הדרך הנפלאה לפסגה

מתוך הכנס בנובוסיבירסק, שיעור מס' 1

חכמת הקבלה אומרת לנו: "עולמך תראה בחייך", תגלה אותו בחיים האלה. האדם נמצא בעולם הזה, בתחושות העכשוויות, בדרגת הדומם, הצומח והחי, כדי לעלות למדרגה הבאה, לדרגת ה"אדם" האמיתית. במילים אחרות, אנחנו חייבים להתקיים בעולם הזה 70-100 שנה (כמה שנקבע לכל אחד), כדי לפתח את עצמינו, לעלות להרגשת העולם הבא ולהמשיך להתפתח בו.

ההרגשה החדשה, התפיסה החדשה, הקיום החדש, כל מה שאנחנו רוכשים יחד עם החוש הנוסף ותפיסת העולם האחרת, זה נקרא העולם העליון. אליו אנחנו חייבים לעלות. ואז, מה שנתפס על ידי הגוף שלנו, פשוט יזוז הצידה, אנחנו נפסיק להרגיש אותו. הרי, הרגשות החזקים יותר תמיד מדכאים את הרגשות הפחות דומיננטיים. זה נכון גם לגבי הגוף שלנו: ברמת ה"חי" אני קוצץ שערות ולא מרגיש כאב. למה לא? מפני שהשיער זה דרגת הצומח, וכאשר אני נמצא ברמה יותר גבוהה, אני מתפטר מהם ללא כאב בכלל. כך קורה גם בעלייה לדרגה הבאה שלנו, דרגת ה"אדם".

הבעיה לעלות היא זאת שדוחפת אותנו קדימה. למעשה, אנחנו חיים בשביל זה. במשך כל ההיסטוריה של האנושות כך אנחנו התקדמנו, האגו דחף אותנו מאחור כדי שנתפתח עד המצב של היום, כאשר אנחנו רואים שהאדם, כביכול, השיג את הכול, אבל אין לו כלום.

לכן בעל הסולם מגדיר את חכמת הקבלה כגילוי הכוח העליון שמנהל את הכול, האחד, היחיד והמיוחד שקיים, כמובן, מחוץ לזמן, לתנועה ולמקום. כפי שאנחנו יודעים מהפיזיקה המודרנית, זה עולם אמיתי לחלוטין. אפילו אם הוא נעלם מההרגשה, הוא נגיש במחשבות, בשכל, במחקר.

ובכן, במאמר "תורת הקבלה ומהותה" בעל הסולם מגדיר את המדע הזה כ"עניין של התגלות אלוקית, מסודר בדרכיו בכל בחינותיו, ממה שהתגלה בעולמות, וממה שעתיד להתגלות, ובכל האופנים שאך אפשר לפעמים להגלות בעולמות, עד סוף כל הדורות." כלומר, עד שאנחנו כולנו נגלה את הכוח העליון הזה.

משמעות החיים שלנו, אומרים המקובלים, היא דווקא בגילוי הבורא. וכל השינויים מובילים אותנו דווקא לזה. ישנו חוק השתוות הצורה: באותה המידה שאני משנה את עצמי כדי להיות דומה להשפעה, לאהבה, כדי לצאת מעצמי, לעלות מעל עצמי, מעל האגו הבהמי שלי – באותה המידה אני מרגיש את העולם הסובב אותי כ"שקוף", מגלה את הכוח העליון היחיד, נקשר אליו ונהיה חלק מהמערכת.

אחר כך מסבירים המקובלים כיצד אנחנו הגענו לכאן, לעולם הזה. כדי לתת לאדם את ההזדמנות להתפתח, אנחנו ירדנו מהמדרגה העליונה ביותר של העולם הזה, ממדרגת הכוח העליון, למצב הנמוך ביותר. דווקא במצב הזה יש לנו הזדמנות להתחיל בעלייה, כלומר, להתחיל במימוש עצמי.

אף על פי שברמה הזאת קיים הבדל גדול ביני לבין הבורא, המימוש העצמי שלי מחייב לשמור על ההבדל הזה. אני חייב להישאר נבדל מהכוח העליון: אז ה"אני" שלי גדל בהתמדה, ובאותו הזמן אני עולה להשתוות הצורה עימו. בסופו של דבר, יש בי שתי תכונות: "אני" מצד אחד, והבורא מצד שני. כלומר, ככל שאני עולה יותר גבוה, כך אני יותר צובר בתוכי את התכונות, מצד אחד, של האגו שלי,"האני", ומצד שני, של הבורא, ומחבר ביניהן ביחד. זה נקרא לעלות ב"קו האמצעי". כך אנחנו מתקדמים.

מכאן נובעות פעולות שונות רבות מאוד שאנחנו חייבים לבצע על עצמינו, כדי להרגיש את המצב שבו מתחברים בנו האגו ותכונת ההשפעה. יתר על כן, הם מתחברים בצורה כזאת שהאגו שלנו נמצא למטה, ומעליו נמצא ה"מסך" – תכונת ההשפעה. על ידי השימוש באגו שלנו בצורה ההפוכה, בעל מנת להשפיע, אנחנו יכולים להרגיש בתוכנו את האין סוף – הכוח העליון והנצחי של העולם, ולגלות, להרגיש את כל מה שנמצא בבריאה.

על זה מדברת חכמת הקבלה.

ובנוסף לכך, כאשר אנחנו מתחילים ללמוד, ובמיוחד כאשר מתחילים להשיג מה שלומדים, אז אנחנו רואים את המקור של כל המדעים. הרי, כל דבר שאנחנו לומדים בעולם שלנו, הוא נוצר על ידי הכוח העליון. אז אנחנו לומדים את המדעים הללו, מרגישים מבפנים על מה הם מדברים, מה יש בהם, איזו משמעות, ואנחנו רואים למעשה את כל מה שקורה לנו ומחוצה לנו. והעיקר, אנחנו מתחילים לצפות באיזה אופן אנחנו משתנים.

זאת השרשרת הנפלאה של החוויות הפנימיות, שמראה לאדם כיצד הוא נולד בהדרגה בצורה שונה לחלוטין, כלומר, כיצד בהדרגה נוצר ממנו האדם. המאבק הפנימי, הספקות הפנימיים, העליות והירידות, כל זה – בדרך לכוח העליון.

בדרך אליו אנחנו קודם מתפתחים ב"קו שמאל", באגו יותר גדול. אחר כך פתאום רוצים להתחבר עם הכוח העליון, עם תכונת ההשפעה. ואחר כך מתקרבים ל"קו האמצעי". ושוב שמאלה, ושוב ימינה, ושוב לתכונת ההשפעה, וכן הלאה. כל הדרך שלנו משתנה לסירוגין. ואם אנחנו רוצים להתקדם בצורה נכונה, יש תנאי אחד – רק אם אנחנו נשים לפנינו את הקבוצה, שכל הזמן תראה לנו מה זה הכוח העליון.

הכוח העליון הזה הוא נסתר. אני יכול לדמיין אותו איך שאני רוצה, אבל למעשה יש רק דרך אחת לדמיין אותו בצורה כזאת, כדי שכל פעם, כל הזמן תהיה לי האפשרות לעשות עוד ועוד צעד לכיוון שלו. זה אפשרי אם אני באופן קבוע קשור לקבוצה, לאנשים אחרים, וכל הזמן עובד איתם בהשפעה הדדית. "לשחק" ביחד במדרגה הבאה – בגילוי הבורא, בתכונת ההשפעה, כאשר אנחנו מפתחים אותה בינינו בצורה הדדית, זה, בעצם, כל העבודה המעשית בקבלה.

לשם כך נוצרה האנושות, כדי שבסופו של דבר אנחנו נממש בינינו את תכונת ההשפעה ובכך נגלה בצורה מלאה את המצב הבא שנקרא "האדם".

לזה מוביל אותנו המשבר הנוכחי – המשבר האחרון והסופי של האנושות. אנחנו נמצאים רק בהתחלה שלו, הוא עדיין לפנינו, ויש לפנינו עוד גילויים רבים לא נעימים, אם אנחנו לא נוכל להתאים את עצמינו אליו. אבל כך או אחרת, הכול מתרחש רק כדי שאנחנו נעלה לרמה של הכוח העליון.

מתוך שיעור מס' 1  בכנס בנובוסיבירסק, 07.12.2012

ידיעות קודמות בנושא:
לראות את העולם כמו שהוא
ללא משמעות החיים אין אדם
אמנות העבודה ב"קו האמצעי"