שיעור זוהר, פרשת השבוע, 27.01.12
פרשת השבוע: פרשת "בֹּא", זוהר לעם, קטעים נבחרים
להלן קטעי המקור שעליהם התבסס השיעור:
פרשת השבוע – פרשה "בֹּא"
תקציר הפרשה:
בפרשה הקודמת, פרשת וארא, הוזכרו שבע מתוך עשר המכות שהטיל הבורא על מצרים.
בפרשת בא, בעקבות המשך סירובו של פרעה לשחרר את בני ישראל, מטיל הבורא על מצרים 2 מכות נוספות – ארבה וחושך.
פרעה מסרב לשחרר את בני ישראל, ואומר למשה: לך מעלי הישמר לך אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות.
משה עונה לו: כן דיברת, לא אוסיף עוד ראות פניך.
הבורא אומר למשה שלאחר המכה האחרונה פרעה ישחרר את בני ישראל.
בני ישראל מתחילים להתכונן לקראת המכה העשירית – מכת הבכורות, ומשאילים מהמצרים כלי כסף, כלי זהב ובגדים.
הבורא מפרט בפני משה את דיני קרבן פסח, שיחולו על בני ישראל בזמן מכת הבכורות, ובני ישראל מבצעים אותם:
לקחת שֶׂה זכר בן שנה, לשחוט אותו בין הערביים, לקחת את הדם שלו ולמרוח על שתי המזוזות ועל המשקוף שבבתים שבו הוא יֵאָכֶל, ולאכול אותו עם מצות ומרורים, והיום הזה יהפוך לזיכרון ותחגגו אותו כחג.
בחצות הלילה חלה מכת הבכורות, והיתה צעקה גדולה במצרים.
לבסוף, פרעה מזרז את בני ישראל לצאת ממצרים!
עִם בני ישראל יצאו גם - ערב רב, צאן ובקר מִקְנֶה כבד מאוד.
לאחר 430 שנה, יצאו בני ישראל ממצרים.
***
קטעים נבחרים מתוך הספר "זוהר לעם":
1. "כל בכור, אפילו. בכור הוא בחינת חכמה. וכל בכור, יורה שאפילו מדרגות עליונות ותחתונות נשברו משליטתם. כל אלו המדרגות השולטות מכח החכמה שלהם, שהיא חכמת מצרים, שכתוב, כל בכור בארץ מצרים".
פרשת "בא", מאמר "ויהי בחצי הלילה", אות קי"ח
2. "לא יצאו ישראל ממצרים, עד שנשברו מממשלתם כל השרים שלהם למעלה, ויצאו ישראל מרשותם, ובאו לרשות הקדושה העליונה בהקב"ה, ונקשרו בו. אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים. שהוצאתי אותם מרשות אחרת, והבאתי אותם לרשותי".
פרשת "בא", מאמר "שה לבית אבות", אות קס"ה
3. "כל הזמנים והחגים והשבתות כולם הם זכרון ליציאת מצרים. ועל זה עומדים כולם. ואם זה לא היה, לא היה השמירה של הזמנים החגים והשבתות. ומשום זה, לא כלה זכרון מצרים מכל הזמנים והחגים והשבתות. דין הזה של יציאת מצרים הוא יסוד ושורש התורה, וכל המצות, וכל אמונה השלמה של ישראל. ולפיכך נזכר יציאת מצרים הרבה פעמים בתורה".
פרשת "בא", מאמר "ויהי בחצי הלילה", אות קכ"ד
4. "כל אדם המספר ביציאת מצרים. וְשָׂמֵחַ בספור ההוא בשמחה, עתיד הוא לשמוח עם השכינה לעולם הבא, שהיא שמחה מכל צד, שזה הוא אדם השמח באדונו, והקב"ה שָׂמֵחַ בספור ההוא שלו.
בה בשעה מקבץ הקב"ה את כל החבורה שלו, ואומר להם, לכו ושמעו הספור של השבח שלי שמספרים בני, ושמחים בגאולתי. אז מתקבצים כולם ובאים ומתחברים עם ישראל, ושומעים ספור השבח, ששמחים בשמחת הגאולה מאדונם, ובאים ומודים להקב"ה, על כל אֵלו הנסים והגבורות, ומודים לו על עם הקדוש שיש לו בארץ, ששמחים בשמחת הגאולה של אדונם".
פרשת "בא", מאמר "לספר בשבח יציאת מצרים", אותיות קע"ט, ק"פ
| שייך לקטגוריה: זוהר, מקורות ותקצירים, שיעורים והרצאות |
השאירו תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
|
קריקטורה יומית (27.01.2012)
איור: מיכאל גונופולסקי
| שייך לקטגוריה: משבר עולמי |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
אובמה נתקל בסירוב – בינתיים
ידיעה: "הקונגרס בארה"ב סירב לבקשתו של הנשיא ברק אובמה להעלות את תקרת החוב הלאומי ב-1.2 טריליון דולר נוספים. התנאים שבהם הרפובליקנים הסכימו להעלאת התקרה בחודש אוגוסט, לא קוימו.
אולם הנשיא אובמה יכול להעביר את ההחלטה. ההצבעה הייתה לצורך ייצוגי, מציינים הפרשנים. הכול מתואם, כותב ה-Christian Science Monitor – העלאת תקרת החוב הינה בלתי נמנעת, והדבר מאפשר לרפובליקנים להצביע נגדה".
התייחסותי: הרי כולם מבינים שלא קיימת דרך אחרת. רק שכל אחד צריך להראות את חלקו במשחק. לפני שהם יתחילו להסתכל על העולם, על עצמם, על הכלכלה, דרך "המשקפיים האינטגרליים", הם לא יבינו מה הפיתרון.
מצב האנושות הוא כזה: הרשת המקשרת בינינו היא רשת אינטגרלית. כולנו תלויים זה בזה, אך כל אחד מאיתנו הוא אינדיבידואליסט ואגואיסט שדוחה את הקשר הזה. הסתירה הזאת לא רק שאינה מאפשרת לנו "לשלוט", אלא אפילו להתאים למערכת השליטה החיצונית של הטבע (מערכת ההתפתחות האבולוציונית של החברה).
לקראת סוף המאה ה-20 האנושות התפתחה באגואיזם אינדיבידואלי ונסגרה בתוך המערכת האינטגרלית האחידה, שמתקיימת, ללא שום קשר לרצוננו, לפי חוק הערבות ההדדית הטוטאלית – התלות הטוטאלית.
כל עוד אנחנו, חלקי המערכת הזאת, נמצאים בהתאמה אליה, אנחנו מרגישים בנוח, בהרמוניה עם עצמנו ועם העולם, ולפי מידת חוסר ההתאמה אליה, אנחנו מרגישים ייסורים ומשברים.
יש לנו בחירה ודרך אחת – ללמוד בעצמנו להשתנות בהתאם למערכת הזאת ולהיות מאושרים. אחרת, אם נמשיך להתעקש, נרגיש את חוסר ההתאמה הגובר, עד שהוא יגרום לנו להחכים. בינתיים אובמה מוביל אותנו בדרך העקשנות.
ידיעות קודמות בנושא:
ההתאבדות המשכרת
למטה ירצו, למעלה יוכלו
פרידה מהאגו
| שייך לקטגוריה: משבר עולמי |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
התפרקותה של יוון הולכת ונעשית ברורה יותר
דעתו של ברוס קאסטינג, Business Insider: "באתונה, מלחמת ההישרדות תפסה את מקומה של ההתלהבות מהמחאות. חנויות ומרכולים ממשיכים להיסגר. כל דבר הוא מעין תזכורת למיתון הכלכלי המתמשך. היוונים עוזבים את ארצם. נראה שהם כבר לא מצפים לשום דבר מהעתיד, על אף שכולם היו רוצים להישאר.
לפי מידת סגירת החנויות ועזיבת התושבים, הכלכלה מצטמצמת. המדינה מתפרקת מול העיניים. יוון לא תצליח להימנע מחדלות פירעון. החזרה לדרכמה תקטין את ערכן של הפנסיות ב-50%. יוון תהפוך להיות מנודה בגלל חובותיה. זהו הלך הרוח הגובר במדינה. אף אחד לא מעוניין בזה, אך זה בלתי נמנע".
התייחסותי: באותה הצורה האיטית מתקרבים הוריקנים, צונאמים, מפולות בוץ או אסונות אחרים, כדי לתת לנו את הזמן להבין את סיבת המתרחש: חוסר ההתאמה של הקשרים האגואיסטיים בינינו לטבע המאוחד. ברגע שנתחיל לדון ולקבל את העולם כאחד ואת עצמנו כחלק ממנו – מייד נרגיש כיצד המכה מתרחקת ונותנת לנו זמן להסתגלות.
ידיעות קודמות בנושא:
הפנסיונרים אשמים במשבר הפיננסי
לא ניתן להימנע מפשיטות רגל קשות
ללמוד לחיות בהתאם לאמצעים
| שייך לקטגוריה: כסף, משבר עולמי |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
במה הישראלים מאמינים
תוצאות סקר היהדות של מכון גוטמן וקרן אבי חי: "80% מהיהודים בישראל מאמינים באלוהים, 77% משוכנעים ש"כוח עליון" מכוון את העולם, 72% סבורים שלתפילה יש כוח לשפר את מצבו של האדם, 67% משוכנעים כי היהודים הם העם הנבחר ו-65% סבורים כי התורה והמצוות הן צו אלוהי".
התייחסותי: מכאן אפשר לראות כיצד לפנות לעם...
ידיעות קודמות בנושא:
הבזבזנים
מה לעשות כשכולם צודקים?
כל העם סביב שולחן עגול
| שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, יהדות וקבלה, ישראל היום |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
טעימות משיעור הקבלה היומי (27.01.2012)
הסבר המצב
הכל מוכן ללידה רוחנית
נביא זעם - כן או לא?
| שייך לקטגוריה: שאלות ותשובות, שיעור הקבלה היומי |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
בשבי האגואיזם
שאלה: האם כוונת המושג "אגואיזם" היא איזשהו רצון או מימוש של הרצון הזה? נניח שאני רוצה לקחת משהו ממישהו. זה הרצון שלי, ואני יכול לעבוד איתו. ואם כבר ניגשתי ולקחתי, זה כבר עניין אחר לגמרי.
תשובתי: הכוונה כאן היא אפילו לא לפעולה, אלא דווקא לכוונה עצמה. אם אני רוצה לקחת משהו ממישהו, להשיג משהו על חשבונו של מישהו אחר כדי לגרום תענוג לעצמי ונזק לאחר – זהו האגואיזם. אבל אם אתה סתם נהנה ממשהו – זה לא אגואיזם.
האגואיזם הוא הפעולות שלנו שמכוונות לכך שמתוך שאנחנו מהנים את עצמנו אנחנו גורמים נזק לאחרים: לבני אדם, לטבע, לא משנה למי ולמה.
למעשה, אנחנו לא יכולים לעשות פעולה שלא תהיה אגואיסטית. היא תמיד ממומשת או באיזון עם הטבע, עם החברה ועם בני האדם, או נגדם. כי אנחנו הרי לא קיימים בפני עצמנו, כמו בוואקום, אלא בסביבה שמסביבנו.
אני צריך תמיד לחשוב על היחס הטוב שלי לאחרים. וזה, בראש ובראשונה, מגיע תוך כדי תהליך החינוך. היחס שלי לעולם החי והדומם, היחס שלי כלפי כל הטבע, כלפי כל היקום, הופך להיות שונה לגמרי, ידידותי ואוהד.
אנחנו מתחילים להבין ולהרגיש כוחות ושכבות שנסתרו מאיתנו בעבר, בטבע, במרחב המקיף אותנו! אנחנו מגלים את המטריצה, את מחשבת הבריאה, את השכל הפנימי שלה, את התוכנית שלה, שבה אנחנו קיימים ומתפתחים בעל כורחנו. האדם יוצא לדרגת ההכרה של ההשתתפות העצמית שלו, של המזל שלו, של הגורל והייעוד שלו.
מתוך שיחה בנושא החינוך האינטגרלי, 14.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
פרידה מהאגו
צעדים ראשונים
חיים משותפים או "שוק" אירופאי?
| שייך לקטגוריה: חינוך ילדים |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
צעדים ראשונים
שאלה: מה שקשה זה שהאגואיזם שולט באופן מוחלט בתודעה החברתית. לפני 20 שנה, כשהפסיכולוגיה רק הופיעה ברוסיה, התייחסו אליה בזלזול, אבל היחס הזה השתנה בהדרגה. אני מקווה שאם נשריש את שיטת החינוך וההשכלה האינטגרלית, זה ימומש בקרוב בזכות כוח הטבע שיעזור לנו בכך. אבל בשלב הנוכחי, זה עדיין לא ברור.
תשובתי: אם אנחנו מדברים על הצעד הקרוב של המימוש, אנחנו צריכים, בראש ובראשונה, לאסוף פורום ווירטואלי רציני של מדענים ומומחים בתחומים שונים, שמבינים שנחיצותה של האינטגרליות היא חוק הטבע, ועלייתו של האדם למצב הזה היא הצורה המחייבת הבאה, מדרגת ההתפתחות הבאה.
אנחנו צריכים להתחיל "לדחוף" את הדעה הכללית של המומחים שמדברים על כך, תוך הסתמכות על המחקרים שלהם, כולל גם מחקרים על המשבר שמראים בבירור את המקורות והתוצאות שלו, ושמוכיחים שרק על ידי ריפוי האגואיזם בתוכנו נוכל להפוך אותו לנקודת עלייה, במקום נקודת קריסה.
כשנאחד את כל זה יחד ונוכל להסביר את זה לכל בני האדם או למעגל הרחב של החברה, אז יינתן אור ירוק לפסיכולוגים שיתחילו ליצור את ההשפעה הרצויה על בני האדם, שתתקבל כרצויה מצד החברה.
מתוך שיחה בנושא החינוך האינטגרלי, 14.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
הסברת רעיון החינוך האינטגרלי
בשבי האגואיזם
חיים משותפים או "שוק" אירופאי?
| שייך לקטגוריה: חינוך ילדים |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
חיים משותפים או "שוק" אירופאי?
שאלה: נניח שאנחנו יכולים להגיע להסכמה שהזרים שהגיעו לעבוד אצלנו – הם דבר רע. איך אפשר להגיע להסכמה בקשר למשהו טוב יותר, אינטגרלי?
תשובתי: אם אנחנו מדברים על משפחה, כשצריכים להגיע להסכמה בלית ברירה, כלומר: או פירוד או הסכמה – זה דבר אחד.
אבל אם אנחנו מדברים על האגואיזם שמאלץ אותנו להיות ביחד, כמו למשל במקרה של העובדים הזרים – כאן זה עניין אחר. כאן אנחנו צריכים להגיע לנחיצות באכסניה אינטגרלית, תרבותית, גשמית, שצריכה להיות מבוססת על החינוך.
הרבה פעמים שואלים אותי:
- אתה ישראלי?
- כן.
- יש לך בעיות עם השכנים שלך?
- כמובן, מי לא יודע את זה?
- אתה מסכים לפתוח את הגבולות? אתה יכול לחיות איתם בשלום?
- כמובן!
- אז למה אתה לא עושה את זה?
- אני מוכן! אבל רק לאחר שנחנך זה את זה.
אני לא אוכל לחיות עם השכן באותה הדירה, עד שלא תהיה בינינו הבנה הדדית מלאה. אך לשם כך יש צורך בחינוך, בהבנה הדדית, בכנות, בקירוב. בלי זה אתה לא יכול לפתוח את הגבולות.
באירופה פתחו את הגבולות, ועכשיו שוב רוצים לסגור אותם. למה? – מפני שבמשך 20 שנות קיומו של השוק האירופאי, הם לא חינכו את העם.
והשוק האירופאי הזה באמת נראה כמו שוק... מפני שהם לא עסקו בחינוך, לא עסקו בשילוב של בני האדם. כל כך הרבה תרבויות, כל כך הרבה שפות, ובכל זאת – "אנחנו אירופה!". במה אתם אירופה?! עכשיו מתחיל להתגלות שזאת פשוט אסיפה של בני אדם שבכלל לא מתאימים זה לזה. האם בתקופה הזאת נוצר איזה עם אירופאי, איזו תרבות משותפת?! – לא. להיפך, הניגודים מתחילים יותר ויותר לצוף על פני השטח.
אם כן, החינוך בהחלט צריך לבוא לפני כל הפעולות!
מתוך שיחה בנושא החינוך האינטגרלי, 14.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
במקום הפרות סדר, שלום בית
האדרת האישיות
צדק חברתי יכול להיות רק במשפחה
| שייך לקטגוריה: חינוך ילדים, משבר עולמי |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
ה"ראש" וה"גוף" – התוכנית והפעולה
ה"פרצוף" הרוחני מתחלק ל"ראש" ול"גוף", שבו מיושם מה שהוחלט ב"ראש". אותו החלק שרוצה להידמות לעליון, שמגלה את הכוונה, את הכוח, את החיסרון, החלק שמתכנן ומבצע את כל זה, נקרא "ראש".
הרי מלכתחילה הבורא ברא רצון לקבל אחד, שאין לו לא ראש ולא גוף. אך כאשר הרצון הזה מתחיל לסדר ולארגן את עצמו מחדש תחת השפעת האור, ועובר ד' בחינות דאור ישר, הוא מגיע למצב שבו הוא מבין שהוא רוצה להידמות לעליון ולהיות המשפיע. המערכת שמופיעה ונבנית בו כתוצאה מההחלטה הזאת, נקראת "ראש".
הכול מתרחש באותו הרצון האחד, אבל אם זה שייך לקשר בין החלקים שלו ברמת המחשבה, הכוונה, הערכת החשיבות, אז זה נחשב ל"ראש". ואותם הרצונות שממומשים על ידי הכוונה הזאת נקראים "גוף".
ב"גוף" יש חלק שמסוגל לבצע את מה שהחליט ה"ראש", חלק פנימי שנקרא "תוך", וחלק שאינו מסוגל לכך שנקרא "סוף".
החלוקה ל"ראש" ו"גוף" מתרחשת באותו הרצון האחד. בגוף הפיזי שלנו זה מתבטא בצורה כזאת, שהראש למעלה והגוף למטה, כהשתקפות של התהליכים הרוחניים: בהתחלה ה"ראש" מקבל את ההחלטה, ואחר כך, ב"גוף", מתבצעת הפעולה.
הכול מתרחש ברצון אחד, אבל הקשר האיכותי יותר בין הרצונות – במחשבות, בכוונות ובבירורים – שייך ל"ראש". וכאשר כל הרשתות הללו מתגלות בתור ה"ראש" בכל הרצונות, וכשהראש עשה חשבון כלפי כל הקשרים והחוטים, מתווספת העביות האמיתית של הרצון, וזה נקרא "גוף".
קודם היה הגוף, הרצון, אך לאחר צמצום א' הוא מחליט שהוא חייב לארגן את עצמו מחדש, ולשם כך הוא זקוק ל"ראש". אותו הגוף שעשה צמצום ולא הסכים להרגיש את עצמו כמנוגד והפוך לבורא, מחליט עכשיו שהוא לא יכול להסתדר ללא ראש חדש.
ה"ראש" הוא כל אותן המחשבות, ההשתוקקויות, הכוונות, התוכניות, שיביאו אותו להידמות ולהשתוות לאור. ואז הוא מקבל כוח מהאור שמאפשר לו לקבל על מנת להשפיע ולהידמות לאור.
אם נסתכל על סולם המדרגות הרוחניות, על הקו הזה, אנחנו נראה רק ראשים. הגופים נסתרים בפנים, רואים רק את הראשים של הפרצופים, אחד מתחת לשני. והגופים נחוצים בכדי לממש את ההחלטה שהתקבלה בראש ולהוליד את הראש הבא!
מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 16.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הראש והגוף של הנשמה שלי
כיצד נולדים החיים הרוחניים
הכוונה היא התוכנית השלֵמה
| שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
תהיה עקשן כמו ילד
שאלה: אני מרגיש שהבורא כל הזמן נותן לי הזדמנויות, אבל אינני מצליח לנצל אף אחת מהן. מה לעשות?
תשובתי: העיקר זה לא לעזוב, כל הזמן תשתדל לבצע ותיווכח שאינך מסוגל לבצע.
בי תלויה רק ההשתדלות לעשות משהו, אבל לא תלוי בי מה שאקבל בחזרה. ובחזרה הבורא מראה לי שלא הצלחתי. ואני שוב משתדל, ושוב לא מצליח. אבל זה לא מדאיג אותי, זה כמו ילד קטן שכל הזמן ממשיך בעקשנות לעשות את שלו. הוא יכול לנסות לעשות משהו אלף פעם, ולא יוצא לו, אבל זה לא עוצר בעדו. תלמדו ממנו כיצד אנחנו צריכים לפעול. רק שאנחנו צריכים להשקיע יגיעה לשם כך, ואילו את הילד הטבע מחייב.
אם אני עושה כל מה שאני מסוגל בהתאם לתנאים שניתנו לי, שום דבר לא צריך להדאיג אותי. זה נקרא להיות עבד השם: אני לא דורש בתמורה שום דבר, חוץ מדבר אחד: את ההזדמנות לעשות משהו. זהו המצב הרוחני המינימאלי. אם אתה משיג אותו, זאת תהיה ההתחלה של החיים הרוחניים שלך, מצב הקטנות.
ואם אתה עושה משהו ולאחר מכן מצפה לשכר המקוּוֵה, אז ברור שכבר ירדת מהמסלול הנכון.
מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 25.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הוא יעשה את מה שאני לא יכולתי לעשות
כדי שהחמור יסתכל רק על הדרך
נישה נוחה, זו מלכודת בדרך
| שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
קבוצת בוני הבמה
שאלה: איזו אחיזה מינימלית בקבוצה צריכה להיות, ומה הכי חשוב בה?
תשובתי: קיימים סוגים רבים של עבודה ויחסים בקבוצה: כשהחברים יותר קטנים ממני, יותר גדולים ממני או שווים לי, האם אני מתייחס אליהם כמו לגילוי הבורא או שאני משתמש בהם כמו מגן.
הקבוצה היא הכול. זהו רצון שאני יכול לנהל אותו, לשחק איתו ולקבוע דרכו את היחס לבורא. דרך הקבוצה אני רוכש "מסך". כל הבקשות, התפילות, הרצונות, ההגדרות, הבירורים שלי – הכול עובר דרך הקבוצה לבורא.
הקבוצה היא אותו המצפן שבעזרתו אני יכול לכוון את עצמי לבורא, לכוח העליון. אם אני יכול להתחבר עם החברים ולהתכלל בתוכם, אני אהיה יותר מרוכז ומכוון בצורה מדויקת לבורא.
בעולם הגשמי אני רואה אדם ויכול לגשת אליו. אבל בעולם הרוחני אני לא רואה את הבורא, אני לא יודע מהי תכונת ההשפעה, באיזה כיוון היא נמצאת, באיזה טווח תדרים. כאילו יש לי מקלט רדיו, אבל אני לא יודע איך למצוא את התחנה הדרושה בין מיליוני התחנות האחרות.
ואז יש לי בעיה, כי אני בכלל לא יודע מהי רוחניות, ואני מתאר אותה לעצמי בצורה לגמרי לא נכונה. זה היה עוד טוב אם זה היה פשוט בצורה הפוכה, זה כבר היה נותן לפחות כיוון מסוים.
אבל אני בכלל לא יודע היכן לחפש אותה. אני עומד במרכז המעגל וכל הכיוונים פתוחים לפניי ב-360 מעלות. ובהתאם לטבע שלי, אני אף פעם לא אוכל לנחש את הכיוון הנכון.
לכן, יש לי רק מכשיר אחד: הקבוצה, שדרכה אני יכול איכשהו לתאר לעצמי את תכונת ההשפעה. אם אני אשתוקק בפנים להתחבר איתם, אז בקשר הזה, בהשתוקקות שלי אליהם, אני אתחיל להרגיש מהי תכונת ההשפעה של הבורא. וכך אני אבנה בתוכי את היחס אליו.
לכן הקבוצה הופכת להיות עבורי הדבר היקר ביותר, כמו אמצעי שבזכותו אני משיג את המטרה היחידה והחשובה ביותר שלי. אני מתחיל להרגיש שדווקא כשאני יחד עם הקבוצה ואנחנו בונים את החיבור בינינו, בתוכו אני מגלה את הבורא. הבורא מתגלה רק באותו המצב, בחיסרון הכללי המשותף, בהרגשה המשותפת, שנוצרת ביני לבין הקבוצה.
אחרת אין לו מקום להתגלות. זה כמו שאנחנו בונים יחד את הבמה שבה הבורא יכול להתגלות ולהופיע, בתוך הרגשת החיבור המשותפת שלנו, הערבות ההדדית, הדבקות שלנו. ואם היא לא תהיה קיימת, לא תהיה תכונת השפעה שבה הבורא יוכל להתגלות, כי לשם כך חייבים השתוות הצורה.
מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 25.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
בקבוצה תמצא את הבורא
הקבוצה היא המִפרשׂ שלי
הסביבה במקום הבורא
| שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
תעורר את השחר
שאלה: מה ההבדל בין "אני מעורר את השחר" לבין "השחר מעוררני"?
תשובתי: "השחר מעוררני", זה אומר שמעוררים אותי מלמעלה. מנסים כמה פעמים ואחר כך עוזבים אותי, אם בינתיים אינני מסוגל לתת יגיעה ולהתעורר.
יכולים לנסות לעורר אותי מלמעלה עוד כמה פעמים בחיים האלה, ויכולים גם כבר לא לגעת בי עד סוף הגלגול הזה, ואני אחיה כמו כולם, כביכול זורם בזרמי החיים.
אבל אם "אני מעורר את השחר", זה אומר שאני מזרז את הזמן ("אחישנה"). חשוב לי להתעורר ולזרז את הזמן, לכן כל רגע בחיים הופך ליקר מאוד עבורי, ואני מאוד משתדל לא לבזבז אותו לשווא. זה נקרא "לעורר את השחר".
כל עבודתו של האדם היא ב"לעורר את השחר", ולא חשוב מה הוא יקבל מזה. יכול להיות שהוא יצטרך לעורר את השחר במשך זמן רב עד שבאמת יראה תגובה כלשהי.
צריכים להבין שהאדם תמיד עובד על הכלי שלו, על הרצון שלו, ואילו האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת. ואם השקעת יגיעה רבה בלעורר את השחר, ועד עתה לא קיבלת שום דבר, זה לא אומר שחסר אור. חסרה היגיעה כדי לגלות את האור שנמצא בתוכו.
אנחנו מחכים לתשלום, כאילו ששילמנו במקום אחד ובמקום אחר אנחנו רוצים לקבל. אני עובד על הגילוי עצמו שנמצא לפניי, ואני צריך רק לגלות אותו יותר ויותר באותו המקום.
לכן, אין לי את מי להאשים בחוסר ההצלחה שלי בציפייה לשחר. הכול תלוי רק ביגיעה שלי. ואם עד עכשיו לא עוררתי את השחר, זה אומר שלא נתתי עדיין מספיק יגיעה. ואם הייתי נותן, אז ללא ספק הייתי מוצא אותו, הוא היה מתעורר.
מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 25.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
תעורר את השחר
להזמין בעצמי את ההתפתחות של עצמי
אל תחכה לגלגול הבא
| שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
שיעור הקבלה היומי 27.01.12
חלק א': כתבי הרב"ש, כרך ג' (עמ' 1686), "דרגות הסולם", מאמר 195 "ענין שיתוף מדת הדין ברחמים"
לצפייה בשיעורחלק ב': "זוהר לעם", פרשת בראשית א', חלק ב', מאמר "אני אני הוא", סעיף מס' 168
חלק ג': כתבי בעל הסולם (עמ' 407), מאמר "השלום"
| שייך לקטגוריה: זוהר, לימוד חכמת הקבלה, שיעור הקבלה היומי, שיעורים והרצאות |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
עכשיו אני – שינויים
במסגרת תוכנית הטלוויזיה "עכשיו אני", שוחחתי עם ארקדי דוכין על שינויים.
צפה/האזן לתוכנית:
תוכניות קודמות:
עכשיו אני – מסע בזמן
עכשיו אני – אהבה
עכשיו אני – העולם
| שייך לקטגוריה: ראיונות, פגישות |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר