דף הבית / חכמת הקבלה / פרשת השבוע / אהבה ללא גבולות

אהבה ללא גבולות

משכן, או אוהל מועד, זה מקום שבו מתגלה הבורא, כלומר הנקודה המרכזית שבה "הארץ נוגעת בשמיים". במשכן, בין שני ה"כרובים" (מלאכים), נמצא "ארון הקודש".

כל המילים האלו מסמלות כוחות שנוצרים בתוך האדם, לכן לא כדאי לדמיין כאן איזה שהן צורות בעלות נפח, בעלות צורה, חומריות. מתוך תכונת ההשפעה מתגבשות כאלה תכונות מכוונות מחוץ לעצמי.

הודות לאגו שלנו אנחנו יכולים לחלק את תכונת ההשפעה והאהבה (את דרגת ה"בינה"), ש"נשפכת" כמו מים, מפני שאינה יכולה להיות מכוונת למישהו אחד, אחרת זו כבר לא אהבה, אלא תועלת שאנחנו שואפים להפיק לעצמנו, לשרת את האינטרס שלנו. אבל אם זה "נשפך" בצורה רחבה לכולם, אז זוהי תכונת השפעה אמיתית. לדוגמה, אדם חי לבד ביער ואין לו צורך בכלום: לא בית, לא משפחה, אפילו לא בגדים. הוא אכל איזה שהם גרגירים וטוב לו. יחד עם זאת, הוא לא מפיק שום תועלת לעצמו.

אז כיצד אפשר לנהל ולשלוט בתכונת ההשפעה, היא הרי לגמרי חסרת רצון מפני שהיא מלאה בשמחה ואהבה מוחלטת כלפי כולם? אפשר לעשות זאת רק אם אנחנו מתחילים להצמיד אותה לתכונת האגו שנמצאת מתחתיה. יש שני סוגי הצמדה: לנהל את האגו בעזרת ההשפעה, או לנהל את ההשפעה בעזרת האגו. אחד מהשניים: או הראשון למען השני, או להיפך. הכל מאוד פשוט. תכונת השפעה זו אהבה. בעולם שלנו אני אוהב אדם אחר מפני שזה מסב לי תענוג, שמחה, רגשות מסוימים. במילים אחרות, היחס שלי אליו וההרגשה שלי ממנו, מתמזגים יחד. אבל אם מחלקים אותם, אז יוצא שאני אוהב אותו מפני שאני מקבל ממנו תענוג. זוהי אהבה אגואיסטית. כי אם הרגש שלי יחלוף, אז אני אפסיק בכלל להסתכל לכיוון שלו, לא יהיה לי שום דחף כלפיו.

כדי לבדוק אם האהבה שלי היא לא לתועלת עצמית, אני יכול לעורר בתוכי רגש הפוך לגמרי. נניח שפתאום יתגלה שהוא עשה לי משהו מתועב ומתכנן נגדי משהו רע, ואילו אני, למרות זאת, בכל זאת ממשיך לאהוב אותו, למרות כל מה שדוחה אותי ממנו. אז האהבה הזאת היא לא לתועלת עצמית. וכאן נשאלת השאלה: בשביל מה אני צריך לאהוב אותו? כדי שעל ידי היחס הזה לזולת אני הופך להיות דומה לבורא. לכן כאן כבר הכרחי הצד השלישי, הבורא, אחרת אין מקום לאהבה כזאת.

באופן כזה, אהבה יכולה להיות או אגואיסטית או אלטרואיסטית, שלא קשורה לאדם אחר, אלא לאותו מקור שלמענו אני צריך לבצע את כל הפעולות. אני לוקח את תכונת ההשפעה (ה"בינה") ו"מלביש" אותה על האגו. ה"בינה" זה הבסיס של החיים, זו תכונה מחייה של חלב אֵם, זו תכונה של מים שנשפכים באדיבות מסביב. כשמשיגים את התכונה הזאת, נוכחים לדעת שלנהל אותה אפשר רק כשמלכות (האגו) נמצאת תחתיה ומתחילה להתגלות בהדרגה.

תארו לעצמכם, שמתחנו בד גדול ומתוכו פתאום מתחילים להתגלות כל מיני זעזועים, דווקא בצורה כזאת אנחנו מעלים ובונים את תכונת ההשפעה, אבל רק הודות לכך שבתוכה נמצא האגו שמסכים ורוצה להיות שם. כשהאגו מתגלה בצורות הדוחות ביותר, הוא מגלה על עצמו את תכונת ההשפעה, אבל הוא בעצמו, כמו חול. בלעדיו, לתכונת השפעה אין צורה, היא פשוט ענן לבן. אבל כשהם מתחילים לעבוד ביחד, אז מופיע עולם שלם, הם בונים ביחד את הצורות שלה.

שאלה: האם עוּבָּר שמתחיל להיווצר בתוך האימא, גם כן מכוסה בתכונת ההשפעה?

תשובתי: ודאי! הטבע דאג לכך שבהתפתחותו ברחם אימו, הוא יהיה עטוף באהבה עליונה. אחר כך הוא מתהפך עם הראש כלפי מטה ונולד, נופל מתוך תכונת הבינה למלכות ומתחיל לגדול כאגואיסט, כדי שבסופו של דבר יגלה את העולם כפי שהוא הרגיש אותו ברחם, אבל כעת יש בתוכו את כל הבריאה. הוא בונה את זה בעצמו! כלומר, הוא משיג את אותה תכונת ההשפעה, אבל כבר בדרגה אחרת.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 24.12.2014

 

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest