דף הבית / אקטואליה / כולנו משוגעים

כולנו משוגעים

ראיתי כתבה שדיברה על כך שבחודשים האחרונים הפכנו להיות עדים לכמה מקרים המוסברים רק אולי כמעשי טירוף: הטייס הגרמני המתאבד, יזם ממילנו שירה לכל עבר בבית המשפט, טייס שפתח באש בביתו, שוטרים שחוללו טבח, וכולם מצטיירים כאנשים רגילים לגמרי לפני האירועים. איזה סוג של טירוף אחז בהם?

בכל אדם יש חלק מסוים של טירוף, לפעמים זה משתלט עליו כך שמתגלה בו תוקפנות בצורה מועילה, אנשים כאלו אנחנו בדרך כלל מכנים כגאונים. ככל הנראה גם עורפי הראשים מדאע"ש, בשעות מסוימות של חיי היומיום שלהם, הם בעלים טובים ואבות אוהבים. יש להם משכורת קבועה, אוכל בחינם, הם קמים בשמונה בבוקר, האישה מכינה להם סנדוויצ'ים עם חביתה, ואז הם הולכים ויורים למוות בכמה מאות ילדים. הרוצח האכזרי ביותר, אם נשמע מה שאומרת עליו אימו, היה עד אתמול ילד למופת, במקרה הגרוע ביותר, לפעמים הוא היה קצת עצוב.

אם כך, האם אנחנו צריכים לחיות בפחד תמידי, מחשש שבכל רגע האישה או הבעל, הבן או הבת, השכן או החבר הטוב שלנו, ייקחו פתאום גרזן וירצצו את גולגולתנו או שיוסיפו ארסן לשתייה שלנו? במקרה כזה אנחנו הופכים לפרנואידים, כל הזמן חיים במגננה. כדי לשרוד, אנחנו חייבים לפחות לבטוח ולתת אמון במישהו. נשאר רק להשלים עם העובדה שאמון מוחלט לא קיים…

כשראיתי כתבה זו, חשבתי שכתוצאה מההתנהגות המטורפת שלנו נגיע למסקנה, שרק ערבות הדדית יכולה להחזיק את האדם בכוונה טובה כלפי כולם. רק השפעה חיובית של הסביבה הנכונה על כל אחד מאיתנו, מסוגלת לעשות מכל אחד מאיתנו חבר נאמן בחברה. אחרת, כולם בהדרגה ישתגעו, ואפילו התבדלות יחסית זה מזה (לחיות בנפרד, להתגרש וכולי) לא תעזור לנו להתאפק להתנהג בצורה בלתי נשלטת.

לינק מקוצר למאמר: http://laitman.co.il/ZJR0p

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest