דף הבית / אהבה / חכמת הקבלה על אהבה ארצית

חכמת הקבלה על אהבה ארצית

שאלה: מה  חושב מקובל על אהבה?

תשובתי: מקובל כל הזמן חושב על אהבה. השאלה היא מה הוא חושב עליה. האם היא קיימת או לא? מה מסמלת האהבה עצמה, ההגדרה שלה, הגבולות, הקיום, דרגת ההתגלות, התנאים שבהם היא מתגלה וקיימת. האם אהבה נצחית מושגת? אהבה שחולפת, זו אינה אהבה. אהבה לא יכולה להיות אחרת, אלא רק נצחית.

פעם נתתי הרצאה לפני קהל רב בתל אביב ומיד אמרתי להם שלא קיימת אהבה, תחילה השתררה דממה, אבל בהדרגה כולם הסכימו איתי. אהבה קבועה, טבעית קיימת רק כלפי עצמי היקר והבלתי נשכח. במסגרות ארציות דווקא היא האמיתית, היא נולדת ומתה יחד איתי, עם ה"אני" שלי. זהו האגו שיושב בתוכי ומתפתח כל הזמן ודוחף אותי פנימה לתוך עצמי, לחפש מה ארצה עוד, מה אוכל להשיג, כדי להביא לעצמי היקר, איך לאהוב את עצמי יותר. זהו הטבע האגואיסטי שלנו. ולכן אהבה עצמית, זו תכונה טבעית של כל מה שקיים.

כל הטבע הגשמי, כל הבריאה מורכבת מאגו עצום שמתחלק לארבע דרגות: דומם, צומח, חי ואנושי. הם נבדלים רק בדרגת האגו שמתגלה רק כאהבה לעצמי. מה גם, שהאהבה בדרגות דומם, צומח וחי היא אינסטינקטיבית, ואינה מודעת על ידי האובייקט עצמו. הוא אינו בודק עד כמה אוהב את עצמו, אלא פשוט מספק את האהבה שלו. ואילו בדרגה האנושית האהבה ניתנת לתכנות. אמנם היא נשארת אהבה עצמית ורק עצמית, אבל היא עוברת, בכל זאת, כל מיני בחינות של התפתחות: במה היא יכולה להתבטא, באלו צורות לקבל. מאחר והאדם תלוי בחברה, בכאלה הדומים לו וההפוכים לו, אז הדימוי שלו על אהבה, איך למלא ולהשביע את עצמו, משתנה תחת השפעת החברה.

אבל בעיקרון, זו אותה אהבה עצמית, רק בצורה מפותחת יותר שכל הזמן מתחדשת. זו אותה אהבה שקיימת בעולם שלנו, הכוללת גם התגלויות כמו אהבת אֵם לתינוק שלה, אהבת אדם למולדתו וכדומה. על כל סוג של אהבה שעליו נדבר, בסופו של דבר, מדובר על אהבה אגואיסטית כלפי עצמי.

הערה: אתה מפוגג את כל הדימויים הרומנטיים של האדם על אהבה…

תשובתי: אין כאן שום רומנטיקה, מלבד תפיסות מוטעות קטנות. זה ידוע לכולם: גם למדענים, גם לפילוסופים, גם לפיזיולוגים וגם לפסיכולוגים. בזמנינו, כאשר האגו עד כדי כך גדל, אנחנו במיוחד מבינים באופן חד שאין אהבה.

אפילו מדענים אומרים שגם אם אנשים מתקרבים ומתחברים זה לזה, זה קורה רק למשך שנתיים-שלוש, מפני שהיחסים ביניהם לא יכולים להישמר לאורך זמן בהתגלות נורמלית של הדדיות, כל זה נעלם מהר. האגו שלנו כל הזמן מתחדש ובכך מוחק את כל התנאים הקודמים שלנו להתגלות של איזו שהיא הדדיות, אפילו שהיא רק אגואיסטית וגם היא משתנה.

שאלה: ומה הלאה? הֵרְגֵל? הרי בני אדם רבים חיים יחד במשך שנים.

תשובתי: אם יש מי שחיים יחד במשך שנים רבות, אלה פשוט "דינוזאורים". בזמנינו אף אחד לא חי זמן רב במסגרת משפחה מרצונו: לא בגלל ילדים, לא בגלל רכוש וכולי. בעבר תוחלת החיים לא עלתה על ארבעים שנה, ובני אדם נפטרו לפני שחלפה תקופת האהבה כביכול. מה גם שבבחירת כלה, הגבר לא התייחס לאהבה, אלא הוא הסתכל על אישה כעל עקרת בית ובחן אם היא בריאה, מוכשרת ויעילה, יודעת לבשל, להחזיק משק בית. לכן אין כאן מה לדבר במיוחד על אהבה.

מתוך שיעור וירטואלי, 6.08.2017

לינק מקוצר למאמר: http://laitman.co.il/zKnRj

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest