דף הבית / המשבר ופתרונו / גם על אי בודד, וגם במנהטן

גם על אי בודד, וגם במנהטן

שאלה: אנחנו אומרים, שאנחנו רוצים לתקן את האדם. איזה חלק בתוכנו נקרא "אדם"?

תשובה: אם נצביע על שלושת הצרכים הפיזיים הבסיסיים של האדם הקשורים לגוף הפיזי, בהמי: אוכל, מין ומשפחה, אז הסיפוק של הרצונות הללו, הוא סיפוק בהמי נורמלי.

הרמה הבאה של הרצונות: עושר, שליטה, כבוד, ידע, מתייחסת לשאיפות האנושיות, ואתה חייב לספק אותן רק בהתאם לסביבה החברתית המקיפה אותך.

את הרצונות הבהמיים שלך אתה יכול לספק במשפחה, ולא משנה היכן אתה גר: בחווה, בכפר קטן, או על אי בודד. יש לך משפחה, אישה, ילדים, אתה יכול לפרנס את עצמך ולחיות בשלום. אבל אם הרצונות שלך הם מעבר לאוכל, קורת גג ומשפחה, אתה לא יכול לחיות על אי בודד. אתה שואף למנהטן, כי רק שם יש לך הזדמנות לממש את השאיפה לעושר, שליטה, תהילה, ידע.

שאלה: אבל מה רע בזה שאני רופא מפורסם ומרוויח פי מאה יותר מאחרים?

תשובה: אם אתה נמצא במצב הבהמי שלך על אי בודד באיזון עם הטבע הסובב אותך, וצורך כמה שהגוף שלך דורש, אתה לא פוגע בטבע. אתה אוכל, מתרבה, וזה בסדר.

אבל גם במנהטן, עם הרצונות לעושר, שליטה, וידע, אתה חייב להיות באיזון עם הטבע הגשמי הסובב אותך. מצאת את עצמך ב"ג'ונגל" חדש, אבל האם אתה נמצא באיזון עימו? נשאלת השאלה, מה הוא "איזון" בחברה המודרנית? לא אי שם על האי או בכפר, אלא במנהטן.

משמעות הדבר היא, כמה שאתה מקבל, כך אתה נותן. זהו החוק הבסיסי של הטבע, חוק האיזון.

החוק הזה פועל גם בגוף שלנו. כל מה שקיים: הטבע הדומם, הצומח והחי – נוטה לאיזון. ואם האיזון נעלם פתאום, זה נחשב למצב זמני, למחלה, כמו בגוף שלנו עם ההבדלים בין הפרמטרים הפנימיים השונים.

השאלה היא, האם כל זה מסודר בצורה נכונה? אם נצא מתוך המערכת הטבעית הפנימית שלנו, ניתן למדוד את הבריאות של החברה כמו את בריאותו של הגוף. לפי המערכת הזאת ניתן ללמוד כיצד עליך לפעול בסביבה המקיפה אותך, כלומר, עם בני מינך.

העניין הוא שהזאבים, הדובים, או הנמרים, אינם הורסים את הסביבה. הם לוקחים ממנה כמה שצריך כדי להתקיים, ולא יותר. אנחנו, לעומת זאת, נמצאים בחוסר איזון עם הסביבה ומשמידים אותה. ולכן אנחנו הורסים את עצמנו.

תארו לעצמכם מה היה קורה אם דוב חזק היה בשתי הכפות שלו הורג את כל הארנבים. מה הוא היה עושה למחרת? הוא היה מת מרעב. לכן, הטבע ברא בבעלי החיים באופן אינסטינקטיבי את רפלקס ההגנה, ודוב שבע אינו זקוק לשום דבר, הוא אפילו יכול לשחק עם הארנבים.

האינסטינקט של הצייד מתעורר בו רק בתגובה לתחושת הרעב, הוא לא אויב כלפי מי שהוא הורג, הוא לא עושה את זה כדי לדכא אחרים. אין לו שום שאיפה לשלוט, כפי שבדרך כלל מציגים בסרטים המצוירים, זה ממש לא נכון! הוא מסתכל על בעלי החיים האחרים כמקור לאנרגיה שלו, ולא יותר.

והאדם רואה באדם אחר אובייקט שבו אפשר לשלוט – ככל שאני משפיל אותו, כך אני מרגיש טוב יותר. אני מוכן לשעבד את העולם כולו, ואני רוצה את זה. אני רוצה לדעת יותר מכל אחד אחר, לשלוט יותר מכולם, כדי שכולם יעריצו אותי, שאני אהיה עשיר ביותר. אני רוצה להיות קיים. וכל השאר, הם סתם חרקים קטנים שזוחלים סביבי.

כמובן, אין להאשים בכך את האדם מלכתחילה, הרי זה הטבע שמפתח בנו את כל הרצונות האלה. אבל מדוע הוא מפתח אותם?

גם אם איננו יודעים מדוע, עלינו לפחות להבין את הסיבה לכל הסבל שלנו. היא רק מפני שאנחנו חייבים להגיע לאיזון זה עם זה. כל מצב שלנו שאינו נמצא באיזון, גורם לבעיות גדולות, והן מובילות אותנו לאבדון.

מתוך שיחה על "רפואת העתיד", 04.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
האיזון יירפא הכול
אדם מסוכן יותר מחיה
קלידוסקופ של רצונות

לינק מקוצר למאמר: http://laitman.co.il/9kNKN

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest