דף הבית / חכמת הקבלה / גלגול נשמות / שני גלגולים של נשמה ענקית

שני גלגולים של נשמה ענקית

בעל הסולם, המקובל הענק ביותר של זמנינו. קשה לדבר על אדם ענק כמוהו, מפני שאנחנו לא מבינים מה זה מקובל. הוא חי איתנו ובו זמנית בעולם אחר, הוא באמת חי בשני העולמות.

למקובל אין בלבול, הוא רואה גם את העולם העליון וגם את העולם התחתון. אבל הדבר העיקרי שמעניין אותו זה הקשר ההדדי ביניהם, איך אפשר לבצע תיקונים מתוך העולם התחתון, בעולם העליון בכזאת צורה שהם ישפיעו על העולם התחתון, וכך עולמנו יעלה עד לדרגת העולם העליון. זה תפקידו של כל מקובל.

מקובל יוצא מתוך אותו רצון שמאפיין אותו במערכת הכללית של הנשמות שנקראת "אדם". לכל אחד מאתנו יש שורש שונה במערכת הזו, הוא נקרא "אמת מידה", או ה"נקודה שבלב". ולכן כל אחד מגלה את העולם בדרך שלו.

אבל כל הנקודות שבלב מגלות את המערכת הזאת, באופן יחסי, במגמה אחת. ובכל זאת, לכל מי שכתב לפני בעל הסולם, היה קשה מאוד לתת, למשל, פירוש על ספר הזוהר. ולפני הופעתו של ספר הזוהר, אף אחד לא יכול היה לכתוב משהו שדומה לו, למרות שמקובלים אחדים ידעו יותר מאשר רבי שמעון, הם לא יכלו לנסח הכול כמוהו.

זאת אומרת, בחכמת הקבלה קיימים הרבה מאוד תנאים מסוג זה, אתה יכול להיות מקובל ענק, גאון רוחני, אבל ללא יכולת לתאר ולכתוב שום דבר, אין בך את היסוד הזה.

לבעל הסולם היה את שניהם. זה מדהים! במהלך כל ההיסטוריה של חכמת הקבלה, למעשה לא היה מקובל עם יכולות כגון אלה. משה היה המקובל הגדול ביותר, ובכל זאת, החומש שנכתב על ידו מנוסח בכזאת נטייה, בכזאת שפה, שכולם מפרשים אותו איך שנראה להם.

ומה שכתב האר"י בספרו "עץ החיים", בכלל לא ניתן להבין, כאן הכרחי להגיע להשגה מדויקת של העולם הרוחני, ורק אז יהיה ברור על מה הוא מדבר. בספר הזה מנוסחים ומתוארים נתונים פיזיקאים נטו, כמו בספר פיזיקה.

לכן, כאשר האר"י החל ללמד, אז היחיד שהעריך אותו, היה המקובל הגדול בזמנו, הרמ"ק. הוא שלח לאר"י את כל שאר התלמידים, כי הדגיש שמדובר במשהו חדש. אבל גם הם, וגם הרמ"ק עצמו עד סוף חייהם לא הבינו את המערכת של האר"י, מפני שהרמ"ק היה שייך לנשמות שירדו לעולם שלנו לפני האר"י.

לכן, בעל הסולם אומר בגלוי: "כל מה שהשגתי, השגתי כתוצאה מזה שהתלבשה בי נשמתו של האר"י", כלומר הוא הגלגול הבא שלו.

הכוונה היא לא לגופים, מפני שברוחניות אין גופים, כמו שגם העולם שלנו לא קיים. קיימים רצונות מרוסקים שמפוזרים במרחב אגואיסטי עצום. בתוך המרחב הזה משובצים, כמו צימוקים בעוגה, השתוקקויות לאיחוד, לדבקות עם הבורא. אבל אנחנו לא מרגישים אותם, מפני שאנחנו נמצאים בים של אגואיזם, אנחנו יושבים בתוך ה"בצק" הזה ולכן לא מרגישים את האגו שלנו.

כל "צימוק", כל נקודה שבלב כל הזמן עוברת תיקונים אפשריים למיניהם.

בעל הסולם הוא תוצאה של אותו "צימוק" של האר"י, של אותה נשמת האר"י, שממשיכה את עבודתה. זה נקרא "גלגול". כלומר זו לא נשמה נפרדת, אלא אותה נשמה שממשיכה את עבודתה, רק בתנאים חיצוניים אחרים, בדור אחר.

ומה הכוונה לדור? אין כוונה לְמה שמתרחש איתנו על פני כדור הארץ. כאשר המון נקודות שבלב, ניצנים (עוּבָּרים) של הנשמות כל הזמן משתנים, בהימצאם בינתיים בחיבור לא נכון ביניהם, הם מתארים שכביכול הם מרגישים את העולם שלנו.

העיקר לא לחשוב על העולם הזה, שמצטייר לנו בחמשת החושים הבהמיים, אלא על מה שמתרחש דרך הנקודה שבלב.

שאלה: האם בזמן גלגול של נשמה, האינדיבידואליות נשמרת?

תשובתי: נשמה פועלת בכל מיני תנאים חיצוניים שונים. האר"י הכניס לעולם שלנו את "עץ החיים". בפעם הבאה הגיע אותו אר"י, שהחל להיקרא בעל הסולם והכניס לחיינו את "תלמוד עשר הספירות".

שאלה: כלומר הוא תפס את אותו מרחב רוחני, שתפס האר"י?

תשובתי: עוד יותר גדול.

מתוך שיעור וירטואלי 16.10.2016

 

לינק מקוצר למאמר: http://laitman.co.il/aWOxi

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest