כנס בולגריה, שיעור מס' 1

הספר העיקרי שלנו בלימוד הבריאה הוא "תלמוד עשר הספירות". הספר בנוי בצורה מיוחדת. יש בו בסך הכול ששה עשר חלקים, ובחלק הראשון יש הסבר על עולם אין סוף (עיגול), היכן העיגול הזה נוצר בהשפעת האור.

האור שברא את הרצון ממלא אותו וקובע בו את הכול. לכן, הרצון דומה לאור בצורתו, נמצא בשליטתו המוחלטת. המצב הזה נקרא "עולם אין סוף". בחלק ב' מסופר על עיגולים וקווים. ה"עיגול" נוצר על ידי הרצון שהופך ל"קו". לכן, הקווים הם כמו צינורות שמעבירים את האור דרכם וממלאים את העיגולים. הפעולה הזאת נעשית מהתחתון כלפי העליון, כלומר מהנברא שרוצה להידמות לבורא.

באופן כללי, כל הבריאה היא עיגולים והיא נבראת מלמעלה, על ידי הבורא. והנברא האגואיסטי ממלא את העולם אין סוף דרך ה"צינורות" או דרך ה"קווים". כך זה בנוי.

כותב בעל הסולם ב"תלמוד עשר הספירות" (כרך א' "צמצום וקו", חלק א', אות ה'): ה) "והסבה היתה, לפי שכיון שאור הא"ס שוה בהשואה גמורה הוכרח ג"כ, שיצמצם עצמו בהשואה א' מכל הצדדים, ולא שיצמצם עצמו מצד א' יותר משאר צדדים. ונודע בחכמת השיעור שאין תמונה כל כך שוה כמו תמונת העיגול, משא"כ, ש בתמונת מרובע בעל זוית נצבת בולטת, וכן ת תמונת המשולש וכיוצא בשאר התמונות. וע"כ מוכרח הוא להיות צמצום הא"ס בבחינת עיגול."

אנחנו מרגישים כל גילוי של האור שמגיע מלמעלה, כלומר הבורא משפיע עלינו, כי הוא ברא את הכול. וכל גילוי של הכוח הזה משפיע עלינו בצורת עיגול. במילים אחרות, ההשפעה נעשית במידה שווה לגמרי כלפי כולם. לכן, עלינו להבין שהכול מגיע מלמעלה בצורת אור אחיד המשפיע עלינו בצורה אחידה. ובהשפעה מלמעלה אין שום העדפה לסוגי רצונות מסוימים על פני סוגים אחרים.

יש רצון דומם, צומח וחי, ישנם המון אנשים שונים, קבוצות, סוגים ומינים שונים. לא משנה כיצד הם מתחלקים ביניהם, מי הם היחידים, הבורא מתייחס לכולם בצורה שווה. האור העליון ממלא את הכול. הוא לא משתנה כלפי אף אחד בשום אופן אף פעם. הכול נובע מהאור העליון הישר שממלא את הכול. כך כתוב ב"תלמוד עשר הספירות".

וכל מה שקורה לנו תלוי כבר בתגובה, בהתפתחות שמתעוררת בתוך הרצון. הרצונות משתנים לפי התכונות שלהם, לפי עוצמתם והרכבם. הרצונות שונים והם משתלבים ביניהם. בכל אחד מאיתנו יש המון רצונות, תכונות, איכויות, וכולי, ואף על פי שהאור הישר משפיע על כולם בצורה שווה, כל אחד מאיתנו מגיב בצורה שונה.

מה שמעניין הוא, במידה שהאדם מסוגל לקבל את האור, באותה המידה יש לו גם אפשרות להגיב עליו. למשל, אם מישהו יותר חכם מאחר, אז גם העבודה שלו יותר גדולה, כי הוא יותר חכם, יותר מבין, עליו גם להשקיע בצורה יחסית. ואם מישהו יותר חזק מהאחרים, גם הוא צריך לעשות יותר ממישהו שהוא חלש, מפני שהכוח ניתן לו בכוונה. אבל ביחס של האור כלפי כל אחד מאיתנו אין שום הבדל במידה סגולית, פרטית וסובייקטיבית.

הכול מחושב בצורה מאוד פשוטה, לכל אחד מאיתנו יש גנים רוחניים ("רשימות"), שקובעים את השפעת המאור עלינו והם מגלים לנו את הקיום דומם, צומח, חי ובני האדם. לכן, הבורא משפיע על כל אחד מאיתנו בצורה שווה. ואם האדם מרגיש אומלל, פגוע או שהוא נמצא תחת השפעה חיובית או שלילית כלשהי של הגורל, של הבורא, של החיים או משהו אחר, אז הוא פשוט צריך לחטט מעט בתוך עצמו. ואז הוא יבין שהוא לא שונה בכלל מכל היתר באותן תכונות האופי הטבועות בו. הבורא מתייחס לכולם בצורה שווה, אין ביחס שלו חוסר צדק. וחוץ מזה, היחס שלו הוא טוב מוחלט, כמו שכתוב: "טוב ומיטיב". אבל היכן אנחנו רואים זאת? – זה תלוי כיצד אנחנו מממשים את התכונה שלנו בהשפעתו של "טוב ומיטיב".

הבעיה היא, שאנחנו לא רוצים ללמוד, להתאמץ ולהתחנך על פי השפעתו. לכן, מדור לדור מצטברות בנו תכונות שליליות יותר ויותר גדולות. ובסופו של דבר, אנחנו עדים לתוצאות מצערות. ואף שלכל אחד מאיר אור עליון אין סופי במידה שווה שממלא את הכול, אנחנו טובעים בו ואנחנו מרגישים בו לא נוח, לא נעים, עד כדי כך שאנחנו מצאנו את עצמנו בתכונות הפוכות לגמרי מתכונות האור. ככל שהוא משפיע עלינו בצורה יותר חיובית, כך ההרגשות המתעוררות בנו יותר ויותר שליליות, מפני שאנחנו מרגישים יותר ויותר מנוגדים לו.

כדי לתקן את המצב הזה וללמד את הנבראים להיות דומים לבורא, להעלות אותם לדרגה שהם יכירו וישיגו אותו, יתחברו ויגיעו לדבקות עימו, קיימת מערכת התיקון. היא ניתנה לנו כשיטת התיקון, בצורת חכמת הקבלה, כתרגילים, סדנאות ודוגמאות אחרות שנקראת "החינוך האינטגרלי" או "חכמת החיבור".

למה השיטה מובילה?

אנחנו תופסים את העולם דרך החושים שלנו, ואם אנחנו נתחיל ביחד לבצע תרגילים מסוימים בדומה לפעולות האור, העיגול, אז אפילו בדרגה הנמוכה ביותר שלנו, בלי להבין ובלי לרצות משהו, פשוט אם אנחנו בצורה מכאנית נרצה להיות דומים לאור, זה מספיק כדי להתקרב אליו. כי עכשיו אנחנו לא סתם הפוכים מתכונותיו, אלא אנחנו משתדלים להיות במשהו דומים לו. אז אם יש השתוות הצורה עם האור, הוא משפיע עלינו, בתוכנו. והשתוות הצורה הזאת עם האור נקראת "יושר" (קו).

ב"תלמוד עשר הספירות" מסופר על כך בחלק ב', פרק א', אות א': "היינו הקו הנמשך מאור א"ס ב"ה לתוך החלל לאחר הצמצום."

כל חיבור שלנו עם הבורא עובר דרך מה שנקרא "צינור", דרך "קו". אנחנו משתדלים להידמות לאור, על אף שאנחנו הפוכים ממנו לגמרי. ואם אנחנו משתדלים לעשות מעצמנו עיגול הדומה לעיגול של אור אין סוף המושלם, אנחנו כאילו מחברים את שני העיגולים שלנו ביניהם ל"צינור". במציאות לא קיימים "צינורות" ו"עיגולים" בעולם, כל זה מדבר על מידת הקשר בינינו, על ההתאמה בינינו לבין האור העליון. מכאן הכול צריך להיות ברור לאדם, שאם הוא ינסה לעשות זאת לבד, הוא פשוט לא יצליח בשום דבר. כי הוא לא עושה "עיגול" עם אף אחד, לכן, זה בלתי אפשרי. צריכים להיות לפחות שני אנשים.

ובנוסף, ידוע לנו שהאור העליון בונה את עצמו ביחס לרצון שהוא ברא דרך עשרה עולמות, כלומר דרך שינויים הדרגתיים. הוא בונה את הרצון בהשפעת עשר דרגות, לכן, אם אנחנו רוצים להידמות לאור העליון, אז רצוי שזה יקרה לפחות בין עשרה אנשים. מכיוון שבעולם שלנו הגבר מסמל את תכונת ההשפעה ותכונת הקבלה היא האישה, אז העיגול הקטן ביותר (מִניָן) הוא עשרה גברים שמתחברים ביניהם. ומעגל פיזי הוא התאספות פיזית בינינו, כשאנחנו יושבים ביחד במעגל ומשתדלים להוציא לפועל את הצורה הגשמית הזאת על ידי היחס בינינו. כלומר, אנחנו מבטלים את עצמנו כלפי כל היתר, מתחברים בינינו, מתכללים אחד בתוך השני וכל אחד מקבל את חסרונות הזולת כמו את שלו.

ואז אנחנו מתחברים לשרשרת שמחייבת כל חלק ממנה להתכלל בתוך כל יתר החלקים, להתחייב כלפיהם ולהיות תלוי בכל יתר החלקים.

בעל הסולם כותב על כך בחלק ב' של "תלמוד עשר הספירות", שמלכות דעליון הופכת לכתר דתחתון. לכן, מלכות מחברת כל עליון עם תחתון שלו, כלומר, יש ביניהם השתוות הצורה, מלכות דעליון מתחברת עם כתר דתחתון. ועל ידי זה נוצר חיבור בין עשר הספירות דעליון עם עשר ספירות דתחתון, חיבור בין כל המדרגות, מעולם אין סוף עד סוף עולם העשיה, המקום שבו נמצא העולם שלנו כמדרגה התחתונה ביותר של עולם העשיה.

בצורה כזאת, לפי הקו מתחברות עשר הספירות עוד ועוד, בסך הכול יש 125 מדרגות כאלה, כל אחת מהן כלולה מעשר ספירות. כולן ביחד נקראות "קו" ורק בצורה כזאת נעשה הקשר בין הכלים והעיגול העליון, האור אין סוף.

בכל המציאות פועל רק אור אין סוף. רק לשם עולים כל הרצונות שלנו ורק משם יורדות עלינו כל הפעולות שאנחנו מעוררים על ידי החסרונות שלנו.

לכן, הקשר בין ה"עיגולים" נעשה באמצעות ה"קו". רק דרכו אפשר להפעיל את מערכת העולמות העליונים שתשפיע עלינו. רק על ידי ה"קו" אפשר להשפיע על המציאות סביבנו שאותה אנחנו לא מרגישים ולא רואים עכשיו. בינתיים אנחנו מרגישים רק את החומר שנמצא בדרגה יותר נמוכה משלנו: חי, צומח ודומם, חוץ מזה לא מרגישים כלום. אנחנו לא מבינים את עצמנו, לא מרגישים את המהות הרוחנית שלנו ובכלל לא תופסים את מה שנמצא מעבר לזה. אם אנחנו רוצים להרגיש זאת, עלינו לקחת בחשבון שכל הקשר בין ה"עיגולים" הוא באמצעות ה"קו".

לכן, ההתכללות ההדדית בזמן הסדנה צריכה להיות כזאת, שאני ארגיש את הזולת בצורה מוחלטת. אני "בולע" אותו עם כל מה שיש בו. לא משנה לי אילו תכונות, הרגשות, פעולות, כוונות יש לו, אם הן חיוביות או שליליות, כולי נכלל בו והוא כולו נכלל בי.

וכשהתכללות כזאת מתרחשת, אז על ידי זה כל אחד מאיתנו כבר מבטל את האגו הפרטי שלו. אנחנו כבר עלינו ועשינו על עצמנו "צמצום א'". זהו, עכשיו כבר מישהו אחר עובד במקומי ואני עובד במקומו ואני יצאתי מתוך עצמי לפחות לכמה רגעים, כבר עשיתי פעולה רוחנית. בנוסף, יש כאן התכללות הדדית.

בשביל מה עלינו להבין את כל זה? כדי להתחיל להשתנות, להרגיש מה אנחנו עושים, כדי לבקר את עצמנו ולהתפתח נכון. הרי בעולם הרוחני כל פעולה שלנו, אפילו התנועה הקטנה ביותר, גורמת לתגובה. עלינו להבין את הקשר ולהפעיל אותו.

בעל הסולם כותב: "אשר כל סדרי הבריאה, בכל פנותיה ומבואיה ומוצאיה ערוכה ומסודרת בכל מראש, רק על פי התכלית הזו שיתפתח מתוכה המין האנושי, שיעלה במעלותיו, עד שיהיה מוכשר להרגשת אלקיות כמו הרגשת רעהו."

לכן, עלינו לכוון את עצמנו לעבודה עם הזולת כאילו שאנחנו מכוונים את עצמנו לבורא, בלי שום הבדל. מדוע? מפני שכל עוד התכונות הפנימיות שלנו אינן מכוונות לתכונות הבורא, אנחנו לא נתחיל להרגיש אותו. אז כיצד אפשר להתכוונן לאליו? היכן נמצא הקולן או אמות המידה הנוספות של מרחק, כוח, משקל וכולי, שבהן אפשר להשתמש בעולם שלנו כקנה מידה? כלפי מה אני יכול לכוון את עצמי כדי להתקרב למשהו?

אני לא רואה את הבורא, אני לא יכול למדוד האם אני מתקרב או מתרחק ממנו בתכונות מסוימות שלי. ובנוסף לכך, התכונות האגואיסטיות שלי לוקחות אותי לכיוונים שונים. אילו הן היו מחזירות אותי לאחור, אז אני הייתי יודע שעליי כל הזמן להתנגד להן ואז הייתי יודע האם אני מתקדם או לא. אבל אני כל הזמן נזרק מצד לצד בלי להבין כיצד עליי לפעול. כלומר, בנוסף לחוסר הרצון להתקדם נגד הטבע שלי, אני גם לא יודע כיצד עושים זאת. לכן, ניתנו לי התנאים המתאימים: לכוון את עצמי כלפי החבר וכך אני מכוון את עצמי כלפי הבורא. דרך החבר, כלומר "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

לכן, בעל הסולם כותב במאמרו "חכמת הקבלה ומהותה": "אשר כל סדרי הבריאה, בכל פנותיה ומבואיה ומוצאיה ערוכה ומסודרת בכל מראש. ומה היא? רק על פי התכלית הזו שיתפתח מתוכה המין האנושי, שיעלה במעלותיו, עד שיהיה מוכשר להרגשת אלקיות כמו הרגשת רעהו." את זה עלינו להבין. במידה שאנחנו באמת נוכל להרגיש את הזולת, לא את עצמנו, אלא את הזולת, כלומר את כל האנשים האחרים, על אף הרצונות האגואיסטיים שלנו, באותה מידה אנחנו נוכל להרגיש את הבורא. ה"זולת" נקרא כך, מפני שהוא נמצא יותר קרוב אלינו מאשר הבורא, מפני שאנחנו מרגישים אותו וכלפיו אנחנו לא יכולים לשקר לעצמנו. אני יכול להגיד שאני אוהב את הבורא, רוצה אותו, אבל כל אלה הן רק מילים. אבל כלפי הזולת אני לא יכול לדבר כך, כי אין לי שום משיכה כלפיו, שום אשליות. במקרה הזה אני מבין שאני דואג רק לעצמי.

בדיוק כאן, בשלב ההתחלתי מופיעה השיטה שלנו שנקראת "החינוך האינטגרלי" או "חכמת החיבור". אנחנו יושבים במעגל, ועל ידי דוגמה אישית מכוונים את עצמנו בהדרגה להתכללות ולהתקרבות הדדית בעזרת תרגילים, משחקים ואמצעים שונים, וכתוצאה מזה, אנחנו מושכים על עצמנו את האור העליון. במידה שאנחנו מתחברים בינינו במעגל אנחנו מכוונים את עצמנו כלפי ה"קו" ואז האור העליון משפיע עלינו.

והדבר המעניין שזהו התהליך קומולטיבי, מצטבר. לא משנה מה עשינו, אבל אנחנו כבר עשינו משהו. עוד מאמץ קטן ועוד אחד, וכך פעם אחר פעם. שום דבר לא הולך לאיבוד. כל מה שאנחנו עושים בעולם שלנו, בתוך האגו שלנו, נבלע ונעלם. אבל, כל מה שאנחנו עושים מעל האגו שלנו נכנס לתוך ה"קווים" שאנחנו מכוונים כלפי האור העליון וה"קווים" הללו נשארים.

כל פעם שאני נכלל בתוך המעגל, בסדנה, אני הופך את עצמי מאגואיסט "עגול" גדול, מ"גוש" אגואיסטי ענק ל"קו" מסוים, ומתחבר לאור. עוד קו קטן, עוד צינור קטן ועוד אחד... בצורה כזאת אני עושה מעצמי המון קווים כאלה, ובהדרגה מתוך הצטברות הקווים נוצרת, נולדת בי ההרגשה של הכוח הפועל עליי, הכוח של הבורא. זהו תהליך הדרגתי. הוא מעורר את השפעת המאור דרך ה"צינורות" על ה"גוש" האגואיסטי שלי ואז הוא מתחיל לתפוס מעט שינויים שונים שמגיעים מהאור. ובהתאם לזה, נוצרת בי הבנה והרגשה שונה. אני יוצא מתוך עצמי ומתחיל להשפיע ולשתף פעולה עם האחרים בצורה יותר מכוונת. וכך בהדרגה האדם משתנה.

לכן, נחוץ תרגול, כמו בכל דבר אחר: בלימודים, בספורט, הרבה מאוד תרגול. כמו נגן שמתאמן מהבוקר עד הלילה בניגון הסולמות, כך גם כאן. אין מה לעשות, ורצוי לעסוק בכך 24 שעות ביממה. הנגנים החרוצים מתאמנים כל הזמן. למשל, עובד קרקס עסוק בתרגול כל היום. להטוטן לא עושה שום דבר מלבד עבודה לשיפור ביצועיו.

אותו הדבר גם אצלנו! בצורה כזאת עלינו לכוון את עצמנו. זה לא אינסטינקט, אלא זאת השפעת המאור. עלינו להרגיל את עצמנו שאנחנו נמצאים בשיתוף פעולה כזה בינינו כל הזמן, אפילו אם אנחנו לא נמצאים במעגל. כי אין שום דבר אחר מלבד להגיע "מאהבת הזולת לאהבת ה'". כלומר, לבנות בתוכנו את התכונות של העולם העליון. כדי שלא נסיים את חיינו כמו אנשים אחרים, עלינו באמת להשקיע המון יגיעה ותשומת לב. כל עבודתנו היא להגיע להרגשת הבורא דרך הרגשת הזולת.

הרב"ש כותב באגרת מ"ב: "ויש להבין, איך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד, הרי ידוע מה שאמרו חז"ל "כשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה, כך אין דעותיהם דומות זו לזו", ואיך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד אם מלכתחילה הם אינם שווים בתכונותיהם, רצונותיהם וכוונותיהם? והרב"ש עונה על כך: אם אנו מדברים שכל אחד ואחד דואג לצורך עצמו, נמצא שאי אפשר להיות כאיש אחד, הלא אין הם דומות זו לזו. מה שאם כן שכולם בטלו את רשות עצמם, וכולם דאגו רק לתועלת הבורא, אם כן אין כבר דעותיהם הפרטים, שכל הפרטים יתבטלו, ונכנסו כולם לרשות היחיד." בצורה כזאת אנחנו מתחברים במדרגה יותר עליונה.

כלומר, כל מטרתנו היא לעלות מעל גופינו ולהתחבר ביחד בעזרת תרגילים שונים בינינו. לכולם יש גוף רוחני אחד, "נשמה אחת". בעל הסולם כותב, שנבראה רק נשמה אחת, כלומר, מלכות דאין סוף, רצון אחד. אנחנו נכללים בו ועולים מעל הגופים הנפרדים האגואיסטים שלנו. בעודנו מרגישים את עצמנו, את גופנו, את המצבים דומם, צומח וחי, אנחנו מרגישים את העולם שלנו. מפני שעל פי המושגים האגואיסטים שלנו, זה מה שנתפס בתוך הרצון הלא מתוקן שלנו, לכן כך אנחנו מרגישים את המציאות.

וכשאנחנו מתחילים לתקן את עצמנו, אנחנו מתחילים להרגיש את מה שנמצא מעבר לדרגות דומם, צומח, חי ומדבר ומתחילים להרגיש את הקשרים שמחברים ביניהם. ובהמשך, כשאנחנו עולים מעל הקשרים הללו, אנחנו מתחילים כבר להרגיש את העולם אין סוף. ואז נעלם כל הפירוד שהיה, אפילו הקשרים, ואז הכול מתמזג ל"טיפה" אחת, לגוף אחד שלם.

מתוך שיעור מס' 1, כנס בולגריה, 11.07.2014

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

נשק של חיבור (קליפ)

פורסם: 30.07.14, 11:04

קטע מתוך תוכנית הטלוויזיה "עם ישראל, משדר מיוחד" (8.07.2014).

נראה שכל העולם נגדנו, אבל יש בידינו את הנשק היעיל ביותר, כוח החיבור בינינו כעם. הוא זה שבאמצעותו נוכל לעמוד אל מול כל הבעיות והוא גם זה מצפים מאיתנו שנעבירו הלאה לכל העולם.

לתוכנית שלמה: "עם ישראל, משדר מיוחד 8.07.2014"

שייך לקטגוריה: ישראל היום, ראיונות, פגישות
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר
מכתב מדרום אמריקה, 30.07.2014
לצפייה/האזנה: WMV וידאו | MP3 אודיו | MP4 וידאו להורדה: WMV וידאו | MP3 אודיו | MP4 וידאו
שייך לקטגוריה: כנסים
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

להשיג את הפסגה

פורסם: 29.07.14, 20:42

אנה אַחְמַטוֹבָה (משוררת רוסייה):

"מתי הייתם יודעים, מאיזו אשפה

צומחים שירים, מבלי לדעת בושה..."

תגובתי: כדי להשיג משהו נעלה, מעודן, אתה צריך לעבור בחיים הכול, ורק אז אתה תוכל ליצור יצירה נעלה של אומנות. אם אתה בעצמך "תתלכלך" היטב, אז מתוך הבוץ והלכלוך הזה אתה מסוגל להשיג את הפסגה.

דווקא כך מתרחשת ההשגה וההתעלות, מתוך הגילוי בתוכך של כל השפלות, וההתעלות מעליה. רק שבחכמת הקבלה, זה קורה לא למען עצמי אלא בניגוד לעצמי... הסוד של מבנים עדינים הוא דווקא באותו הבוץ והלכלוך שאותו הם צריכים לגלות ולשטוף בתוכם!

ידיעות קודמות בנושא:
משִפלות לגדלות
חשיבותו של הזבל
ממה ניזון התחתון?

שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

דעה: מדינה, זו מערכת כוחנית שמנסה לשמור על השלטון ועל השליטה על האוכלוסייה. ולשם כך היא מוכנה להשתמש בכל האמצעים שעומדים לרשותה. היום יש לה אמצעים מודרניים ונרחבים ביותר, ואנחנו יכולים לצפות שהם ילכו ויצטברו וישתכללו.

במעבדות לרובוטיקה כבר נעשית עבודה ליצירת מטוסים זעירים ללא טייס בגודל של זבוב. את המכשירים האלה ניתן יהיה לשלוח לבתיהם של אנשים, והם יבצעו מעקב קבוע. זרועות המודיעין מאוד מעוניינים בזה.

כמובן, הם תמיד יטענו ויאמרו לנו שוב ושוב שזה למען הביטחון. אבל לטענות כאלה יש להתייחס בזהירות רבה. אם נסתכל על ההיסטוריה, אז יתגלה, שביטחון זה באופן כללי תירוץ, ושהביטחון אינו מהווה עדיפות עליונה למדינה. במילה הזאת אני לא מסמל את הביטחון של האוכלוסייה, אלא הביטחון של מערכת השלטון עצמה והאינטרסים הפנימיים שהיא מציגה, וזה מעורר דאגה.

תגובתי: מדינה לא יכולה להיות יותר טובה מהעָם, והשלטון תמיד יותר גרוע ממנו, מפני שלפלס את הדרך לפסגת השלטון אפשר רק בעזרת אגואיזם עצום והתנהגות של חיות טורפות. רק שינויים מלמטה מסוגלים לאלץ את השלטונות לשינוי עצמי ושינוי החברה, מפני שהם כוללים את הכוח העליון.

ואילו במסגרות של ההתפתחות האגואיסטית שום שינויים לשלטון טוב יותר לא יכולים להיות, מפני שהאגו לא יכול לשנות את עצמו לטובה, לשם כך חייבת להיות השפעה של האור העליון.

ידיעות קודמות בנושא:
הפגם של מדינה
העם בעד מדינת משטרה
העולם במלחמת מידע

שייך לקטגוריה: המשבר ופתרונו, משבר עולמי, פוסטים נבחרים
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

סלפי

פורסם: 29.07.14, 20:24

ידיעה: "סלפי" (selfie), זו דרך לנפח את החשיבות העצמית ולקבל פופולריות רגעית. התופעה הזו נוצרת כאשר האישי הופך לחשוב יותר. הסיבה היא, חוסר קשר ממשי, חוסר יכולת לפתוח את העולם הפנימי שלי.

תוכן מורכב – בין אם הוא חברתי, סוציאלי או מידע, תופס סך הכול כ- 20%-30% מהתוכן ברשתות החברתיות.

רוב התוכן מתמקד בחיים הפרטיים. המגמה הזאת נראית לעין עוד יותר ב- Instagram, עקב היותו בנוי בעיקר מתכנים ויזואליים. Instagram ,Facebook ו-Twitter הינם זהים לפי עקרונותיהם והעדפות המשתמשים שלהם.

משתמשי הרשתות החברתיות שקועים בעצמם, במשיכת תשומת לב לעצמם, ובכך הופכים ליותר פזורים. ה"סלפי" תורמים את החלק שלהם לפירוד החברה. הרשתות החברתיות הפסיקו לחשוב. "סלפי", זו דרך לשמור על קשר עם החברה, לאחר אובדן ההרגלים להיות בקשר חי.

התמונות העליזות דחקו החוצה את הניתוחים המעמיקים. ניתן לראות את טמטום ההמונים בבחירת המידע – תמונה משאירה רושם גדול יותר מאשר טקסט, כי המוח מעבד דמויות חזותיות מהר יותר ולכן ישנה מעורבות גדולה יותר.

צרכני המידע הספרתי אינם אוהבים לקרוא, אלא תופסים דמויות חזותיות בלבד. בניגוד למאמרים עם ניתוחים מעמיקים, התמונות מתפשטות ממש כמו וירוסים.

תמונות אישיות ותמונות של השכנים מעוררות עניין רב יותר בקרב משתמשי הרשתות מאשר אירועים משמעותיים המתרחשים ברחבי העולם. מבנה הרשת החברתית טומן בחובו מעורבות גדולה במידע חיובי.

תגובתי: זאת תוצאה של האגו הגדל, שהעיקר בשבילו הוא מילוי מיידי. אולם התפתחות כזו מובילה למבוי סתום, ואז הוא יהיה חייב לחפש מילוי שאותו ימצא רק בתכונת ההשפעה...

ידיעות קודמות בנושא:
כלי התקשורת הורסים את הקשר האנושי
המרחב הווירטואלי עבור הקשר הפנימי
האינטרנט: הראי של האנושות

שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, פוסטים נבחרים
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

שאלה: מה זה אומר, לבצע את הייעוד של עָם ישראל, לחזור אל הדת?

תשובתי: לא, זה לא נדרש. צריך רק להתחיל לעסוק באיחוד העָם. זה נקרא חכמת הקבלה, חכמת החיבור והאיחוד. חכמת הקבלה מדברת רק על זה.

כי חכמת הקבלה מסבירה על מבנה העולם והמערכת הכללית הגדולה שמנהלת אותו. המערכת העליונה של ההנהגה מסודרת בכזאת צורה, כדי לעזור לאנשים להבינה ולהשיגה. וזה אפשרי רק על ידי התנתקות ממנה ולמידה שלה בהדרגה מתוך המצב הזה.

דווקא הודות לכך שאנחנו מחולקים, מפורדים, שבורים, אנחנו מתחילים במקצת לגלות את המערכת העליונה הזאת של ההנהגה "כיתרון אור מתוך חושך". המערכת הזאת היא יחידה, מושלמת, אינטגרלית, אנלוגית ואנחנו צריכים לבנות את עצמנו מבפנים בהדרגה באופן זהה.

ברגע שאנחנו מתחברים בינינו בכזה "מעגל" כללי משותף, שבו כולם שווים, שכל החברים עוזרים זה לזה, כולם מקושרים בקשרי אהבה, אז המערכת העליונה מתחילה לפעול עלינו בטוב ועוזרת לנו. אז אנחנו מתקדמים לטוב.

אבל ישראל נמצאת במרכזה של כל האנושות, ביסוד של כל הדתות והאמונות. ולכן, ברגע שאנחנו מתחילים להתקדם לטוב, בזה שמתאחדים להיות כאיש אחד בלב אחד, אנחנו מיד מעבירים את הכוח הטוב הזה לכל העולם.

כל העולם גם כן מתחיל להרגיש את עצמו עגול, מקושר. פתאום כולם מבינים כמה זה נפלא להימצא בחיבור עם אחרים ועד כמה האינדיבידואליות והתחרותיות, הצימאון שלנו לכסף ולשליטה מזיקים לנו. להיפך, הרבה יותר טוב להיות שווים, מאוחדים יחד.

היחס הזה יוצא מישראל ומשפיע על כל העולם, בכך שמביא לכך שכל האנושות מתחילה לקבל כזאת צורה "עגולה". באופן כזה, במקום מקור שלילי, ישראל הופכת למקור של טוב עבור העולם כולו.

כזאת משימה ניצבת לפנינו, שזה אומר: "להפוך להיות אור לגויים". וזה הדבר העיקרי שעלינו לעשות.

ודאי, שכל עוד מתנפלים עלינו צריך להילחם ולהתגונן כדי לעצור את הטילים. אבל אנחנו צריכים להבין, שהפעולה הצבאית עצמה לא תביא לשום פתרון. כולם כבר מבינים את זה. לא יהיה לנו מקום בעולם הזה אם אנחנו נישאר כך כפי שאנחנו.

הצבא נחוץ עד שאנחנו נתחבר בתוכנו עד כדי כך, שהחמאס ישמיד בעצמו את הטילים והמנהרות שלו הודות להשפעה שלנו. כי הם מקושרים איתנו, ועל ידי הפירוד שלנו בתוך עָם ישראל אנחנו מזמינים על עצמנו את האש שלהם.

כך הם באופן בלתי הכרתי נלחמים עם הרע שנמצא בתוכנו. וברגע שאנחנו נהפוך את הרע שלנו לטוב ונכסה את עצמנו באהבה, ככיפת מגן של אהבה במקום מערכת "כיפת הברזל" נגד הטילים, אז האויבים ייהפכו לידידים וגם כן ירצו להצטרף אלינו וללמוד מאיתנו.

הם כולם נורא רוצים להיות יחד איתנו, אבל אנחנו על ידי הפירוד הפנימי שלנו דוחים אותם, משליכים, מולידים בהם שנאה, מהווים את הסיבה של כל האסונות בעולם.

שאלה: על איזה רע אתה מדבר?! עָם אחר במקומנו היה משמיד מזמן כאלה שכנים עוינים. ואילו אנחנו מרפאים את האויבים בבתי חולים שלנו בעיצומה של המלחמה.

תשובתי: אבל זה בכלל לא מה שהם רוצים מאיתנו. בתי החולים שלנו בכלל לא מעניינים אותם. הם רוצים לקבל מאיתנו טבע אנושי חדש, כדי שביניהם ובכל העולם תשרור השתתפות הדדית, חיבור, אהבה, ייווצר מעגל של איחוד.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 422, 22.07.2014

ידיעות קודמות בנושא:
צריך לפתור את הבעיה מהשורש
מי אנחנו – עָם או אוסף של פליטים?
עדיין לא מאוחר לפנות לדרך הטובה

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, ישראל היום, פוסטים נבחרים, תפקיד ישראל
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

שיחה בנושא "ייחודיות של עם ישראל" מתוך תוכנית הטלוויזיה "להיות ישראלי".

heb_o_rav_2011-06-26_program_sefer-israel

לצפייה/האזנה: WMV וידאו | MP3 אודיו | MP4 וידאו

להורדה: WMV וידאו | MP3 אודיו | MP4 וידאו

שיחות קודמות:
שיחה על השיטה לתיקון העולם
שיחה על לידת האנטישמיות

שייך לקטגוריה: ראיונות, פגישות, תפקיד ישראל
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

עת לעשות!

פורסם: 29.07.14, 15:42

כאיש אחד בלב אחד

בישראל מתנהלת מלחמה. מלחמה כזאת עוד לא הייתה אף פעם. לראשונה הטילים של שונאי ישראל מכסים למעשה את כל המדינה שלנו. היום באזור ההפגזה נמצאים כבר חמישה מיליון ישראלים. בעבר ישראל התחלקה לאזורי אקלים, היום התווספה לזה חלוקה לשניות ודקות. זה הזמן שהוקצה לנו ולילדינו כדי להספיק להסתתר מהטילים שעפים עלינו.

אנחנו נלחמים ונמשיך להילחם, עד שננצח, אבל העניין הוא לא בזה. השנאה, שמניעה את האויב שלנו – כיצד לנצח אותה? אנחנו מספקים להם מזון, חשמל, נותנים טיפול רפואי לפצועים שלהם. אנחנו מחליפים את גופות החיילים שלנו תמורת מאות מחבלים חיים. אנחנו מסכימים להפסקות אש "הומניטאריות". ומה אנחנו מקבלים בתמורה? – רק שנאה וכעס.

אילו היו רק השכנים, אבל מה עם האויבים מבפנים? הפרות הסדר ההמוניות של אלפים בירושלים, ההפגנות ביהודה ושומרון שהתרחשו בשבוע שעבר, הן דוגמאות מובהקות לכך.

כיצד מגיב העולם על המתרחש? ברזיל ואקוודור מחזירות את השגרירים. בגרמניה, צרפת, אנגליה, איטליה ומדינות אחרות מתקיימות הפגנות אנטי ישראליות. כולם דורשים בקול אחד שאנחנו נצא מעזה, במילים אחרות, שלא נפריע לחמאס לחפור מנהרות ולהפגיז אותנו בטילים.

כל העולם, מבלי לתאם עמדות, התאחד נגדנו, ואנחנו, איפה האיחוד שלנו!?

כאשר הטילים נופלים על תל אביב, חלק מהעָם שלנו יוצא לרחובות בהפגנות נגד המאבק שלנו בחמאס. בפאריז הורסים חנויות של יהודי צרפת, בניו-יורק יהודי אמריקה יוצאים במנהטן עם שלטים: "חרם על האפרטהייד הישראלי".

ההיסטוריה חוזרת

ההיסטוריה חוזרת בצורה נוראית. שונאי היהודים מתאחדים ביניהם, והיהודים, או שהם פאסיביים, או להיפך, מראים דוגמה של סכסוכים ומחלוקות.

לפני השואה ההולכת וקרבה, המקובל הדגול של המאה ה- 20, בעל הסולם, ביקש, אפילו התחנן בפני העָם היהודי שיתאחד, אבל איש לא שמע בקולו. זה מה שהוא כתב במאמר המערכת של ההוצאה לאור הראשונה והאחרונה של עיתון "האומה", שיצא לאור ב- 5 ביוני 1940:

"והדבר ברור, אם לא לסמוך על נסים, שקיומנו, אם בתור יחיד אם בתור אומה, נמצא על כפות המאזנים של חיים ומות...

ואם נחמיץ את השעה, ולא נקום כולנו כאיש אחד, במאמצים כבירים, הדרושים בעת סכנה, להבטיח לנו שארית בארץ, הרי העובדות שלפנינו מאיימות עלינו מאוד, מאחר שהעניינים מתפתחים כרצון אויבנו, האומרים להשמידנו מעל פני האדמה.

גם זה ברור, שלמאמץ הכביר הדרוש לנו בדרך החתחתים שלעומתנו, צריכים אחדות איתנה ומוצקת כפלדה, מכל אברי האומה, בלי שום יוצא מהכלל."

כיצד להתאחד

למרבה הצער, מעט אנשים יודעים, שחכמת הקבלה היא קודם כל שיטת האיחוד. מקובלים לאורך כל ההיסטוריה איחדו את העָם, אבל תמיד הופיעו כוחות חיצוניים ולרוב גם פנימיים, שהפריעו והיוו מכשול לזה. כאשר רעיון האיחוד והחיבור שרר בעָם, הוא ניצח, אבל כאשר ניגודים פנימיים קרעו את העָם, אז האויבים שלו ניצחו.

היום המקובלים שוב משקיעים את כל המאמצים כדי לחבר ולאחד את עָם ישראל.

את האפשרות הטובה ביותר להרגיש את הכוח הריאלי של האיחוד מהווים מעגלי-שיח שנערכים בכל רחבי הארץ.

בעזרת שיטת החיבור והאיחוד הקבלית, אפשר להתגבר על כל המכשולים והמחסומים: המנטאליים, המוצא, הגיל, ההשקפות הפוליטיות ואחרים. על ידי מאמצים משותפים אפשר להתגבר על הדחייה, חוסר ההסכמה וחוסר ההבנה.

כולנו שונים, אבל יכולים להפוך להיות "כאיש אחד בלב אחד"!

מספר הטלפון שלנו: 1-700-509-209.

אתר האינטרנט שלנו הוא: www.kab.co.il

ערוץ הטלוויזיה 66 בחברות YES ו – HOT.

מיום ראשון ועד יום חמישי כולל, בין השעות 18:00 – 20:00, בערוץ 66 יש משדרים מיוחדים המוקדשים למבצע "צוק איתן".

ידיעות קודמות בנושא:
רגע לפני התיקון
מלחמה ללא סיכוי לניצחון
כיפת ברזל של אחדות

שייך לקטגוריה: המשבר ופתרונו, התפתחות רוחנית, ישראל היום, משבר עולמי
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

המלחמה האחרונה (קליפ)

פורסם: 29.07.14, 14:36

קטע מתוך תוכנית הטלוויזיה "עם ישראל, משדר מיוחד" (8.07.2014).

האם קיים כזה דבר "המלחמה האחרונה" או שהתסריט הידוע יחזור על עצמו שוב ושוב, רק בצורה חמורה יותר, ואילו כוחות עלינו לגייס כדי לשנות את המצב?

לתוכנית שלמה: "עם ישראל, משדר מיוחד 8.07.2014"

שייך לקטגוריה: ישראל היום, ראיונות, פגישות
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

ישראל, זה לא גיאוגרפיה

פורסם: 29.07.14, 14:25

שאלה: איך להתכונן בצורה נכונה לכנס שייערך בספטמבר בסנט פטרבורג?

תשובתי: קודם כל, הם צריכים להיות יחד איתנו בכל מה שאנחנו עושים. אני מבין שההרגל מקשה על העניין, עד שהאדם לא מגלה את התמונה הכללית, כלומר את גילוי הפנים הראשון עם הבורא. קשה מאוד כל הזמן לשייך את עצמו לקטגוריית "ישראל", אם הוא לא חי בישראל. האדם בכל זאת מזהה עצמו עם הגוף ולא עם הנשמה.

אולם למעשה, החברים שלנו שנמצאים בכל מיני ארצות צריכים לעשות את אותה העבודה. הם גם כן "ישראל", גם כן נמשכים ל"ישר-אל", גם עליהם מוטל ללכת ראשונים קדימה כדי שאומות העולם יימשכו אחריהם. גם להם נתנו "נקודה שבלב", אמנם אחרי 4000 שנה לאחר בבל, נו אז מה ההבדל?

הזמן במקרה הזה לא משחק תפקיד. חלק מהבבלים קיבלו כבר אז התעוררות והתחילו את התיקון, וחלק אחר, שמהווה היום את אומות העולם, מקבל עכשיו התעוררות, וזה נעשה יותר ויותר מיום ליום. ואין הבדל אם מסתכלים על הפעילות של כל המערכת.

היום החברים במדינות השונות צריכים ללחוץ על ישראל, וכמו כן, ללחוץ על עצמם, וכולנו נתקדם יחד כאחד שלם.

הכנס בסנט פטרבורג, ללא ספק, צריך לסכם את העבודה שלנו בחודשים האחרונים, כולל התקופה הדרמטית עבור עָם ישראל והמאמצים שהושקעו בכל העולם. זה יהיה כנס טוב אם אנחנו נגיע אליו "מצוידים" בצורה נכונה.

מתוך שיעור על מאמר "השלום" של בעל הסולם, 24.07.2014

ידיעות קודמות בנושא:
ישראל, זה לא לאום, אלא נטייה כלפי מעלה
היררכיה רוחנית
ישראל בדרום אמריקה

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

אור עבור המדינה כולה

פורסם: 29.07.14, 14:22

שאלה: האם החברים מהכלי העולמי צריכים לחפש אפשרויות להצטרף לפעילות שלנו בישראל בתקופה של הפעולות הצבאיות?

תשובתי: בכל זאת יש כאן מצב מיוחד. שייקחו דוגמה מרוסיה, איך שהחברים שלנו יוצרים מגעים עם כל מיני ארגונים, עובדים עם מפעלים, מוסדות, מתאספים יחד לפרויקטים ארוכי טווח, עורכים פיקניקים גדולים, נפגשים בין קבוצות וכולי. יש מה ללמוד מהם.

יותר מזה, המדינה שלהם עוד תפרח הודות ליגיעה הזאת שלהם. יש לי כזאת הרגשה שהם מכינים לה התפתחות מאוד טובה.

בעוד שאמריקה ואירופה נמצאות בצניחה, דווקא רוסיה עולה. כי המון קבוצות חזקות ומלוכדות פועלות באופן פעיל מאוד בתחום ההפצה. הם עושים למען המדינה שלהם שירות גדול מאוד, טובה גדולה, וזה בהכרח יפתח את צינורות השפע.

באמת החברים שלנו מתחברים שם בצורה טובה, ודאי שהמדינה תקבל ותרגיש מזה יותר רוגע, יותר יציבות, יחסים טובים יותר בין בני אדם. פתאום המצב יתחיל להשתנות כאילו מעצמו, ללא שום פעולות מכוונות. אין תוכניות ממשלתיות, אין תוכניות חדשות בתחום החינוך, אין שום דבר, חוץ מהחיוביות שנובעת מהקבוצות שלנו. דווקא העבודה שלנו עם הקהל הרחב תביא לשינויים.

מה שמעניין הוא: אמנם כל העולם הוא "עגול" ואף מדינה לא יכולה לחיות לבד, אבל אם החברים שלנו יספקו גישה טובה יותר לצינורות השפע האלה והאור העליון יהיה קצת יותר קרוב אליהם, אז המדינה תחייה מתוך הכוח הפנימי, מתוך ההארה שתתגלה בין האנשים.

זה פלא ממה שאפשר לחיות. לא על הלחם לבדו יחיה האדם...

האמריקאים לא מסוגלים לזה, אירופה, ודאי שלא, צריך עוד לעבוד ולעבוד איתה. יכול להיות, שישנם איזה שהם סיכויים לדרום אמריקה: האנשים שם דומים לרוסים באופיים ומסוגלים להבין את זה.

בישראל אנחנו גם כן מקווים לשינוי לטובה שנובע מהעבודה שלנו. רצוי שזה לא יהיה לאט לאט, אלא אנחנו רוצים לשמוע מיום ליום יותר ויותר אנשים שמדברים במילים שלנו, שמסכימים איתנו יותר מהר, שנמשכים אלינו ושלא מפחדים מחכמת הקבלה. אנשים שמבינים, שבחכמת הקבלה טמונה התוכנית הנכונה של התיקון שלנו.

מתוך שיעור על מאמר "השלום" של בעל הסולם, 24.07.2014

ידיעות קודמות בנושא:
הכוח הרציני ביותר בעולם
תחייתה הרוחנית של רוסיה
התפתחות עוּברית של הקבוצה העולמית

שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, קבוצה, שיעור הקבלה היומי
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

כנס בולגריה. שיעור מס' 2

שאלה: האם אני מבין נכון, שבעולם הגשמי ובעולם הרוחני הקנאה פועלת באופן שונה? אם בעולם הגשמי אני רוצה להשמיד את המושא של הקנאה שלי, אז בעבודה הרוחנית זה פועל להיפך: אני לא יודע מה זה רוחניות, אבל רוצה להרגיש, ולכן משתוקק לקבל את זה דרך מושא הקנאה.

תשובתי: באמת, ככל שאתה מקנא יותר ברצון הרוחני של החבר שלך, כך אתה מרוויח יותר.

שאלה: אני נולדתי בברית המועצות. יוצא, שבעבר עוררו בנו השתוקקות לכאלה דברים, שבעיקרון קרובים יותר לרוחניות מאשר לרווחה גשמית. כלומר, זה היה כיוון נכון?

תשובתי: בברית המועצות ההבנה של חינוך נכון נבעה מתוך הרצונות האגואיסטיים שלנו ומהשאיפות הגשמיות להפוך את המדינה לחזקה כדי שהיא תשלוט בעולם, תנהל אותו, תראה לכולם "את נחת זרועה". אם הנהגת המדינה הייתה פועלת בצורה נכונה, אז היא באמת הייתה עוסקת בחינוך בני האדם ולא הייתה שואפת רק כדי לנהל טוב יותר את העָם.

הבעיה היא בכך, כפי שכתב בעל הסולם, ששם הכול היה מסודר למען מטרה אגואיסטית נעלה ולא למען מטרה אלטרואיסטית שמכוונת לבורא. כי בורא, זה בעיקרון, כולנו שמאוחדים לאחד שלם כללי: כל הבריאה, כל האנושות וכל הטבע שנמצאים בהשפעה הדדית מלאה. דווקא כאן מתגלה התכונה שנקראת "בורא". מחוץ לנו הבורא לא קיים.

אם ברית המועצות הייתה קיימת למען זה, הייתה מחנכת נכון את העָם, ולא כדי להיות הכי חזקה כדי לדכא את האחרים ושכולם יפחדו ממנה ויכבדו אותה, אם לא היה האגו העצום שעמד בראש הפוליטיקה הכוחנית, אז ודאי שהכול היה אחרת. אבל מאחר וכל זה היה למען האגו הגדול, מה גם שזה לא היה למען העָם, אלא למען ההנהגה של העָם עצמה, אז ודאי שהכול התפורר.

וגם עכשיו יתפורר, ברעש עוד יותר גדול, מפני שעד עכשיו כל הזמן מרוממת הגאווה: "אנחנו! אנחנו! אנחנו!". "אנחנו נראה לכולם", "אנחנו הולכים בדרך שלנו", "אנחנו הכי חכמים, הכי חזקים"... וכולי. כל זה יתמוטט מהר מאוד. מדינה לא יכולה להתקיים בצורה כזאת, והיא תגיע לנאציזם. ההתרסקות של אוקראינה זה סימן למה שיכול לקרות לרוסיה. וכל זה מפני שהם מעמידים בראש את האגו העוצמתי הגדול מאוד.

אני בשום אופן לא מאחל שום דבר רע למדינה הזאת, אני מחשיב אותה במידת מה למולדת שלי, אבל היא לקחה כיוון לגמרי לא נכון. אי אפשר להחזיק ולשמור על המדינה מהתפרקות, לא על ידי הכנסייה ולא על ידי האגו המדיני.

זה מנוגד לחלוטין לכל ההשקפה, לכל זרימת הטבע, לכל קו ההתפתחות, ולכן מהר מאוד ייעלם כלא היה. השלטון הסובייטי היה קיים 70 שנה ועכשיו הכול יעבור מהר מאוד.

מתוך שיעור מס' 2 בכנס בולגריה, 11.07.2014

ידיעות קודמות בנושא:
כוח הקנאה אינו מוגבל בזמן ומקום
רוסיה: הדרך לשגשוג או נאציזם?
תחייתה הרוחנית של רוסיה

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, משבר עולמי
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

חיים חדשים - 421

פורסם: 29.07.14, 14:05

תוכנית הטלוויזיה "חיים חדשים" בנושא "המצב הבטחוני, תקווה לישראל".

להורדת התוכנית: video.gifWMV וידאו | audio.gifMP3 אודיו | MP4 וידאו

תוכניות קודמות:
חיים חדשים - 424
חיים חדשים - 423
חיים חדשים - 422

שייך לקטגוריה: ישראל היום, ראיונות, פגישות
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

כנס בסוצ'י. שיעור מס' 1.

שאלה: היינו רוצים להעביר את השרביט שלנו, את האהבה שלנו, את היחס הלבבי שלנו לחברים מאמריקה הלטינית ומצפון אמריקה ולבקש מאותם החברים שיש להם אפשרות להימצא שם, להגיע בהכרח לפגישה איתך ועם החברים שלהם.

תשובתי: אני מאוד מצפה לכך, אני טס למדינות של אמריקה הלטינית וצפון אמריקה בתקווה גדולה להיפגש עם התלמידים שלי. אני רוצה לראות שהם מתקדמים באותו הכיוון כפי שמתקדמת בסוצ'י ה"נבחרת הרוסית" המשותפת שלנו. הייתי רוצה שתהיינה שם קבוצות דומות.

אנחנו רואים באיזו מהירות העולם מתפתח. רק תחשבו, הברזילאים כבר לא רוצים לראות כדורגל! זה מעיד על משהו! כאן אצלנו עדיין נעולים על כדורגל, ואילו שם כבר לא, למרות שעבור הדרום אמריקאים קרנבל וכדורגל היו הדברים החשובים ביותר בחיים.

זוהי תופעה מעניינת מאוד. יחד עם העייפות, הניתוק והריחוק מתגלה איזו שהיא הכרה, ולא סתם משהו מעורפל, פסיבי. לא רוצים! ובמיוחד עכשיו, כאשר הם הפסידו, זה ייתן דחיפה עוד יותר גדולה להמשך ההכרה.

תראו איך מובילים אותם מלמעלה! הרי הכדורגל היה עבורם כל חייהם: הצלה ממהפכה, מעוני, מכל דבר! אנשים מתחילים להבין שנדרשת החלטה קיצונית, אסור לחלום בהקיץ במשחקים.

זה מדהים אותי שזה בא דווקא משם. כאשר אנשים כאלה, שנראה שהם יודעים לפי אופיים להתנתק מכל המצוקות, להסתפק במועט, כבר מרגישים שהם לא יוכלו למלא את עצמם בזה, זה נהדר!

מתוך שיעור מס' 1 בכנס בסוצ'י, 13.07.2014

ידיעות קודמות בנושא:
לברזיל עם כל העולם
ערבות הדדית בדרום אמריקה
הספורט ועתידו

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, כנסים
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר
עמוד 1 מתוך 1,8021234567עמוד אחרון »