"ואין מיתה תמן"

ולא יהיה הדבר לפלא איך ישיג כל הנשמות כולן, כי הרוחניות אינה תלויה בזמן ומקום, ואין מיתה תמן. (בעל הסולם, "מבשרי אחזה א-לוהי").

אם כל ההגבלות הן רק באדם, זה אומר, שאם מבטלים אותן בהדרגה, אז האדם מתקרב לבורא. זו אשליה של התקרבות, התרחקות. הרצון לקבל "למען עצמי" מגביל את האדם, עד להסתרה מלאה של הבורא ממנו.

שאלה: מדוע קיים מוות בעולם הגשמי ואילו בעולם הרוחני לא? או שבעולם הרוחני גם כן יש מצב של מוות?

תשובתי: תלוי לְמה הכוונה במושג מוות. מוות בעולם הרוחני, זו יציאה מלאה של האור מתוך הרצון, ואילו בעולם הגשמי, יציאה של הכוח המחייה מהגוף הבהמי. בעולם הרוחני מוות/העדר אור, זה מצב הכרתי לחלוטין.

שאלה: האם מקובל יכול להתנגד ליציאת האור מתוך הרצון? האם אפשר לנהל את האור?

תשובתי: רק דרך הרצון שלך.

מתוך שיעור וירטואלי, 4.03.2018