תשעה באב ואבני הקודש

שאלה: בתשעה באב, ביום השנה לחורבן בית המקדש, פתאום החל להתפורר הכותל המערבי. מיד לאחר התפילה נפלה אבן ענקית השוקלת כמה טונות וכמעט הרגה אישה שעמדה ליד הכותל. דיברו על כך הרבה ברשתות החברתיות, ואמרו שהבורא כועס עלינו, מפני שבירושלים אמורה להתקיים הפגנה של הומואים ולסביות. האם אתה סבור שיש קדושה במקום הזה? ולמה האבן נפלה בתשעה באב?

תשובתי: אין קדושה לא באבנים ולא בעצים ולא בשום פסלים, בניינים, בתי מקדש וכדומה. אין קדושה בעולם, אלא קדושה יכולה להיות רק באדם.

מנקודת מבטה של חכמת הקבלה, איחוד נכון בין בני האדם, והשפעה בלתי-אגואיסטית חלוטה ביניהם זו קדושה. לכן מה שקרה, לחלוטין לא מצביע על שום דבר. צריך לשאול על כך את הבנאים והמתכננים, אבל בשום אופן לא להפנות את האשמה לכיוון השמים, שכביכול משם "נפל" משהו.

שאלה: זה לא מפריע לך שהדבר התרחש דווקא בתשעה באב?

תשובתי: שום דבר לא מפריע לי. כבר 2000 שנה אנחנו נמצאים בתשעה באב ועוד לא עברנו את היום הזה, מפני שאנחנו ממשיכים לשנוא זה את זה. לכן תשעה באב לא הסתיים מבחינתנו. אם אנחנו רוצים שהיום הזה יחלוף, אז עלינו להתחיל לאהוב זה את זה.

אותה השנאה שפרצה פתאום בעם היהודי לפני 2000 שנה, קיימת עד עצם היום הזה. לכן עלינו לחשוב כיצד לעקור אותה מהשורש. ואילו האבנים, הם עדיין לא האבנים שיכולות ליפול על ראשינו, מפני שאנחנו נמצאים בפיגור רציני מאוד של התיקון שלנו. עלינו להתחיל להתאחד מהר ולהשיג מצב של אהבה בינינו, שעליו דיבר לפני 2000 שנה רבי עקיבא: "ואהבת לרעך כמוך". את זה עלינו להשיג, אחרת נהיה אבודים. ואנחנו באמת אבודים.

לכן, אינני פוחד כשנופלות אבנים, אני פוחד מפני הלבבות של בני האדם העשויים אבן אינם "עולים מתוך האפר" ולא בונים את בית המקדש על ידי איחוד ביניהם.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "חדשות עם מיכאל לייטמן", 24.7.2018