דף הבית / מיתוסים על חכמת הקבלה / מהי התורה ומהו הכוח הטמון בה?

מהי התורה ומהו הכוח הטמון בה?

התורה הוא אור פשוט המתפשט ממהותו יתברך, שרוממותו עד אין קץ. (בעל הסולם, הקדמת פי חכם)

"תורה" נקרא התגלות אלקות. (הרב"ש, שלבי הסולם, יש תמיד להבחין בין תורה לעבודה)

תורה נקרא על שם הוראה שהיא להורות על בוראה מה הוא ומה עניינו וכמו שהוא אין לו רשות וסוף, כן אין לתורתו קצבה ושיעור, וכמו שכתוב, ארוכה מארץ מידה, וּרְחָבה מני ים. (האר"י, עץ חיים, הקדמת מוהרח"ו על שער ההקדמות)

מילת תורה הוא מלשון הוראה ומלשון מראה וראייה, דהיינו, הכרה שלמה שאינה מניחה אחריה נימה. (בעל הסולם, אגרת י"א)

כתוב "נשמת אדם תלמדנו". ידוע שכל התורה נלמד בעיקר לצורכי הנשמה, היינו לאותם שכבר זכו לבחינת נשמה. (בעל הסולם, שמעתי, ע"ז, נשמת אדם תלמדנו)

"תורה" הכוונה למאור המלובש בתורה. כלומר, מה שאמרו חז"ל, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין, הכוונה למאור שבה, כי המאור שבתורה מחזירו למוטב. (בעל הסולם, שמעתי, ו', סמכין בתורה)

רק התורה היא תבלין המיוחד לביטול ולהכנעת היצר הרע, והיינו שאמרו חז"ל, המאור שבה היה מחזירן למוטב. (בעל הסולם, מאמר "תורת הקבלה ומהותה")

האדם, הנולד עם הרצון לקבל, ורוצה לתקן אותו בעל מנת להשפיע, וכידוע שזהו נגד הטבע, רק עצה אחת ניתן לו, שרק ע"י מאור התורה יכול להפוך אותו, שיהיה בעל מנת להשפיע. (הרב"ש, שלבי הסולם, מהו תורה ומלאכה בדרך ה')

חכמי התלמוד, הֵקֵלו לנו את דרכה של תורה, יותר מחכמי המשנה. כי אמרו: "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות, אפילו שלא לשמה. ומתוך שלא לשמה, בא לשמה. והיינו, משום, שהמאור שבה מחזירו למוטב". הרי שהמציאו לנו עניין חדש, במקום הסיגופים, המובאים במשנה אבות, שהוא "המאור שבתורה", שיש בו די כוח, להחזירו למוטב, ולהביאו לעסק התורה והמצוות לשמה. שהרי, לא הזכירו כאן סיגופים, אלא רק שהעסק, בתורה ומצוות בלבד, מספיק לו אותו המאור, המחזירו למוטב, שיוכל לעסוק בתורה ומצוות, בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא כלל להנאת עצמו, שהוא הנקרא "לשמה". (בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות י"א)

איך אפשר לאדם, שיבוא להשוואת הצורה הגמורה, שכל מעשיו יהיו להשפיע לזולתו, בשעה שכל הווייתו של אדם, אינה אלא לקבל לעצמו? ומצד טבע בריאתו, אינו מסוגל לעשות אפילו מעשה קטן לטובת זולתו?… אכן אני מודה, שהוא דבר קשה מאוד. ואין בכוחו של אדם לשנות טבע בריאתו, שהוא רק לקבל לעצמו. ואין צריך לומר, שיכול להפוך טבעו, מקצה אל קצה. דהיינו, שלא יקבל כלום לעצמו, אלא כל מעשיו יהיו להשפיע. אבל לפיכך, נתן לנו ה' תורה ומצוות, שהצטווינו לעשותן רק על מנת להשפיע נחת רוח להקב"ה. ולולא העסק בתורה ובמצוות לשמה, דהיינו, לעשות בהם נחת רוח ליוצרו, ולא לתועלת עצמו, אין שום תחבולה שבעולם, מועילה לנו להפוך את טבעו. (בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר)

אלו אנשים, שהם עוסקים בתורה, לאו דווקא בכדי שיידעו את הדינים והַהֲלכות, שידעו איך לקיים את המצוות, אלא שיש להם עוד תפקיד נעלה, שהם לומדים תורה, בכדי לתקן את הלב, הם נקראים "חכמי לב"… ולא "חכמי מוח", היות שהם צריכים את התורה לתיקון הלב. (הרב"ש, שלבי הסולם, מהו תורה ומלאכה בדרך ה')

כל התורה והמצוות לא ניתנו, אלא לצרף בהם את ישראל, שפירושו, לפתח בנו חוש הכרת הרע, המוטבע בנו מלידה, שבכללותו הוא מוגדר לנו בדבר אהבה עצמית שלנו. ולבוא לידי הטוב הנקי בלי בר, המוגדר בשם "אהבת זולתו", שהוא המעבר היחיד והמיוחד אל אהבת ה'. (בעל הסולם, מאמר "החירות")

מהותו של ההתפתחות המושגת ע"י העסק בתורה ומצוות, מהו? ותדע, שהוא דבר הכרת הרע שבקרבו, אשר עסק המצוות, מסוגל לזכך לעוסק בהם, הזדככות הדרגתי. אשר אַמַת המידה של המדרגות שבהזדככות, הוא שיעור ההכרה את הרע שבקרבו. (בעל הסולם, מאמר "מהות הדת ומטרתה")

ומה האדם צריך לעשות, בכדי שיגיע לידי אהבת ה'? על זה ניתן לנו סגולה לעסוק בתורה ומצוות, שהמאור שבה מחזירו למוטב. שיש שם מאור, הנותן לאדם להרגיש את חומר המצב של פירוד. ולאט לאט, כשאדם מכוון להשיג מאור התורה, מתרקם אצל האדם שיעור של שנאה לפירוד, היינו שמתחיל להרגיש את הסיבה, שגורם לו ולנשמתו את הפירוד וההתרחקות מה'. (בעל הסולם, שמעתי, ל"ד, יתרון ארץ בכל הוא)

תחילת עבודתו היא הכרת הרע, היינו שהאדם מבקש מה', שהוא ירגיש עד כמה הוא רע הרצון לקבל. וידיעה זו, שהרצון לקבל נקרא "רע", רק הבורא יכול לתת לו להרגיש, וזה נקרא, שע"י התורה האדם יכול להגיע לידי הכרת הרע, שפירוש, להכיר עד כמה שהרצון לקבל הוא רע. ואז הוא יכול לבקש אח"כ, שיחליף את הרצון לקבל ולתת לו תמורתו את הרצון להשפיע. (הרב"ש, שלבי הסולם, קדושה וטהרה בעבודה)

כל בריות העולם הן בתכלית השלמות, במידה כזו, שלא הייתה שִמחה לפני הקב"ה, כיום שנבראו בו שמיים וארץ. אמנם אי אפשר לאדם לקחת חלק בשמחתו הגדולה הזו, אלא לאחר שעשה תשובה שלמה מאהבה. אבל מטרם זה, לא ישמח כלל בעצמו ובבריות העולם, אלא להיפך, שמרגיש לפניו עולם מלא צער ומכאובים, עד שאומר, ארץ ניתנה ביד רשע, הן מכאובים גופניים, והן מכאובים נפשיים, שהם העבירות שעושה. וכל זה הגיע לו, מפני שהולך כנגד הטבע של הבריאה, כי לא נברא העולם אלא בהשפעה, לעסוק בתורה ובמעשים טובים, כדי להשפיע נחת רוח ליוצרו ולא להנאת עצמו, כמ"ש, כל פעל ה' למענהו, כדי שהבריות ישפיעו לו נחת רוח. אבל בתחילה, כמ"ש, עַיִר פרא אדם ייוולד, שכל עניינו הוא להנאת עצמו, ואין בו הרצון להשפיע כלל. והוא טוען, כל פעל ה' למעני ולהנאתי, שהרי רוצה לבלוע העולם ומלואו לטובתו ולתועלתו. ולפיכך הטביע הבורא ייסורים קשים ומרים בקבלה לעצמו, הטבועים באדם מעת לידתו, הן מכאובים גופניים והן מכאובים נפשיים. באופן, שאם יעסוק בתורה ובמצוות אפילו להנאת עצמו, מ"מ ע"י המאור שבה, ירגיש הפחיתות והשחיתות הנוראות, שיש בטבע הקבלה לעצמו. ואז ייתן אל ליבו להבדיל את עצמו מטבע הקבלה הזו, ויתמסר לגמרי לעבוד רק להשפיע נחת רוח ליוצרו, כמו שכתוב, כל פעל ה' למענהו. ואז יפקח ה' את עיניו, ויראה לפניו עולם מלא מתכלית השלמות, שאין בו חיסרון כלשהו. ואז לוקח חלק בשמחה אשר בעת בריאת העולם. כי זכה, הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות. כי בכל מקום שנותן עיניו, הוא רואה רק טוב ורק שלמות, ואינו רואה במעשה הקב"ה שום חובות כלל, אלא הכול זכויות. (והר לעם, בראשית ב', סעיף 103)

לינק מקוצר למאמר: http://laitman.co.il/GHaND

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest