דף הבית / המשבר ופתרונו / אברהם ונמרוד: ויכוח שנמשך עד ימינו

אברהם ונמרוד: ויכוח שנמשך עד ימינו

הערה: בואו נדבר על היסטוריה רחוקה, שלמעשה, מאוד קרובה – ההיסטוריה של בבל, הסיפור של אברהם. זה היה לפני 3800 שנים.

תשובה: לי יש בעצם תפיסה אחרת של ההיסטוריה. בשבילי היא חיה גם עכשיו. גם יוון, גם רומא – הכול חי היום, כי בלי זה אי אפשר. הכול קיים יחד איתנו, באותו הזמן.

ובכן, לפני כ- 3800 שנה הייתה קיימת ציביליזציה עתיקת יומין של בבל, בדומה לציביליזציה שלנו. ממנה התחיל כל התהליך, היא נתנה דחיפה להתפתחותה של הציביליזציה המודרנית.

באותם הזמנים התרחשה שבירה מאוד מעניינת – אפשר לומר, מהפכה פנימית באנושות, שהייתה כולה מרוכזת באזור אחד. עד אז היא הייתה סוג של קומונה, משפחה, לא במיוחד מחוברת, אך גם לא וָכחנית. ובבת אחת הכול השתנה.

העניין הוא, שהאדם הוא בעל אגו. בזה אנחנו שונים מבעלי החיים. כל עוד האגו היה מציית לאדם, אנחנו בשקט סידרנו את החיים שלנו – עיצבנו סוג של סידור פטריארכאלי (שלטון גברי). אבל כאשר האגו הזה פתאום "התפרץ" והתחיל להשתולל בתוכנו, אנחנו התנתקנו מעולם החי והפכנו להיות "בני אדם" אמיתיים.

זה יצר בסיס לפריצה להיום, לאותה הרמה של האגו ששולט בעולם בימינו.

הציביליזציות שלפני בבל היו הרבה יותר פרימיטיביות, ולא אגואיסטיות. כמובן, גם אצלם היו היררכיה, שליטים, מלחמות, אבל עוד לא היה מושג כמו "האגו שדוחף אותנו קדימה". במילים אחרות, בני האדם לא היו מודעים שהאגו מנהל אותם, מפריד ביניהם, מביא אותם לשנאה הדדית, דורש "לעלות עד השמיים", שואף לנהל ולדרוך על כולם. עוד לא הייתה אותה תפיסת עולם אגואיסטית ברורה.

ואז הופיעה דמות אחרת שייסדה את העם היהודי – אברהם.

ראוי לציין, שאברהם בא ממשפחה מאוד מכובדת. באותם הזמנים, אחד מעמודי התווך של החברה הייתה המשכיות הדורות, מפני שהכול עבר בירושה – כמו שעד הזמן האחרון עברו מלאכות למיניהן וכישורים אחרים.

תרח, אביו של אברהם, היה מנהיג דגול של העם, כל כך מכובד שבמשפחתו יצרו פסלים של אלילים. אפשר להבין את זה פשוטו כמשמעו – הם עשו פסלים של אלילים ואביזרים נלווים. אבל ניתן לדבר על כך שהם "יצרו" רעיונות, תפיסות, כלומר, דיברו על אלוקות והסבירו אותה לבני עמם לפי הבנתם.

לכן הייתי אומר יותר מזה – הם היו מייסדי הרוח של בבל. לא נמרוד, אלא דווקא משפחתו של אברהם. זאת הייתה הפרדת שלטון ברורה: מצד אחד, שלטון מדיני, "משטרתי", צבאי, שמיוצג על ידי נמרוד, ומצד שני, שלטון רוחני, תרח, ואברהם שבא אחריו. לכולם הייתה אישיות חזקה.

ופתאום ברגע מסוים, מתוך נקודה מסוימת של המחקר שלו, כאשר אברהם צפה באיזו מהירות מתפתח האגו האכזרי של בני האדם ושלו עצמו, בחיפוש אחרי הכוח הכללי הגלובלי שמנהל את הכול, אברהם מגלה את המערכת האינטגרלית שמנהלת את הבריאה. השאלה העיקרית שלו הייתה אודות לכך, שבין כל הדברים בעולם צריך להיות משהו משותף שמספק בצורה בסיסית את עיקרון האחדות ומוביל את העולם למטרה מסוימת. הרי, אנחנו רואים כיצד הכול מסתובב ואפילו אם מתגלגל אחורה, באותו הזמן ממשיך להתקדם, כמו שפת הגלגל.

ובכן, מתוך העובדות והמחקר, אברהם הצליח באמצעות כוח הרצון לחדור דרך ה"מסנן", ה"מסך" לתוך המערכת הזאת. וה"מסנן" הוא בעצם פשוט מאוד – הוא נמצא בינינו. מתברר, שהכניסה לעולם הבא, למימד הבא, נמצאת במקום שבו ניתן למצוא "גשר" מוחשי בין בני אדם, היכן שהעימות ביניהם נעלם ונוצרת התאמה ברורה – קשר כזה שבתוכו הם "נמסים" אחד בתוך השני. ברגע זה מתגלים ביניהם "שערים", כניסה למימד הבא, ואתה נכנס לתוכו.

אין כאן שום דבר חדש. בעולם שלנו ישנם שלושה מרכיבים: דומם, צומח וחי. לגבי האדם, אם הוא מסוגל לבטל את האגו שלו כלפי האחרים, אם הוא מסוגל לעלות מעל האגו, לבטל אותו יחד עם עוד אדם, אז הוא רוכש תכונה חדשה שמהווה כניסה למימד הבא.

שאלה: כיצד הצליח אברהם לגלות מתוך המחקר שלו שהעיקר נמצא בינינו?

תשובה: הוא ראה שכל מערכת הבריאה היא אינטגרלית ומיטיבה, שכל חלקיה תומכים אחד בשני. היא קשורה בצורה הדדית, היא מאוחדת.

וכאן נוצר "ניואנס" אחד מכוער ומזיק – האדם עם האהבה העצמית שלו. הוא, למעשה, בהמה, אבל יש בו אגו. והאגו הזה דוחף אותו להתפתחות לא נכונה בכלל – נגד אחרים, בניגוד לכולם, בניגוד לדומם, צומח וחי. כלומר, לא להיות איתם בהרמוניה, בהומיאוסטזיס, אלא לצאת מגבולותיו, לקרוע את הכול ולהשתלט על הכול.

לשם מה? לא חשוב. באיזו מטרה? אין מטרה. רק לספק את האגו שבוער מבפנים.

אברהם הבין את המערכת הגלובלית של הטבע, ואת הכוונה של האדם אשר לחלוטין מנוגדת לה. אז נהיה ברור שהבעיה היא בתוך האדם, שצריך להביא אותו להרמוניה, להיות דומה לטבע. כיצד לעשות זאת? – לכוון אותו ליחסים נכונים עם הטבע הדומם, הצומח והחי, והעיקר, עם האדם עצמו, בתוך החברה.

כך, בהסתכלותו על הטבע, אברהם ראה אידיאל, ובהסתכלותו על האדם הוא ראה את היפוכו. אז המשימה הייתה לשלב את שתי המערכות הללו. ואז הוא הבין שכל הבעיה היא במימוש העיקרון "ואהבת לרעך כמוך".

הציביליזציה של בבל נתקלת, כמו היום, בתהליכי הגלובליזציה ונסגרת בתוך עצמה. הרי, זאת הייתה ציביליזציה קטנה – כשלושה מיליון אנשים שהתגוררו במרחב מוגבל בין נהר פרת והחידקל במסופוטמיה.

דרך אגב, הם הגיעו להתפתחות רצינית. משם הגיעה האסטרולוגיה והאיזוטריקה, שם נולד מה שנקרא היום "ניו אייג'", עידן חדש, היו שם חנויות, הדחת אסלות, מערכות אספקת מים. רבים מתושבי העולם המודרני יכולים לקנא בבבלים. הכול אצלם היה מאוד מאורגן, מסודר ויפה. אנחנו פשוט לא יכולים לדמיין איך הם חיו.

אבל פתאום הכול "התפוצץ" מבפנים. תוך 20-30 שנה בבת אחד התפרץ מול עיני אברהם האגו, והבבלים החלו לשנוא אחד את השני. זה הפך לסוג של "גלובליזציה קטנה", שבעטיה, תושבי בבל, שהיו קשורים באופן הדוק, כבר לא יכלו לחיות ביחד.

בגדול, אותו דבר קורה גם היום: מצד אחד, אנחנו חייבים לחיות יחד, ומצד שני, זה בלתי אפשרי.

ואז האגו שהתפרץ הכריח את הבבלים לבנות "מגדל עד השמים". זה היה ביטוי טבעי, אינסטינקטיבי, ישיר של האגו, ההמשך הפעיל שלו.

ונוצרה "דת" חדשה: "אנחנו חייבים לסגוד לאגו שלנו, לעלות מעל שמים, אנחנו חייבים לפתוח את הכול, להגיע לרווחה כללית, ואולי גם לשוויון ואחווה. כל זה בכוחנו לעשות…".

זה כל כך דומה לקריאות של העידן המודרני: הקומוניסטיות, הנאציות, הליברליות, הצרכניות – לא משנה איזה. הן הוצגו שם כולן יחד.

כיוון שהתהליך היה מאוד מהיר, החלה תסיסה חזקה בתוך החברה. נוצרו "מפלגות" גדולות: בעד נמרוד, נגד נמרוד, וכן הלאה. אבל נמרוד היה מנהיג רציני מאוד, ותרח, אביו של אברהם, שירת אותו נאמנה, הוא היה מה שנקרא "יד ימינו", המנהיג הרוחני של העם.

ואברהם, בתור בן ותלמיד, היה צריך ללכת באותה הדרך. בהיסטוריה של האנושות, המשכיות תמיד הייתה רצויה, ובאותם הזמנים במיוחד.

אבל כאן קרה דבר מעניין: מתוך המחקר שלו, אברהם גילה תמונה אחרת לגמרי: מתברר שהאגו ניתן לנו לא כדי לנהל אותנו, אלא כדי שאנחנו ננהל אותו, ובעזרתו, על ידי ההתעלות מעליו, באמת נעלה לשמים. לא לאותם השמים שאליהם מעלה אותנו מגדל בבל, אלא לשמים שאליהם אנחנו עולים מעליו, בניגוד אליו, בניגוד לאגו שלנו שהולך וגדל. כלומר, זאת מערכת שונה לחלוטין!

שאלה: יוצא כך, שנמרוד, שהבין שהאגו מפריד בין אנשים, הציע להיפרד, להתפזר על פני כדור הארץ, והכוונה של אברהם הייתה להיפך, להתחבר ולעבוד על האגו הזה?

תשובה: היו כאן כמה "זרמים".

הזרם הראשון דומה לנטיות המודרניות: "למרות האגו אנחנו בכל זאת נילחם נגד הטבע שלנו. בעזרת המדע, התרבות והחינוך אנחנו נשטיח אותו, לא ניתן ל"כלב" שיושב בכל אחד מאיתנו לפרוץ החוצה.

זרם אחר מצהיר על דבר הפוך: "תקרע את האחרים לחתיכות, ותשלוט. כך אנחנו נתקדם. כל החיים הם מאבק, תחרות אגואיסטית, והחזק שורד, כמו בטבע." בכל מקרה, נראה לנו שכך קורה בטבע.

שאלה: זאת הכוונה של נמרוד?

תשובה: לא. נמרוד חשב שאת ההתפתחות האמיתית של הציביליזציה ניתן להשיג על ידי איזון. אבל איזון לא עם הטבע, אלא עם האגו. "אנחנו שכנים ולא מסתדרים זה עם זה בתור שכנים. מישהו זורק אשפה במקום לא נכון, טורק את הדלת, עושה רעש שמפריע לאחרים לישון, וכן הלאה. אז אנחנו נפרדים ונפגשים מדי פעם – ופתאום הכול מסתדר בינינו. אנחנו יכולים לשבת יחד, לשתות בירה, להיזכר בבית המשותף הישן שלנו איפה שהיו תורים למקלחת ולשירותים…".

ובכן, נמרוד חשב שחייבים להיפרד. אם ניפרד וניתן לכל אחד "דירה קטנה", אנחנו נפתור את הבעיה הזאת. רק להתרחק קצת אחד מהשני, והכול יהיה בסדר.

את ההחלטה הזאת הוא התכוון לממש ולנהל את התהליך. כלומר, בעיקרון, להישאר למלוך, ובצורה כזאת לפתור את הבעיה של האגו הגדל והעימותים החברתיים.

נמרוד מבין שהאגו זה רע, אבל, יחד עם זאת, צריך רק לדאוג שהעם יישאר כעם, שכולם יחד יחיו בצורה טובה ונכונה. "כך נבנה מגדל שיסמל גם את החיבור בינינו, וגם את הפירוד, את הפיזור".

זה לא איזה סוג של רעיון מטופש, זאת פילוסופיה: "אני לא מכיר שום אלוהים. גלובליזציה, אינטגרציה נובעת מהטבע, ואנחנו נזרום איתה בלי לוותר על האגו. כן, אנחנו יכולים, יחד עם האגו הגובר שלנו, להתפתח בציביליזציה הזאת בצורה רגועה וטובה."

על זה בעצם מכריז גם הקפיטליזם של היום: כל אחד בביתו, בפינה שלו, בשטחו הפרטי. זה שלי, וזה שלך. לכל אחד יש נחלה משלו. וגם קיים שלטון משותף, מבנה מדיני, וכן הלאה.

זאת אומרת, נמרוד – זה כל הממשל המודרני והתפיסה המודרנית באופן כללי. אפשר לומר, שבאופן חלקי מה שחשב נמרוד התממש: בני האדם התפזרו על פני כדור הארץ, והתחילו, מה שנקרא, לדבר בשפות שונות, והמשיכו לחיות לפי חוקי האגו.

העמדה של נמרוד מובנת ומאוד רציונלית. הוא פתר את הבעיה שנוצרה בצורה הגיונית. ואברהם יצא עם מחשבה מהפכנית שונה לחלוטין אשר נובעת מתוך השגת התכונה הפנימית של הטבע.

היום אנחנו שוב נתקלים באותה הבעיה, אבל אין לאן להתפזר. האגו גדל, ואנחנו כל כך נצמדנו, נקשרנו זה לזה, שאי אפשר להיפרד. אם היו בקרבת מקום כמה פלנטות נוספות ו"גשר" כדי להגיע אליהן, היינו עושים עוד ניסיון אחד. אבל יש לנו כדור ארץ אחד, ועכשיו אין לנו ברירה אלא לפתור את הבעיה בדרך של אברהם.

כיום גוברים הכוחות של הפרדה וניתוק. יתר על כן, משפחות מתגרשות, ילדים רבים עם ההורים, וכן הלאה. כל אחד מחפש פינה כלשהי משלו, כדי להתנתק שם מכולם.

ומה שמעניין, יש כל כך הרבה מקום בעולם! אני בטיסות שלי מעל הכדור שלנו רואה בצורה ברורה – האנושות תופסת רק כמה אחוזים מכל שטחו של כדור הארץ. אבל בני האדם אינם יכולים ללכת רחוק אחד מהשני. פשוט לא יכולים. כלומר, אנחנו הגענו למצב שהעניין הוא כבר לא בשטח ההתיישבות, לא בריחוק הפיזי – אנחנו קשורים בצורה הדוקה ביותר…

לכן, אברהם התחיל להטיף את התיאוריה שלו. היא כמובן נראית לא הגיונית ולא טבעית. למעשה, אי אפשר להוכיח אותה.

אבל יש בה הגיון גבוה.

הרי, נמרוד, בעיקרון, לא מציע פתרון מוחלט וסופי של הבעיה. הוא אומר: אנחנו, עם האגו שגדל בנו בצורה טבעית, צריכים רק קצת להתפזר.

ואברהם אומר: זה לא יעזור לנו, משום שהאגו גדל במטרה אחרת לחלוטין – כדי שאנחנו נתעלה מעליו! לא נתפזר לכל עבר, אלא נתעלה מעל האגו ונשתמש בו דווקא כדי להתחבר אחד עם השני, כדי שהאגו ישמש לנו בתור "עזר כנגדו", זאת אומרת, יחייב אותנו לעלות מעליו.

קשה להבין את זה, קשה להסכים עם זה. אבל אם אתה עושה את זה, אתה למעשה מתקשר לכל הטבע הגלובלי. זאת מסקנה לוגית ברורה: אתה הופך לחלק אינטגרלי של הטבע, מפני שאתה מתקשר עם כל האנושות והופך להיות כמו הטבע הדומם, הצומח והחי. רק בשונה ממנו אתה הגעת למצב הכללי האינטגרלי הזה בכוחות עצמך.

אז אתה מתחיל להרגיש את הטבע הכללי, את החוק הכללי שלו, את הכוח הכללי שנקרא "בורא". ואתה יוצא לרמה הבאה של ההתפתחות – מעל האגו. עכשיו אתה מרגיש את העולם לא דרך העיניים הגשמיות שלך, לא דרך החושים החייתיים, הגופניים, אלא אתה מתחיל להרגיש אותו באמצעות היגיון חדש לגמרי, באמצעות רצונות חדשים – לא "בהמיים", פנים אגואיסטיים, אלא מתוך המדרגה האנושית האמיתית.

לסיכום, כל הציביליזציות המודרניות יצאו מתוך בבל העתיקה. בבל, זה הבסיס של כל הציביליזציה שלנו, ויתר על כן, של כל ההתפתחות הרוחנית שלנו.

מתוך התוכנית "בבל אתמול והיום", 18.08.2014

ידיעות קודמות בנושא:
ראיון עם הרב לייטמן בניו יורק
במה הסתיים הוויכוח בין אברהם לנימרוד?
תשקיע את כל המאמץ בעיקר

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest