דף הבית / חכמת הקבלה / שורשים רוחניים / למה מפחדים מחכמת הקבלה – חלק ב

למה מפחדים מחכמת הקבלה – חלק ב

לפני 3500 שנה בבבל העתיקה נוסדה קבוצה בהנהגתו של אברהם, שחבריה קראו לעצמם "ישראל" בגלל הכיוון שלהם "ישר-אל", "ישר אל הבורא". הם התקיימו זמן מסוים במגמה הזו, אחר כך "טבלו" באגו ועברו תקופה של הכבדה אגואיסטית, מה שנקרא "גלות מצרים".

מאוחר יותר, הם יצאו מהגלות, אבל בצורה מאוד לא מוצלחת, מחולקים לשני חלקים. חלק אחד כלל את עם ישראל, כלומר את אלה שהיו מוכנים לצאת ממצרים, להתעלות מעל האגו, להתחבר ביניהם, ועד כמה שאפשר להידמות לבורא בתכונת השפעה ואהבה שאותה הם טיפחו ביניהם בתיקונים הדדיים.

החלק השני נקרא "ערב רב". אלה אנשים, שלא הצליחו לצאת מתוך האגו וסברו, שבעיקרון גם אין בזה כל צורך. די להסתפק בחיים משותפים אגואיסטיים רגילים, עם קיום ושמירה על צורות חיצוניות שונות. הם היו מוכנים לעשות את כל מה שאדם צריך לבצע בדרגה הגשמית ביחס לאחרים בצורה טובה, אבל עם זאת, לא היו מוכנים לשנות את עצמם באופן פנימי. לדעתם הם יכולים להיות בני אדם הגונים ונחמדים לאנשים אחרים, אבל לשנות את עצמם, את הטבע שלהם, הם לא יכולים.

אותם אנשים נשארו לאחר יציאת מצרים בקרב עם ישראל, ולכן מאוחר יותר, כתוצאה מנוכחותם בקרב העם התעוררו כל הבעיות.

בעת קריאת התורה, עלינו להבין  שכל מה שהתרחש אחר כך, יציקת עגל הזהב, השתחוות לנחש מנחושת, כל הצרות נבעו מאותה קבוצה שמבחינה חיצונית הייתה דומה לאחרים, אבל פנימית לא יכלה להשתנות ונשארה אגואיסטית. בין שני חלקי העם התנהל מאבק אידאולוגי קבוע, בשאלה האם צריך לשנות את עצמנו או לא.

הם פיתחו את האידאולוגיה שלהם, שדיברה על כך שצריך להישאר בני אדם רגילים, ועם זאת לבצע את כל מנהגי המסורת והתקנות ברמה פיזית, כלומר במקום לשנות את עצמם בפנים, לעשות זאת כלפי חוץ.

את כל הנאמר בתורה הם הבינו פשוטו כמשמעו וסברו שצריך לבצע זאת בקשר בין אחרים בשימוש חברתי יומיומי.

החל מבניית בית המקדש הראשון והלאה, התרחשה חלוקה של העם לשני חלקים, התנהל מאבק נוראי ובלתי פוסק ביניהם, בני אדם הרגו זה את זה במלוא מובן המילה. זה התגלה במיוחד בזמן בניית בית המקדש באופן פיזי, דבר שבעיקרון לא היה צריך להיות. נאמר, שהבורא פנה אל העם דרך הנביאים, באמרו: "בשביל מה אתם בונים לי בית מקדש? אין לי צורך באבנים ובקרשים האלה".

בסופו של דבר, החלוקה האידיאולוגית של העם הביאה לירידה הדרגתית בדרגה הרוחנית, גם אצל אלה שהשתדלו להגביה את עצמם מבחינה רוחנית ולהתקרב לבורא, הם לא הצליחו לעשות זאת.

כך כל העם ירד עד לדרגה של שנאת חינם, שהרסה בלבבותיהם את מה שנקרא "בית המקדש השני". מאז, העם נמצא בגלות שלימה מרוחניות. כבר לא נותר כלל קשר פנימי עם הבורא, פרט לפעולות חיצוניות מותנות נטו שנקראות מסורת.

ההמשך יבוא…

מתוך שיעור וירטואלי, 10.09.2017 :

 

לינק מקוצר למאמר: http://laitman.co.il/akOSR

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest