מוליכי האור

כנס חרקוב. שיעור מס' 4.

הבורא ברא רצון לקבל. תכונת ההשפעה ביצעה פעולה כנגד עצמה – בראה מתוך הטבעתה את תכונת הקבלה, שהפוכה לה. ומטרת הבריאה היא, שכל הרצון הזה יהיה דומה לבורא, כלומר, שיעלה לדרגתו.

כדי שתכונת הקבלה הזאת תידמה לתכונת ההשפעה, היא לא צריכה לבטל את עצמה. נכון שהיא אינה מסוגלת להידמות בפעולה מפני שהיא מסוגלת רק לקבל, אבל יכולה להגיע להשתוות הצורה בכוונתה על פעולת הקבלה הזאת. "אני מקבלת" – זה לא משתנה. ו"לטובת מי" – משתנה: או לעצמי או לטובת הבורא.

לכן, התיקון הראשון שלנו נקרא "להשפיע על מנת להשפיע". נשמע, כביכול, מעט שגוי, טעות. זה מפני שאחרת אנחנו לא מסוגלים לבטא זאת בכלל. העניין הוא, שאני רוצה לרכוש את תכונת ההשפעה לא לעצמי, אני מתעלה מעל עצמי.

והתיקון הבא כבר יותר ברור. הוא מוגדר כ"לקבל על מנת להשפיע". כלומר, אני כבר משתמש ברצון שלי על מנת להשפיע.

ובכן, לאחר שנברא הרצון, הוא משתנה בהדרגה עד שיורד לעולמנו. כאן הוא הופך לכמות עצומה של החומר ה"דומם", ה"צומח", ה"חי" וה"מדבר" – ובסופו של דבר, עובר סידרה שלמה של תיקונים.

הרצון ה"דומם", ה"צומח" וה"חי" עובר תיקון בצורה אינסטינקטיבית, לא מודעת. והרצון בדרגת ה"אדם" עובר את תיקונו מתוך הכרה ודווקא על ידי ההכרה, מפני ש"אדם" זה תוספת מעל כל יתר הרצונות. הוא כביכול אינו קיים כשלעצמו, מפני שהאדם שייך לעולם החי. ובכל זאת מסתתר בו משהו עמוק יותר – הכרה, הבנה, הרגשה – משהו שמבדיל אותו, מעלה אותו מעל דרגת ה"חי", אף על פי שלא תמיד.

אז מהי הייחודיות של האדם? – הוא מתחיל להיות אדם, כאשר מתחיל להיות דומה לבורא. לכן נקרא "אדם", מהמילה "דומה".

כוונת הבורא היא להביא את כל הרצון הענק להידמות לו. הרצון מתחלק לארבעה חלקים: דומם, צומח, חי ואדם. בסך הכול, כל הבריאה הזאת צריכה להגיע להידמות לבורא. אף על פי שסוגי הבריאה הנמוכים מגיעים להידמות לבורא בצורה אינסטינקטיבית – באותה המידה שהאדם משתמש בהם. האדם עצמו מגיע להשתוות הצורה מתוך הכרה, תוך כדי משיכתן ושימושן של הדרגות הנמוכות לטובתו, אלה שאנחנו רואים בעולמנו. הוא מעלה, הוא כביכול מרומם אותן על ידי כוונתו הנכונה, שימוש נכון, ובצורה כזאת הן מתתקנות.

בדרך לבורא האדם מעלה, כולל בתוכו, רצונות מן ה"חי", ה"צומח" וה"דומם" – גם של עולמנו וגם של עולמו הפנימי. אבל כיצד מתתקנים הרצונות מדרגת ה"אדם"?

ברצון ה"אדם" קיימות מספר מגבלות.

החלק הקל ביותר כבר התחיל את תיקונו מאז ימי "אדם הראשון". בשלב הבא הגיע תורו של אברהם. אחר כך הדרך נמשכה עד חורבן בית המקדש השני, עד ימי רבי שמעון וכתיבת ספר הזוהר. מאז שרשרת המקובלים המשיכה לתקן את הרצונות האנושיים עד זמננו.

אבל הרצון הגרוע ביותר, זה הרצון שנשאר לנו עכשיו. ולכן, היום נוצר חשבון חדש לגמרי.

צריך לומר שרצונות בדרגת "אדם" מופיעים בזמננו אצל אנשים מסוימים, באנושות כולה, ללא שום קשרי דם למקובלים הקדמונים. הרצונות האלה מושכים את האנשים למעלה, ועכשיו הם צריכים לממש אותם בתוכם (השטח האדום בשרטוט).

ברור שבמימושם הם משתמשים בכל ההישגים של המקובלים מהעבר עד למורים שלנו, עד הרב"ש. והם מהווים היום קבוצה שמובילה את תיקון העולם.

חייבים להבין, ש"משכו" את כל אחד מאיתנו מתוך מיליונים ואפילו מיליארדי בני אדם, גברים ונשים, לא בזכות הישגיו המיוחדים, לא כהטבה ולא בזכות ההורים, אלא מפני שבשורשנו טבועה שאיפה עד כדי כך חזקה לאמת, שאנחנו לא מסוגלים לדכא אותה ואנחנו משתדלים לממשה.

אבל המשימה שלנו היא לממשה לא לטובת עצמנו, אלא לטובת כל יתר העולם, למען שבעה המיליארדים שקיימים היום כאן איתנו על פני כדור הארץ שלנו (שטח שחור בשרטוט).

אנחנו מדברים על חיבור, על איחוד, על התגלות הבורא בתוכנו, על איך אנחנו יכולים להשיג את כל זה. על ידי השתוקקות לקבוצה, אני רואה כיצד דרכה להגיע לבורא שנסתר. אבל גם אני וגם הקבוצה צריכים כל הזמן להרגיש שאנחנו עושים זאת כדי ליהנות לבורא.

השפעה היא ההנאה שלו, והיא שהבריאה כולה תהיה דומה לו, כולה (צבע צהוב בשרטוט). עלינו להבין שדווקא לשם כך מאחורינו נמצאת האנושות. ולכן, עלינו לכלול, לחבר את כל זה לשרשרת אחת. כשאנחנו עובדים על התפילה שלנו, אנחנו נצטרך לדון בקצרה על השרשרת הזאת – אחרת היא לא תהיה שלמה. זה העיקר בשבילנו, את זה אסור לשכוח.

אדם צולב את עצמו מבפנים, נקרע לגזרים, בניסיון לחבר את כל זה: אני, הקבוצה, המשפחה, בעיות העולם שלנו, האנושות שבכלל לא אכפת לה, והבורא (אהה! נזכרתי!) כדי ליהנות לו…

אני לא ממש יודע משהו ולא יכול להגיע לשום דבר, ובנוסף על כך עליי לחבר את כל זה בצורה הרמונית כל כך שייראה כמו אחד שלם, בלתי נפרד וקשור. שהרי ברור כי הנברא נראה לבורא כפי שהוא נראה במטרת הבריאה שלו. הנבראים המאוחדים צריכים להיות בדרגתו ולהנות על מנת להשפיע לו, והוא – על מנת להשפיע להם. בצורה כזאת, שניהם, הבורא והנברא, נמצאים בדבקות.

קשה לנו להגיע לכך, ובכל זאת עלינו לחשוב על כך ללא הספק. אנחנו מאוד לא רוצים להיזכר בזה, ואנחנו לא ממש נמשכים לזה – אבל צריכים להמשיך, מפני שבלי זה פנייתנו לבורא חסרת כל בסיס.

למען מה אנחנו מבקשים? – אנחנו מבקשים כדי ליהנות לו. וההנאה האמיתית הגדולה ביותר, זאת לא השפעתנו (של "בני ברוך") לבורא, אלא השפעתם של האנשים מהאנושות כולה שמגיעים אליו בלי דחף (שבעה מיליארד).

לכן אנחנו חייבים לעסוק בהפצה, לימוד, חינוך אינטגרלי, השכלה. מפני שדווקא בזכות המשבר שהבורא סידר, דווקא בזכות הבעיות שהוא יוצר עכשיו בעולם, האנושות מתעוררת להתקדם, כדי לברר מה הבעיה ולמצוא פתרון. על ידי זה הבורא מכין את כל האנושות, כדי שהיא תשמע אותנו.

ואנחנו מצד אחד צריכים להשתוקק לבורא, ומצד שני, ללמוד להרגיש ולהמציא אמצעי השפעת תקשורת שונים על יתר האנושות, כדי שהאנשים יפנו לבורא בלי "דחיפות" גסות. הרי היום הוא יוצר להם רק בעיות.

אין לנו בעיות חיצוניות מיוחדות, אנחנו לא סובלים כפי שקורה לרבים בעולם. לנו, להיפך, הבורא נתן השתוקקות קדימה, זה ממתיק את חיינו, אנחנו מוצאים משמעות לקיום – וזה העיקר. גם אם אנחנו סובלים, יש לנו תשובה על השאלה: "לשם מה"?

לאנשים אין תשובה כזאת, ולכן מאוד קשה להם. זאת אומרת, שאם אנחנו רוצים להשפיע, אז עלינו לא רק להציג זאת בתוך הקבוצה, בדרגה הרוחנית, ולא רק כלפי הבורא, אלא להראות זאת על יתר "החומר האנושי". בלי זה אנחנו לא נסתדר.

בסופו של דבר, עבודתנו היא "לדחוף" בהדרגה את המסר להמונים. יתכן שהיום כבר מעט קל יותר להעביר להמונים את הרעיון על כך שאדם בעולם שלנו זקוק לתיקון, שרק בזכות תיקון האדם אנחנו נתקן את העולם. בצורה כזאת אנחנו עושים הסברה בלי להזכיר שצריך ליהנות לבורא. זה בכלל בלתי מתקבל על הדעת אצל אנשים. חייבים לפנות לרצון שנמצא בהם.

וקודם כל אנחנו פונים לעצמנו ומפתחים בתוכנו אחריות על תיקון העולם. עד כמה שזה נשמע גבוה, אבל כל יום נעשה יותר ויותר ברור שלאף אחד לא ידוע היכן המוצא, מהו הפתרון. העולם בלי הגה ובלי מפרשים פשוט נסחף לפי רצון הגלים, לא ברור לאן. ולכן, עבודתנו היא לתת לעולם את שיטת התיקון היחידה שתביא אותו לחיבור. וכל זה כדי להגיע להשפעה, כלומר להביא תענוג לבורא.

בהקשר לכך, אנחנו כבסיס שמממש את התוכנית, מקבלים אור. כיצד? פשוט מאוד. הוא מגיע מהבורא דרך כל המקובלים אלינו, ודרכנו – לעולם, לשבעה המיליארדים.

ובכן, אנחנו המוליכים, החוליה המקשרת, ואפילו אפשר לומר נציגים של הבורא ברמת העולם הזה. ורק בצורה כזאת, בהתבסס על המערכת שאנחנו למדנו, ועוד נלמד עליה, אפשר להבין עד כמה נחוצים כולנו וכל אחד מאיתנו. הרי המערכת אינטגרלית: אם מביאים מישהו – אין זו מקריות, אם מוציאים מישהו, זה גם לא מקרה. הכול נעשה רק על ידי הבורא בהתאם להתחזקותנו בדרך.

אז כדי לגייס את תמיכתו בתיקון העולם, לנסות לתקן את העולם כדי לקרבו לבורא – זאת משימתנו העיקרית. בעקרון, זאת סיבת קיומנו. בלי זה לא היה שום "בני ברוך". מפני שהבורא אינו זקוק לאדם אחד או למאה אנשים או למאה אלפים. עכשיו מדובר על גמר תיקון של העולם – ואנחנו רואים זאת לפי המשבר הגלובלי שלו. אנחנו חייבים לכלול את כל העולם בשרשרת של כל פניותינו לבורא. אחרת אין לנו שום בסיס לפנות אליו. כל אחד מאיתנו קיבל התעוררות מהבורא רק בגלל שהוא נחוץ לתיקון העולם, ולא מעבר לזה.

בעל הסולם כותב על כך רבות. מתוך ניסיוני אני רואה שזה באמת כך, אם אני לא הייתי עוסק בהפצה, לא הייתי מצליח בשום דבר. כאשר התחלתי ללמד, כאשר לקחתי את הכיוון הזה, אני מייד הרגשתי עד כמה זה מקדם.

לכן, אני מאוד ממליץ לכל אחד ולכל קבוצה: תשתדלו לפתוח סביבכם קורסים שונים, תחפשו כיצד להפיץ הלאה את רעיון תיקון העולם. היום זאת כבר לא בעיה. אני רואה מיליוני בני אדם בעולם שעוקבים אחרינו, לומדים, קוראים, מסתובבים – רק בלי להכריז על עצמם, אלא בצורה פסיבית.

עלינו להשתדל לעשות זאת, ברור שבדרכים חוקיות, בשום פנים ואופן בלי לערבב זאת עם דת או פוליטיקה. אין לנו שייכות לשום דבר. אנחנו ארגון חינוכי שנדרש לבצע זאת מכוח התוכנית שלו, הבסיס שלו, הרעיון שלו, אבל יחד עם זאת בלי להזיק לאף אחד ועל ידי פנייה רק לחוגים או לאנשים שרוצים בכך ולא מעבר לזה.

מתוך שיעור מס' 4, כנס חרקוב, 17.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
חובתו של האדם לעשות טוב
תיקון הרע: להגיע עד הסוף
בעקבות המקובלים אל העולם העליון

לינק מקוצר למאמר: http://laitman.co.il/vO9iO

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest