יום העצמאות של ישראל – זו לא העצמאות שלו מאומות העולם (שבחיצוניות), אלא מהרצונות האגואיסטים הלא מתוקנים שלו (אומות העולם שבפנימיות), המפריעים לו להתחבר – ולהעביר דרכו את אור הבורא לכל העמים.
אנחנו נמצאים בקשר מוחלט בינינו ועם הבורא בעולם אין סוף. אולם אנחנו לא רואים את המצב הזה, אלא את הכוונה שלנו. איננו רואים את המציאות האמיתית, אלא מסך מיוחד, שמראה לנו את הפער בינינו לבין הבורא במידת ה״התבגרות״ שלנו.
הנביא ישעיהו אמר שהעמים ירימו את ישראל אל הבורא.
עם ישראל – הרצון להשפיע, ג״ע.
אומות העולם – הרצונות העבים, אח״פ.
עליית הג״ע אפשרית רק באמצעות האח״פ – אל גמר התיקון של שניהם.
לכן הכרחי להפיץ את חכמת הקבלה בעולם.
עד לימי האר״י במאה ה-16, חל איסור על הפצת הקבלה, שכן הדבר היה מזרז את התפתחות האגו בעולם, ומביא לידי כך שהאח״פ היו מתפתחים מהר יותר מכוחות ההשפעה, מהג״ע. אך מימי האר״י, מרגע שהסתיימה התפתחותם של כוחות ההשפעה, הג״ע, יש להפיץ את הקבלה גם בקרב אומות העולם, לשם תיקון העולם.
העבודה שלנו היא: ליצור מהרצונות ״לקבל״ את דמות הבורא באמצעות הכוונות ״להשפיע״. על ידי כך שאנו עושים את הבורא, אנו משיגים אותו. לאחר שאנחנו מתקנים את כל הרצונות לקבל באמצעות הכוונות להשפיע, אנו מגלים שבאמת ״אין עוד מלבדו״.
בעל הסולם:
ובושה להודות שאחת הסגולות היקרות שאבדנו במשך גלותנו, והחשובה מכל, היא אבדת הכרת הלאומיות, היינו הרגש הטבעי ההוא המקשר ומקיים כל אומה ואומה: כי חוטי אהבה המקשרים את האומה, שהם כל כך טבעיים ופרימיטיבים בכל האומות, נתנוונו וניתקו מלבותינו.״
הכרחי לשקם קשרים אלה!
דווקא בגלל שאין בעם ישראל את אותה אהבה לאומית, שטבעית לכל עם אחר, מצווה עליו להשיג אהבה בצורה של ״ואהבת לרעך כמוך״, ללא קבלתה של אותה אהבה מאבות משותפים, אלא מתוך הכרה במטרה משותפת – הבורא.
אם בעת קיום התורה והמצוות האדם אינו מציב לעצמו כמטרה להשיג את האהבה לזולת, ומתוכה – את האהבה לבורא, או אז מעשים אלו מעוררים שבירה גדולה עוד יותר בקרב העם ומובילים את העם ואת כל העולם לסבל.
שאלה: האם האהבה צריכה להיות הדדית:
כמו מעם ישראל
כלפי אומות העולם, כך גם מאומות
העולם כלפי ישראל?!
תשובה: בין היהודים
ואומות העולם עומד הבורא, ורק
אם נתחיל לקיים
את העברת האור מהבורא לאומות
העולם, הוא יאפשר לאהבתם ליהודים להתגלות.
בעולם המעשים שלנו, אנחנו בונים
קשרים נכונים,
מסירים את המעשים – ומקבלים את העולם העליון.
נשמה – זוהי הכוונה לעשות "למען הזולת", שאותה קיבלתי מהבורא.
הכוונה "למען הזולת" מכונה נשמה.
מצב שבו אני עובד למען עצמי נקרא – אגואיזם.
מצב שבו אני עובד למען הזולת, למען הבורא, נקרא – אלטרואיזם או נשמה.
כוונה טובה בונה מהאגואיזם את הנשמה.
אנחנו מסוגלים לחקור רק את המתרחש בתוך ההרגשה שלנו, בתוך הרצון.
אם אנחנו מרגישים את המתרחש בכוונה על מנת לקבל – הרגשה זו נקראת העולם שלנו.
אם אנחנו קולטים את המתרחש בכוונה על מנת להשפיע – הרגשה זו נקראת העולם העליון. אולם, שני העולמות מורגשים בתוכנו, ולא מחוץ לנו!
אם אתה רוצה לגלות את העולם – תבנה אותו בתוכך (בדומה לעולם שאותו אתה מרגיש עכשיו). הקבלה, מהמילה "לקבל" – מכוונת אותנו לקבל את ההרגשה של מה שמתרחש באמת, את הרגשת "העולם העליון".
מחוץ לי נמצא הבורא. אולם אני משיג אותו על ידי התכונות שלי, "באופן חלקי".
תענוג הוא לגלות את הטבע הדומם, הצומח, החי של בני האדם!
צריך להבין שאני מטייל בתוך עצמי, בתוך הרצונות שלי. אולם, אני יכול לטייל ברצונות אחרים בתוכי – ברצונות להשפיע. בצורה כזאת, אני נכנס לעולם אחר, עליון, אל תוך הבורא.
המרחק שבעולם העליון (מרחק רוחני) נמדד לפי השוני שבין הרצונות (תכונות) של שני אובייקטים רוחניים, לפי השוני שבין תכונותיהם. על ידי שינוי התכונות, אנחנו משנים מקום במרחב הרוחני. תדירות שינוי התכונות מגדירה את הזמן הרוחני.
העולם – הוא מה שאני רואה בתוך עצמי, זוהי ההשתקפות של רצונותיי, של תכונותיי.
המציאות שאנחנו מרגישים הכרחית לשם תחילת הקיום, תחילת החשבון שלנו.
ייסורים הם התגלות של רצון לא ממומש.
תענוג הוא תהליך מימושו של הרצון.
היהודים אינם עם, אלא אוסף מ-70 האומות שהיו בבבל העתיקה, שבהם התגלתה "נקודת" הקשר עם הבורא. בכל היתר היא "רדומה". לכן, על ידי החיבור שביניהם, כמו דרך עדשה מרכזת (צינור), היהודים יכולים להעביר לכל אומות העולם את אור הבורא.
בפירוד (בגלות מהאיחוד) העם היהודי אינו קיים. הוא קיים רק באיחוד. מהדרגה הראשונה של האיחוד, מ-1/125 איחוד עם הבורא, הוא כבר נקרא עם. עד אז היהודים נשמרים על ידי הבורא וחוזרים לישראל – לשם מימוש תפקידם.
יום העצמאות של ישראל – זו לא העצמאות שלו מאומות העולם (שבחיצוניות), אלא מהרצונות האגואיסטים הלא מתוקנים שלו (אומות העולם שבפנימיות), המפריעים לו להתחבר – ולהעביר דרכו את אור הבורא לכל העמים.
עצמאות – היא הכרה של התלות ההדדית המוחלטת בין עם ישראל ואומות העולם. הבנת העצמאות טמונה בכך שנהיה עצמאיים מהאגו שלנו, שנהפוך את השנאה לאהבה על ידי אור הבורא, ונעביר את האור הזה דרכנו – לכל העמים.
הכוחות העיקריים של ההתפתחות הרוחנית הם קנאה ובושה. הבושה אינה ביחס לתכונות שקיבלנו מהבורא, אלא ביחס לאלו שיכולתי לתקן. קנאה לא ביחס לתכונות הטובות ביותר של האחרים, אלא ביחס לתכונות שיכולתי לרכוש מהם. עלינו לשייך את שתי התכונות לנחיצות להתחבר כדי להדמות לבורא.
קראו עוד בטוויטר שלי.