ציות או ביקורת

שאלה: אתה נוהג לומר שחייבים לציית למורה בקפדנות ולשמוע לעצותיו ללא שום ביקורת. מצד שני, אמרת בעבר שהביקורת חשובה והספקות בדרך בלתי נמנעים ואף עוזרים לתלמידים בהתקדמות. כיצד ניתן להסביר את הסתירה הזאת?

תשובתי: זו אינה סתירה. מצד אחד, בהתקדמות שלנו עלינו לציית למורה באופן מלא, מפני שהוא יודע מה עלינו לעשות הרבה מהלכים קדימה, ואילו אנחנו לא יודעים ויכולים לטעות ואף לסטות מהדרך.

מצד שני, ברגע שאנחנו מתחילים לשמור על הכיוון הנכון ולהיאחז במורה, אנחנו יכולים גם לברר את כל הדקויות בהתקדמות שלנו וזה נורמלי. בוודאי שכל הלימוד מבוסס על שאלות ותשובות.

שאלה: ואם מדברים על ביקורת?

תשובתי: איך אפשר לעשות ביקורת על הפרצוף העליון, כאשר אתה בכלל לא נמצא בדרגתו? למורה יש כוונות ותכניות משלו שלך אין מושג עליהן, מפני שהוא נמצא בדרגה מעליך. לכן, כל מה שברור וגלוי לו, עבורך זה סוד.

שאלה: האם אדם שהתעוררה בו ביקורת כלפינו והלך לחפש מורים אחרים, יכול לחזור לכאן כאשר הוא מבין שפה נמצאת האמת?

תשובתי: כן, אבל המורה גם יכול שלא לקבל אותו. אבל אם הוא בכל זאת חזר וקיבלו אותו, אז כדאי שיאחז בשיטה כמו כלב בולדוג באחיזת מוות ויתחיל להתקדם קדימה.

שאלה: האם על האדם לשמוע מהמורה רק את העצות שנוגעות להתפתחות הרוחנית ולא לחיים הגשמיים, או שעליו לחקות את המורה בכל דבר? מה נהוג בחכמת הקבלה?

תשובתי: כאשר אדם מחקה את המורה בכל דבר זו חסידות. אף מקובל לא ידרוש מתלמידיו לחקות אותו.

מתוך שיעור וירטואלי, 24.09.2017

 

לינק מקוצר למאמר: http://laitman.co.il/W61XG

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest