דף הבית / קבלה לעם / יהדות וקבלה / חגים ומועדים / הפסח הראשון שלי אצל רב"ש

הפסח הראשון שלי אצל רב"ש

פסח, הוא החג הקבלי ביותר. כל מה שכתוב עליו מדבר על עבודה רוחנית אישית של האדם, ואני הרגשתי את זה. חודשיים לאחר שמצאתי את המורה שלי רב"ש, חל חג הפסח. לראשונה ראיתי כיצד גברים רציניים שעברו את החג הזה 50-60 פעם במשך חייהם או יותר, התרגשו מההכנה לחג.

ההתרגשות הפנימית שלי עברה אליהם. הייתי בקרב אותם אנשים שהיו מעמודי התווך, מחציתם עוד למדו אצל בעל הסולם, ואני תלמיד מתחיל שלא מבין שום דבר. רציתי באופן מסוים לרָצות אותם, לכן שאלתי מיד במה אפשר לעזור. הם אמרו שהתנור לאפיית מצות לא תקין, ועבורם הוא הדבר העיקרי. הבאתי קומפרסור גדול, חיברתי לתנור, ניקיתי עם אוויר דחוס את כל המבערים ואחר כך ניקיתי אותו עם מברשת ברזל. הם הדליקו אותו והיו מרוצים מאוד. אבל זה היה מעט, מפני שהלבנים עליהם אפו את המצות, היו כבר לא שמישים. הבאתי מומחה ממפעל ליד חיפה שהיו בו תנורים גדולים מאוד. הוא ייעץ למצוא אבנים טובות, עשיתי כל מה שיכולתי ומצאתי, תיקנתי גם את הדלתות וכל השאר.

לאחר מכן, גיליתי שלמרות שהבנתי את חוקי הפסח, היו להם חוקים משלהם, כמות גדולה של השלמות, הגבלות, הרבה מוסכמות נוקשות, זה הדהים אותי. נאמר לי ש"כך עושים וזה הכול", בדרך כלל לא שואלים עליהם אלא מבצעים. הכול נובע מכך שפסח מגלם את היציאה של האדם מהאגו. מה גם, שזו יציאה מוחלטת, ניתוק ועלייה לעולם העליון! התנתקת והתעופפת לעולם אחר. לכן כל החוקים בנויים על בסיס תנאים נוקשים מאוד. נאלצתי לשאוב זאת מהם החוצה ולברר.

הם לא רצו לומר לי דבר, כדי שלא אקשה על החיים בבית שלי. הם מיד אמרו לי, שתלמידים חדשים  תמיד מעמיסים על עצמם יותר מידי ואחר כך "נשרפים" בגלל זה.  אבל אני בכל זאת ביררתי את כל החוקים האלה. כמובן, שבבית לא התנהגתי בצורה כזאת, זה היה בלתי אפשרי, עם אישה וילדים קטנים. במיוחד,  משום שהיה בכוונתי להעביר את כל החגים בבני ברק עם תלמידי הרב"ש. היה לי רצון להרגיש לעומק הכול בעצמי, מפני שהם ביצעו את ההוראות של בעל הסולם והוא הקפיד על הגבלות חמורות מאוד.

המורה שלי, הרב ברוך שלום אשלג הזמין אותי לסעודה ואז ראיתי כיצד נערך אצלו הפסח. לאחר כל סעודה הוא היה זורק את הצלחת, הכף והמזלג לדלי. כל זה היה נשאר שם עד סוף הפסח ולא נשטף, מפני שאם גרגיר של מצה היה נוגע במים, אז היה נוצר חמץ. לכן שטפו את הכלים רק לאחר החג ושמרו אותם עד לחג הבא. בזמן הסעודה רב"ש הושיב אותי מולו, אבל הרגשתי שכל מה שסביבי הוא שטח אסור לכניסה, מעין גדר. את כלי האוכל שבהם אכלתי גם שמו בדלי נפרד. לא הרגשתי התנגדות לזה, הבנתי שזה החוק.

זו הייתה ההכרות שלי עם חג הפסח. למען האמת "העתקתי" את כל המנהגים שלהם והשתמשנו בהם. לפני הפסח היתה הרבה מאוד עבודה. באותם ימים רק לי הייתה מכונית ולכן נסעתי עם הרב"ש לשוק לקנות קפה לפסח, צלחות וכולי. מלבד זאת, הוא אסף כל השנה כסף לפסח, ולפני החג נסע לכל מיני מקומות ובדק מה עליו לקנות: סירים, דליים, צלחות, כוסות, והכול היה מאוד פשוט. הוא מאוד אהב פלדת אל-חלד וזכוכית, מפני שהם נקיים, ולא הכיר או רצה כלי פלסטיק. נקנו גם מטחנות עבור בשר ודגים שגם היו צריכות להיות ללא חלקים מפלסטיק. בזמנינו קשה מאוד למצוא מטחנות בשר ללא חלקים מפלסטיק, לכן נאלצתי לפרק אותן ולהכין חלקים זהים ואטמים ממתכת: מעופרת, ברונזה וכדומה.

שאלה: לא הייתה לך תחושה שכל החוקים האלה מופרזים?

תשובתי: לא, פשוט ידעתי שהעולם שלנו זה ענפים היוצאים משורשים רוחניים, ששייכים לרצון אגואיסטי. לכן הם נכרתים במלואם ולא משתמשים בהם בפסח, ואם כבר משתמשים, אז באופן מוגבל. נניח, אפשר להשתמש בעץ אבל אסור לבשל בתוכו, מפני שהוא סופג לתוכו כל מה שמתבשל בו. באופן כללי, קיימות אלפי הגבלות שונות. למשל, ביצים צריך היה לבשל מראש למשך כל החג, לא אכלו עגבניות, מלפפונים ושום. בקיצור, פרט לבשר ותפוח אדמה, לא היה למעשה שום דבר. אפשר היה להשתמש במלח רק מים המלח. פלפל, טבעי שהכנו בעצמנו. את הקפה קנינו ירוק, מיינו אותו, אחר כך אפינו, טחנו ורק אז שתינו. בזמן המיון בדקנו את כל הגרגרים, שלא יהיה זכר לתולעים. זו עבודה קשה מאוד.

שאלה: רב"ש ראה כמה קשה היה לכם לברור קפה?

תשובתי: כן. פעם הוא ראה שאני כבר לא מסוגל להמשיך, הוא לקח גרגיר ואמר: "אני יושב ובודק גרגרים, מפני שאני רוצה שהגרגיר הזה יהיה נקי וטוב, וממנו המורה שלי יוכל לשתות קפה". זה כמובן, לימוד נוקשה מאוד! אבל לא הייתי מסוגל לעסוק בזה זמן רב! דקה לאחר שהזעזוע ממילותיו חלף, שוב לא יכולתי לחייב את עצמי להמשיך! אלה לא מכשולים גשמיים. אם היו לוקחים אדם מבחוץ או אותי, במיוחד באותן השנים כשרק הגעתי לארץ ולומר: " תברור קפה ותקבל תמורת זה כסף", הייתי עושה את זה נכון וטוב. ואילו כאן, זה נעשה כדי לשרת את המורה שלי שהחשבתי כגדול, ודווקא בגלל זה היה קשה כל כך.

הערה: עם זאת, פסח זה חג פנימי עמוק חג המציין ניתוק מהאגו.

תשובתי: העניין שאת זה צריך להרגיש. אז הייתי צעיר וגם בשנה שנייה ושלישית, זה עדיין לא כל כך חדר לפנימיות, יש התנגדות, האדם לא רוצה לשמוע ולהבין, למרות שאומרים לו. כך חולפות שנים רבות, עד שהאדם, תחת השפעת האור, מתחיל להקשיב. מנות קטנות של אור במשך זמן רב משפיעות עליך ואתה מתחיל בהדרגה להבין הכול.  אי אפשר לדרוש מתלמיד חדש. בהתחלה, כאשר הוא עדיין בהתפעלות, הוא יכול לשבת וללמוד מהבוקר עד הערב. אבל אני לא הייתי כזה. מלכתחילה הייתי נוקשה, אגואיסט, עם התנגדות גדולה.

הערה: זה בכל זאת חג פנימי, עם מאמצים להגיע התאמה חיצונית! ניקית את המקום, תחשוב ותעבוד עם האגו שלך!

תשובתי: לא. כאשר אתה מבצע את כל הפעולות הללו, אז אתה מרגיש עד כמה הן מאוסות עליך, עד כמה הן נגד האגו שלך. פסח, זה התגלמות של בחינה ראשונה מיוחדת: עלייה מעל האגו שממנה מתחילה כל העלייה הרוחנית. האדם מרגיש את זה לעומת זאת כאשר הוא מניח תפילין, מתעטף בטלית ומבצע מצוות פיזיות אחרות בעולם שלנו, הוא לא מרגיש דבר. זהו אור גבוה מדי, מדרגה גבוהה.

כאשר אתה יודע בבירור שזו קבלה, זו השפעה, אפשר במידה מסוימת להבין, להרגיש משהו. זה מורגש מאוד, מפני שבכל פעולה שאתה מבצע, זו פעולה פשוטה מאוד, אתה מנתק את האגו מעצמך. לכן, באותה מידה שבה אתה רוצה לבצע הכול, אתה באמת רוצה לנתק את האגו מעצמך. אתה מלביש על פעולות גשמיות כוונה רוחנית. למרות שאין לה כל שייכות לפעולות גשמיות, אבל אתה מצרף אותה. פעולה כזו מהווה התגלמות הסימן לכוונה רוחנית. לכן היא כל כך חשובה וקרובה לנו.

הערה: יש לי תחושה שבשיעורים אתה מעביר את החומר על פסח דרכך! אתה אפילו לא נותן לנו לדבר בינינו כדי שנקרא ונעביר אותו דרכנו.

תשובתי: קודם כל, יש מחסור בזמן, וגם צריך לקלוט ולסגל את זה, אפילו "לבלוע" מבלי ללעוס. לכן אני מזדרז.

שאלה: מתי מתחילות שבע שנות רעב? מתי באדם מופיעה הצעקה: "תציל ותוציא!"?

תשובתי: כאשר האדם מרגיש שהעבודה על עצמו היא חסרת תועלת. אבל אין איננה חסרת תועלת, מפני שדווקא היא שהביאה אותו להכרה והבנה של חוסר יכולת להצליח במאמצים שלו, והוא באמת זקוק לעזרה דרך הקבוצה. אבל את כל זה צריך לראות! הדבר העיקרי הוא לקשור את כל השרשרת באדם: באיזה אופן מתבצעת העבודה על האגו, כיצד הוא משתנה בצורתו, אלו שינויי צורה הוא עובר ובאיזה אופן, היכן מתחיל הפסח והיכן הוא מסתיים, ומה קורה לאחר הפסח. כלומר בחינת "פסח", זו התנתקות מהאדמה ויציאה לממד עליון. זוהי מדרגת מעבר לעולם הרוחני שאותה האדם מבצע בהיותו חי כאן יחד איתנו, על הארץ הזאת. ולכן זה כל כך חשוב.

שאלה: אתה הרגשת את העבודה הפנימית של רב"ש?

תשובתי: בצורה קשה מאוד, במתח פנימי גדול מאוד. כבר לא נסענו לים, או לפארק, לשום מקום, הייתה לנו רק משימה אחת: להכשיר את כלי האוכל. לצורך זה נסענו לים, נכנסתי למים למרות שהיה קר מאוד (לפעמים בפסח כמעט ירד שלג) ושם טבלתי את כלי האוכל. הרב"ש לא ממש בטח במקווה, נהג לומר: "בים אין שאלות". ים אלה מים מוכנים לגמרי לטבילת כלים מסורתית.

שאלה: אז בשביל מה להכשיר את הכלים?

תשובתי: מים מסמלים בפני עצמם אור חסדים שמטהר את כל סוגי הכלים. אנחנו טובלים במים את כל הכלים, אלה שאוכלים מהם וגם אלה שאיתם אוכלים. טבילה בפני עצמה מסמלת טיהור שלהם מהאגו.

שאלה: האם לרב"ש היה פחד לאכול משהו לא כשר לפסח?

תשובתי: כאשר הגעתי אליו, היו בין תלמידיו שלושה זקנים עם בעיות קשות בשיניים כאלה עם שיניים תותבות, אחיו הקטן של רב"ש, משה והילל גבלשטיין שאצלו למדתי בחודשים הראשונים. הצעתי להם שאכין להם תותבות חדשות, הם כל כך שמחו שיהיו לקראת פסח שיניים חדשות לגמרי. אז רב"ש סיפר לי, כיצד הוא איבד את שיניו עוד בגיל צעיר, זה קרה בפסח. בשבת נהוג לאכול דגים, לכן ביום שישי רב"ש יחד עם תלמידו, קרקובסי האמריקאי, נסעו מירושלים ליריחו, מקום שבו אפשר היה לקנות דגים. כאשר הם הגיעו לשם, הם קנו דגים, ובדרך חזרה התברר שמכוניתם התקלקלה והם נאלצו להישאר בשבת אצל הערבים במעין קרוואן, צריף.

בירושלים פשטו שמועות מפחידות על מקום הימצאם ותהיות היכן הם?! מה קרה להם?! דיבורים על כך שאבדה משפחה של רב ותלמידיו! ואילו הם ישבו ביריחו ולא יכלו לצאת משם וגם לא להתקשר, כי זה היה לפני שנים רבות, בערך בשנת 1935. הם נותרו ללא אוכל. פסח, אין מה לאכול. בפינה עמדו שקים עם לימונים וזה הדבר היחיד שאפשר היה לאכול.

רב"ש סיפר שהלימונים שאכל היו לו מתוקים. לאחר מכן החלו לכאוב לו השיניים, שכבת האמייל החלה להיסדק. האיסור על אכילת מזון לא כשר הוא עד כדי כך חזק! מה גם שזו הייתה שבת, שבה יש הגבלה ממש על הכול, אי אפשר לקטוף שום דבר מהעץ, אי אפשר לעשות דבר. הרב"ש סיפר לי על כך כאשר הכנתי לו את השיניים התותבות. בפסח הם נהגו גם להביא מלח מים המלח, אז בכלל לא היה מלח אחר. יש שם הר מיוחד, שממנו אפשר היה לקחת מלח יחסית נקי.

הערה: סיפרת, שלפעמים כאשר הסתכלת על רב"ש, הרגשת שהוא עובר מצבים נוראיים.

תשובתי: הוא היה סגור מאוד, לכן למעשה אי אפשר היה לראות כלום. אני כבר הכרתי אותו שנים רבות, ובכל זאת אי אפשר היה לקבוע את המצבים הרוחניים של האדם. אנחנו מרגישים את המצבים הגשמיים, מפני שאנחנו עצמנו נמצאים בהם. לכן באנלוגיה אפשר לדעת ולהרגיש באיזה מצב האדם נמצא. ואילו לגבי מצבים רוחניים, בשום אופן לא.

שאלה: מה מסמל פסח עבור האדם?

תשובתי: זה עניין אישי של האדם. אבל פסח שאותו אנחנו חוגגים, אלה שרוצים להתנתק מהאגו הגשמי ולהתחיל לעבוד בעולם הרוחני, מהווה מערכת קשר ראשונה בינינו לבין הבורא. אנחנו רוצים להרגיש את העולם הרוחני, את פעולותיו, את תכונותיו, את השפעתו עלינו, את תגובותיו על ההשפעה שלנו, כלומר את כל מערכת הבריאה מצד אחד, את הבורא, ומצד שני, אותנו דרך המערכת הזאת. פסח, מסמל מעבר שבו אנחנו יוצאים (פוסחים) ממצב של ניתוק מהבורא, למצב הכרתי ומגע עימו.

שאלה: כלומר אנחנו שמים בצד את כל מה שיש לנו שׂכל, היגיון וכולי?

תשובתי: באופן טבעי זו תוצאה של השפעת האור. לא צריך להתפלפל בערמומיות, פשוט האור משפיע על האדם, והאדם הופך להיות אחר.

שאלה: מה זה בתוכי הרצון לצאת לעולם העליון? מה הצעקה הזאת בתוכי, היציאה עצמה?

תשובתי: זה נתון, שניתן לאדם כאשר הוא עובד על עצמו ועולה בעזרת הכוחות הפנימיים והאמצעים שלו.

מתוך תכנית הטלוויזיה "חדשות עם מיכאל לייטמן", 4.4.2017

 

לינק מקוצר למאמר: http://laitman.co.il/TS0A7

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest