קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שני ענקי הרוח של המאה העשרים, נסתלקו מן העולם בין כסה לעשור. הם שחזו את העתיד, את מה שיקרה לנו היום, והם לא טעו… לקריאת הכתבה המלאה, לחצו כאן.
בלילה גשום וקר בשנת 1979 לא הצלחתי להירדם, מחשבות הטרידו אותי. לפתע מצאתי את עצמי ליד ההגה, נוסע בלי כיוון. שלט גדול קטע את מחשבותַי: "בני ברק". נכנסתי. הרחובות היו שוממים. בפינת רחוב "חזון איש" נתקלתי בעובר אורח. "איפה לומדים כאן?" שאלתי, הוא הסתכל עלי וענה, "סע עד קצה הרחוב, שם תראה פרדס. ממול".
כך לראשונה פגשתי את מורי, הרב ברוך שלום אשלג, בנו הבכור וממשיך דרכו של "בעל הסולם" – גדול המקובלים של המאה העשרים. מרגע זה השתנו חיי לבלי הכר.
במשך שתים-עשרה השנים הבאות שימשתי כעוזרו האישי ותלמידו, וספגתי ממנו את כל מה שאני יודע בחכמת הקבלה. יום יום הוא הסתגר בקומה השנייה וכתב. כך נולדו מאמריו העמוקים שסוללים היום בפני כל אדם את הדרך הרוחנית המתאימה ביותר בשבילו. איש לפניו לא כתב בשפה כה פשוטה ומעשית. כמו אבא המדריך את ילדיו במשעול הדרך, הוא אוחז בידי הקוראים, ומוליך אותם עד אשר יגלו את המשמעות האמיתית לחיים.
הרב"ש המשיך את דרכו של אביו, "בעל הסולם", המקובל שהתפרסם בכך שכתב את פירוש "הסולם" לספר הזוהר. שניהם ספגו את החכמה העתיקה של שרשרת המקובלים שקדמה להם, והיו החוליה שהתאימה אותה לדורנו. "שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת", כותב בעל הסולם.
עת לעשות
בשנת 1922, אחת-עשרה שנים לפני שהיטלר עלה לשלטון, חוזה בעל הסולם את סכנת ההשמדה הנשקפת לעם היהודי באירופה.
הוא מתריע בכאב בפני ראשי הקהילות היהודיות בוורשה, כי החרב הנאצית החדה כבר מונחת על צווארם. הוא דוחק בהם להתאחד ולשוב לארץ ישראל, אך הם מסרבים להטות אוזן לקריאותיו ומחרימים אותו, והוא עולה לישראל לבדו. מלחמת העולם השנייה הגיעה ולא פסחה על חברי אותה הקהילה היהודית, שנספו כולם במחנות ההשמדה.
בשנות השלושים עושה בעל הסולם מאמצים עילאיים להיפגש עם ראשי היישוב: דוד בן-גוריון, זלמן שזר, משה שרת, חיים נחמן ביאליק, חיים ארלוזורוב ואישי ציבור נוספים. הוא מנסה לדבר איתם על חשיבות האחדות ועל הצורך לחבר את חלקי היישוב היהודי המתהווה בארץ ישראל.
ב-1940, למרות הסתייגותם של החוגים החרדיים מהעיסוק בחכמת הקבלה, בעל הסולם מוציא לאור עיתון בשם "האומה" – העיתון הראשון מסוגו הנושא מסר חברתי-רוחני לאחדות העם היהודי. מתנגדיו פונים לשלטון הבריטי ודואגים לסגירת העיתון.
בעל הסולם צפה שדווקא בימינו יאבד האדם אחיזה בדת, הבסיס המדיני יתפורר והפלגנות החברתית תחריב כל חלקה טובה – עד שהאנושות תישאר ללא מענה. הוא ניסה לדבר על כך עם כל מי שהסכים להיפגש איתו. הנושא בער בו והוא הרגיש את צו השעה. הוא ידע שהתרופה היחידה לסבל הצפוי לישראל ולעולם היא להשיב את האחדות שתמיד היתה יסוד האומה, אחרת יקומו עלינו לכלותנו.
הדור האחרון
מסר האחדות שאותו נשא בעל הסולם, רלוונטי מתמיד. גלי השנאה והאנטישמיות הגואים מאיימים על המשך קיומנו. "אנחנו נתאספנו כאן לתת יסוד על בניין חברה, לכל אלה המעוניינים ללכת בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם", פתח מורי, הרב"ש, את מאמרו הראשון.
לאחר הסתלקותו ב-1991, החלו להתקבץ סביבי אנשים שבלבם בער הרצון לגלות את תכלית קיומם. אט-אט נוסדה קבוצת "בני ברוך", הקרויה על שמו של הרב ברוך אשלג, שהפכה לארגון "קבלה לעם".
בכל בוקר אנחנו לומדים בספרי המקובלים: "תלמוד עשר הספירות", ספר הזוהר עם פירוש הסולם וגם כתבי בעל הסולם והרב"ש. משתדלים להמשיך ולהפיץ את השיטה לכל מי שחפץ, בדיוק כפי שמסר לי מורי את חכמתו של אביו.
כיום אנחנו מונים כשני מיליון תלמידים ברחבי הארץ והעולם, ורואים את תפקידנו כממשיכי דרכם של שני המאורות הגדולים, וכמו שהדגיש בעל הסולם, "אך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם, נזכה לגאולה השלמה".
בימים אלה אנו מציינים את הסתלקותם של שניים מגדולי הדור. אני תקווה שנשכיל לפסוע בדרכם בנאמנות.
