דף הבית / מיתוסים על חכמת הקבלה / מדוע הלימוד נעשה בקבוצה?

מדוע הלימוד נעשה בקבוצה?

אין התורה נקנית אלא בחבורה.  (בבלי, ברכות ס"ג, ב')

ר' חלפתא בן דוסא אומר, עשרה שיושבין ועוסקין בתורה, שכינה שרויה ביניהם, שנאמר (תהילים פ"ב), אלהים ניצב בעדת אל. (אבות ג', ו')

במקום שיש עשרה אנשים, כבר יש מקום להשראת השכינה. חכמי המשנה אמרו במשנתם (אבות ג') "עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהם" כי "זה כל האדם"… וכמ"ש "כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל" ע"י עסק התורה והמצוות בעשרה דווקא. (בעל התניא, ספר התניא, אגרת הקודש, פרק כ"ג)

והיה רבי שמעון בר יוחאי מגלה סודות התורה, וחברים מקשיבים לקולו, ומתחברים עמו להיות בחיבור זה, כל אחד עונה חלקו. (הרמח"ל, אדיר במרום, כ"ד)

אזהרה גדולה שלא תלמד חכמת הקבלה בינך לבין עצמך מהספרים, כי אי אפשר להשיג עומק כוונת בירור העניינים האלהיים שגברו מאד מאד על השכל האנושי. (ר' שלמה בן אליהו נסים, אדרת אליהו)

והנה עצם הלימוד אף שכשהוא לומד ביחידי הוא גם כן מקיים מצוות עשה של תלמוד תורה, מכל מקום בתחילה מצווה להדר כל מה שיכול ללמוד בחבורה, שעל ידי זה מתקדש שם שמיים יותר כשנאספים רבים מבני ישראל לעבודת השם, וכן אמרו חז"ל בכמה מקומות, ברוב עם הדרת מלך. (ר' ראובן לנדא, שם עולם, חלק א', פרק כ"א)

אין ישראל נגאלין לא מתוך הצער ולא מתוך השעבוד ולא מתוך הטלטול ולא מתוך הטירוף ולא מתוך הדוחק ולא מתוך שאין להם מזונות אלא מתוך עשרה בני אדם שהן יושבין זה אצל זה ויהיה כל אחד מהם קורא ושונה עם חברו וקולם נשמע. (תנא דבי אליהו זוטא, פרק י"ד)

כתוב "סנהדרין הייתה כחצי גּׂרֶן עגולה כדי שיהיו רואין זה את זה". שעיקר האהבה שיהיו רואים זה את זה, שלא יוכלו כל אחד לסבול כלל שלא יראה את חברו. כי כשרואים זה את זה, אזי מקבלים זה מזה… וזה בחינת מה שאמרו רבותינו "אוֹ חַבְרוּתָא אוֹ מִיתוּתָא". (ר' נחמן מברסלב, ליקוטי הלכות, הלכות ברכת הודאה, הלכה ו')

צריכים לדעת, כי מיעוט רבים – שניים. זאת אומרת, אם שני חברים יושבים ביחד וחושבים, איך להגדיל את חשיבות של הבורא, כבר יש להם כוח לקבל התחזקות על גדלות ה' בבחינת אתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה], שעל המעשה זו, באה אח"כ התעוררות מלמעלה, שהם מתחילים קצת להרגיש את גדלות ה'. (הרב"ש, שלבי הסולם, סדר ישיבת התוועדות)

שני תלמידי חכמים שהם מחדדין זה את זה קונים שכל יותר עליון ממה שהוא ראוי לאדם מצד עצמו אם היה לומד ביחידי, שהם מצליחים, כי מפני שהם קונים שכל עליון על ידי חידוד שלהם ומגיעים אל המדרגה השכלית שהוא הצלחה עליונה יותר ממה שראוי לאדם בעצמו, על ידי שהיו מחדדין זה את זה ולכך הקב"ה מצליח להם גם כן, כמו שהם מצליחים בקניין השכל כך מצליחים במעשיהם. (המהר"ל מפראג, נתיבות עולם א', נתיב התורה, פרק ו')

יש חירות לרצון לבחור מלכתחילה בסביבה כזו, בספרים ומדריכים כאלו, שמשפיעים לו שכליות טובות. ואם לא יעשה זאת, אלא מוכן לבוא בכל סביבה המזדמנת לפניו, ולקרוא בכל ספר שמזדמן לפניו, שמשום זה ודאי ייפול בסביבה רעה, או יבלה זמנו בספרים שאין בהם תועלת, שהם מרובים ויותר נוחים לפניו. שמתוך זה, נעשה כפוי להשכלות גרועות ורעות… לכן, המתאמץ בימי חייו, ובוחר בכל פעם בסביבה טובה יותר, הרי הוא ראוי לשֶבח ולשכר. בעל הסולם, מאמר "החירות")

יש לאדם רצון פנימי לרוחניות מצד עצמו. זאת אומרת, אפילו כשהוא יהיה יחידי, ואין לו שום אנשים מבחוץ, שיתפעל מהם, לקבל מהם איזה רצון, אלא מצד עצמו קיבל התעוררות וחושק להיות עובד ה'. אבל הרצון שיש לו מצד עצמו, בטח שהוא לא כל כך גדול, שלא יצטרך להגדיל את הרצון הזה, שיכול לפעול עימו, בכדי להשיג את המטרה הרוחנית. אֵי לזאת, יש עצה, כמו בגשמיות, היינו להגדיל את הרצון הזה על ידי אנשים שמבחוץ, שהם מחיְבים אותו ללכת לפי טעמם ורוחם. וזהו ע"י זה שהוא מתחבר לאנשים, שהוא רואה שיש גם להם צורך לרוחניות. והרצון שיש לאלו אנשים שמבחוץ, הם מולידים לו גם רצון, שע"י זה הוא מקבל רצון גדול לרוחניות. זאת אומרת, חוץ מהרצון שיש לו מפנימיותו עצמו, הוא מקבל רצון על רוחניות, מה שהם מולידים לו. ואז הוא משיג רצון גדול, שיוכל לבוא למטרה. (הרב"ש, שלבי הסולם, מעוז צור ישועתי)

אי אפשר להגביה את עצמו ממעל לעיגול שלו. לכן האדם מוכרח לינוק מתוך הסביבה שלו. ואין לו שום עצה, אלא דרך תורה ויגיעה רבה. לכן אם האדם בוחר לעצמו סביבה טובה, אזי הוא מרוויח זמן ויגיעה. היות שהוא נמשך לפי הסביבה שלו. (בעל הסולם, שמעתי, רכ"ה, להגביה את עצמו)

רבי יוסי בן קיסמא (אבות ו') השיב לאדם שביקש ממנו שיָדוּר במקומו, וייתן לו עבור זה אלף אלפי אלפים דינרי זהב. ענה לו רבי יוסי בן קיסמא: "אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה". לכאורה הדברים נשגבים מדעתנו הפשוטה, אשר, איך ויתר על אלף אלפי אלפים דינרי זהב, בשביל דבר קטן כזה, שלא רצה לדור בעיר שאין שם בני תורה, בה בשעה שבעצמו היה מוסמך וחכם גדול, ואינו צריך ללמוד ממי שהוא? פלא גדול. אולם במבואר, הרי הדבר הזה פשוט מאד, וראוי שיקויָם בכל אחד ואחד מאתנו. כי הגם שיש לכל אחד בחינת "מצע משלו", מכל מקום אין הכוחות מתגלים בפועל זולת על ידי הסביבה שהוא נמצא בה, בדומה לחיטה הנזרעת באדמה, שאין כוחות החיטה מתגלים בפועל, זולת על ידי הסביבה שלה, שהיא האדמה, הגשם, ואור השמש. לפיכך, יפה שיער רבי יוסי בן קיסמא, אשר אם יעזוב את הסביבה הטובה שלו, אשר בחר, ויבוא לסביבה רעה ומזיקה, דהיינו, בעיר שאין בה תורה, לא זו בלבד אשר דעותיו הקודמות ישתבשו, אלא גם כל יתר הכוחות הטמונים במצע שלו, שטרם הספיק לגלותם בפועל, יישארו בהֵעלמם. כי לא תהיה להם עוד הסביבה המתאימה, שתוכל להפעיל אותם מהכוח אל הפועל, וכמבואר לעיל, אשר רק בעניין בחירת הסביבה, משוער כל עניין ממשלתו של האדם על עצמו… אולם לאחר שבחר הסביבה, הוא מוטל בידיהם כחומר ביד היוצר. (בעל הסולם, מאמר "החירות")

אמרו חז"ל: עשה לך רב וחבר. דהיינו שהאדם יוכל לעשות לו סביבה חדשה, שהסביבה תעזור לו להשיג רוממות רבו ע"י אהבת חברים, המחשיבים את רבו. שע"י שיחת החברים ברוממות רבו, מקבל כל אחד הרגשת רוממותו, באופן שההשפעה לרבו תהפוך לקבלה ולחומר דלק, בשיעור שיביאהו לעסוק בתורה ומצוות לשמה. שעל זה אמרו במ"ח (48) מעלות שהתורה נקנית בהם, בשימוש חכמים ובדקדוק חברים. כי מלבד שמשמש לרבו, צריך גם כן לדקדוק בחברים, כלומר להשפעת החברים שיפעלו עליו להשגת רוממותו של רבו. כי השגת הרוממות תלויה לגמרי בסביבה, ואדם יחידי אי אפשר שיפעל בזה במשהו. (בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר)

לינק מקוצר למאמר: http://laitman.co.il/wOFRR

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest