בו איזו התנגדות, התנגשות, פער, דלתא בין תכונות הבורא והנברא. ואם אנחנו יכולים לעבוד בצורה נכונה עם שני החלקים האלה, אז נוצר ביניהם אזור של בחירה חופשית, כזה מקום מיוחד ששם אנחנו לא תלויים בבורא ולא תלויים בחומר שהוא עשה, נמצאים באמצע ביניהם.
השטח הנייטרלי הזה נקרא "שליש אמצעי דתפארת". דווקא זה נקרא הנברא האמיתי. למצב כזה אנחנו עוד צריכים להגיע, אבל לפחות כבר מבינים איפה לחפש אותו, איך לכוון את עצמנו אליו. איפה שהוא באמצע בין הבורא לנברא (כלומר לא הנברא האמיתי, אלא החומר), יש כזה מצב שכולל בתוכו את שני ההפכים ויחד עם זה לא תלוי באף אחד מהם.
זה משהו שלא מובן לנו, איך דבר כזה יכול להיות קיים, אבל לאט לאט אנחנו מגיעים למצב כזה. בעבודה עם הקהל הרחב אנחנו עובדים עם חומר הבריאה. והבורא, זה אותו הכוח שעל ידו אנחנו רוצים לבצע את הפעולה. לכן על ידי פעולות כאלה אנחנו עושים מעצמנו "נברא". דבר כזה עוד לא היה בהיסטוריה, התהליך הזה התחיל רק בימינו. רק אז אנחנו נוכל להיקרא "בני אדם", בנים של אדם, "הדומה" לבורא.
ידיעות קודמות בנושא:
בין הבורא והאנושות
מנהרה צרה אל החופש
המתאם בין הבורא לנברא
