חילופי ניסיון

שאלה: נניח, שבמרחב של דוברי הרוסית נוצר קולקטיב גדול שמורכב מ – 500 איש שעוסקים בחינוך האינטגרלי. באיזו תדירות עלינו לערוך כנסים בנושא החינוך האינטגרלי?

תשובתי: הבעיה היא לא באיזו תדירות לערוך כנסים, אלא מתי עדיף לערוך אותם.

אם אתם באזור שלכם נמצאים בדרגת התפתחות מסוימת של החינוך האינטגרלי, או שעוסקים בבעיה אזורית צרה מאוד בקרב אוכלוסייה מסוימת, בתנאים מסוימים, יכול להיות שזה לא נוגע לנו עכשיו. או שאנחנו עדיין לא ניגשנו לזה, או שעוסקים במשהו ייחודי בזרם אחר לחלוטין. אז אין צורך דחוף בכנס מסוג זה.

מצד שני, בכל זאת צריך לערוך אותם, מפני שבזה שמתאספים אנחנו נטענים זה מזה ומגיעים למכנה משותף. אבל אז אנחנו צריכים להיות מכוונים לכך שהאירוע הזה יהפוך להיות לפעולה של חיבור ואיחוד ולא חילופי ניסיון, מפני שהניסיון שלכם שרכשתם אצלכם בספריות, לא יעזור לי כאשר אני אעבוד בשכונות עוני עירוניות, זהו הבדל עצום.

לכן כדי להתאחד, להבין את חשיבות המטרה ולהרגיש את המשמעות העבודה, צריך להתכלל יותר באירועים המשותפים שלנו לאיחוד, בכל מיני משחקים, פעולות משותפות וכולי. וכאשר בסופו של דבר, במדינות השונות אנחנו נתחיל לצאת להפצה פחות או יותר זהה, אז כבר יהיה לנו מעניין לשמוע זה את זה, כדי לספוג לתוכנו דווקא את הניסיון המעשי.

מתוך התוכנית "מבעד לזמן", 18.09.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הכנת מומחים ברמה גבוהה
בדרך אל המערכת היחידה
בהתגברות על המרחקים

לינק מקוצר למאמר: http://laitman.co.il/BPD1I

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest