מה בין העולם הזה לעולם הבא?

מה בין העולם הזה לעולם הבא? ר' יעקב אומר: העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. התקן עצמך בפרוזדור, כדי שתיכנס לטרקלין. (אבות ד', ט"ז)

המוות – אינו ולא כלום. (ר' מנחם מנדל מקוצק)

 

הגוף שלנו, בכל מקריו וקנייניו האפסיים, אינו כלל הגוף שלנו האמיתי, שהרי הגוף שלנו האמיתי, כלומר, הנצחי, השלם בכל מיני שלמות, כבר הוא מצוי עומד וקיים באין-סוף. (בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, אות י"ז)

הגוף אינו פוגם אותנו במשהו, שהרי הוא עומד למות ולהתבטל, ואינו מוכן לנו, רק בשיעור זמן, הנחוץ לבטלו, ולקבל צורתנו הנצחית. (בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, אות י"ז)

בזוהר כתוב כי העולם הבא אינו מחודש אז, והוא מכבר, רק הוא נעלם. פירוש, כי עולם הזה נקרא עולם השקר ועולם הבא נקרא עולם האמת. שקר הוא דבר הפוסק, שאין לו קיום והוא כל עניני עולם הזה, שיש להם קיום בדמיון אבל אינו באמת, שעתידים להתבטל, אבל העולם הבא רצה לומר "הפשטת כל דבר מן הדמיון אל האמת של הדבר ההוא" רצה לומר, כוח של הכוח ההוא הקיים לעד וזהו נצחי. (ר' כהן צדוק מלובלין, קומץ המנחה, חלק ב', אות ע"ט)

מובא בזוהר בשם ספר הבהיר, ששאלו לר' רחימאי, מהו עולם הבא, ומהו לעתיד לבוא? והשיב להם: "בעולם שבא ובא". כלומר, שהשפע עומד לבוא לפנינו. והנך רואה היטב ההפרש והגדר, בין עולם הזה לעולם הבא. אשר עניין הזה, הוא המושג לנו "בהווה", או שכבר השגנו "בהיה". מה שאין כן עניין עולם הבא, שאותה עדיין לא הישגנו כאן עכשיו "בהווה", אלא שראוי לבוא לנו "ביהיה". דהיינו, לאחר זמן. אבל שניהם מדברים במה שאדם משיג ומקבל בעולם הזה. (בעל הסולם, אגרת נ"ה)

"בשוב ה' שיבת ציון היינו כחולמים" שכפי האמת שתתגלה אז יהיה גם כל העניינים הנחשבים בעולם הזה לאמת, גם כן רק דמיון, כי כלל העולם הזה נקרא עולם השקר, שאף האמת שבו אינה לאמיתה ואי אפשר להשיג בו האמת לאמיתה אלא מי שיגיע למדרגה שיטעימו לו מפרי מעשיו שבעולם הבא בעולם הזה, והיינו שיראה עולמו בחייו, רצה לומר עולם האמת ישיג בחיי העולם הזה הגופניים. (ר' כהן צדוק, מלובלין, ספר מחשבות חרוץ, אות ג')

כתוב, מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קודשו. כל בני העולם אינם רואים על מה הם נמצאים בעולם, שאינם מסתכלים לדעת לאיזה מטרה הם חיים בעולם, והימים הולכים מבלי לשוב. וכל אלו הימים שבני אדם חיים בהם בעולם הזה, עולים ועומדים לפני הקב"ה, כי כולם נבראו ויש להם מציאות ממשית. כשהאדם בעולם הזה אינו משגיח ואינו מסתכל למה הוא חי, אלא כל יום ויום חשוב אצלו כאילו הולך בריקנות, וכאשר הנשמה יוצאת מעוה"ז, אינה יודעת לאיזה דרך מעלים אותה. כי הדרך לעלות למעלה, למקום שהארות נשמות העליונות מאירות, שהוא גן עדן, לא ניתן לכל הנשמות. כי כמו שהוא ממשיך על עצמו בעולם הזה, כך נמשכת הנשמה ללכת לאחר שיצאה ממנו. (זוהר לעם, ויירא, סעיפים 76-78)

יסוד ושורש העבודה הוא, שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שיָשִׂים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. והנה מה שהורונו חז"ל הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להימצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם. והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר ציוונו עליהן ה'. ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. על כן הושם האדם בזה העולם בתחילה, כדי שעל ידי האמצעים האלה המזדמנים לו כאן יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו, שהוא העולם הבא, לִרוות שם בטוב אשר קנה לו על ידי אמצעים אלה. (הרמח"ל, מסילת ישרים, פרק א', בביאור כלל חובת האדם בעולמו)

"עולם הזה" נקרא כלים דקבלה, ו"עולם הבא" כלים דהשפעה. (הרב"ש, שלבי הסולם, מהו זכיות ועוונות אצל צדיק בעבודה)

"עולם הזה" נקרא "מקבל". מה שהאדם מקבל בכלי קבלה, זה נקרא עולם הזה, שהוא בחינת מלכות. מה שאין כן עולם הבא נקרא בינה, שהיא כלי של השפעה. לכן בינה נקראת "מעלה", בחינת "עולם הבא". ומלכות נקראת "עולם הזה". לכן הצדיק אינו רוצה לקבל בכלים דקבלה לעצמו כלום, אלא הכול בעל מנת להשפיע. (הרב"ש, שלבי הסולם, מהו זכיות ועוונות אצל צדיק בעבודה)

"פטירתו מעולם הזה" הוא, שאומר, שאחר שכבר אין לו עכשיו חיים מעולם הזה, הנקרא "כלים דקבלה", שהם ריקים עכשיו מחיים, זה נקרא "פטירה מעולם הזה". (הרב"ש, שלבי הסולם, מהו זכיות ועוונות אצל צדיק בעבודה)

יש בחינת עולם הבא, ויש בחינת עולם הזה. "עולם הבא" נקרא בחינת אמונה. ו"עולם הזה" נקרא בחינת השגה. ובעולם הבא כתוב "ישבעו ויתענגו", היינו שאין קץ לשְׂביעה. והוא מטעם, כי כל מה שמקבלים על ידי אמונה, אין לו שום גבול. מה שאין כן מה שמקבלים ע"י השגה, כבר יש לו גבול. משום שכל מה שבא בכלים של תחתון, התחתון מגביל את הדבר. לכן, לבחינת עולם הזה יש גבול. (בעל הסולם, שמעתי, ע"ה. יש בחינת עולם הבא, ויש בחינת עולם הזה)

עולם הזה נקרא המצב שבו נמצא האדם בזמן שהוא מתחיל להיכנס בדרך התורה. וזה המצב יש לו עכשיו, בתחילתו. לכן נקרא עולם הזה, וזה רק פרוזדור. ואחר כך, כשבא לבחינת חיי התורה עצמה, נקרא עולם הבא, שהוא נקרא מצב הבא לאחר שעבר בשלום את דרך התורה, הנקרא פרוזדור. (הרב"ש, דרגות הסולם, ענין עולם הזה ועולם הבא, א')

"טועמיה חיים זכו", שאי אפשר להידבק בחיים ואור העליון בעולם הבא אם לא בטעימתו בעולם הזה, מה שאין כן מעשה תורה ומצוות אנשים מלומדה בלי שום דבקות, וזהו, הַתְקֵן עצמך בפרוזדור בעולם הזה בתורה ומצוות כדי שתיכנס. פירוש: באופן שתיכנס בהם שהוא העולם הבא וטרקלין, ולא לעשות מצוות אנשים מלומדה. (ר' מנחם מנדל מויטבסק, ספר פרי הארץ, פרשת וישב)

 

על מה סובבת החכמה? שאלה זו כמובן עולה על כל בר דעת. וכדי לתת תשובה מספקת לשאלה זו, אתן הגדרה נאמנה ומשומרת, כי חכמה זו היא לא פחות ולא יותר, אלא סדר של שורשים, המשתלשלים על דרך קודם ונמשך, בחוקים קבועים ומוחלטים, המתחברים וקולעים למטרה אחת מאוד נעלה, הנקובה בשם: גילוי אלוקותו לנבראיו בעולם הזה. (בעל הסולם, מאמר "מהותה של חכמת הקבלה")

ובדור הזה האחרון, אי אפשר להמשיך שכינה עליונה אלא על ידי הזוהר וכתבי הרב חיים ויטאל בלבד, שנאמרו ברוח הקודש, ובדור הזה מי האיש, החפץ חיים, אוהב ימים, מבלי לבלות יום בלתי קדושה, לראות טוב עולם הבא בעולם הזה, ידבק בספר הזוהר ובכתבי הרב חיים ויטאל בלבד שנאמרו ברוח הקודש. (ר' יצחק אייזיק ספרין, היכל הברכה, עקב, ז', י"ט)