שיעור הקבלה היומי 18.04.14

פורסם: 18.04.14, 8:16

הכנה לשיעור:

להורדה: video.gif וידאו | audio.gifאודיו | MP4

חלק א': "כתבי בעל הסולם" (עמ' 641), מאמרי "שמעתי", מאמר קנ"ט "ויהי בימים הרבים ההם"

להורדה: video.gif וידאו | audio.gifאודיו | MP4

חלק ב': "כתבי הרב"ש", כרך ג' (עמ' 2081), מאמרי "דרגות הסולם", מאמר 921 "הצורך במעשה דלמטה"

להורדה: video.gif וידאו | audio.gifאודיו | MP4

חלק ג': "זוהר לעם", כרך י"א "מועדים", מאמרים לפסח (חוברת "פסח" עמ' 182)

להורדה: video.gif וידאו | audio.gifאודיו | MP4

שייך לקטגוריה: זוהר, חגים ומועדים, שיעור הקבלה היומי, שיעורים והרצאות
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר הדפס הדפס

שאלה: מה מעכב את האדם יותר מכל לצאת ממצרים?

תשובתי: האדם שוכח שרוחניות מקבלים בתוך החיבור. ואז זו יוצאת עבודת מצרים. אם אתה עובד לבד, אז אתה נקרא עבד פרעה.

צריך תמיד לבדוק את עצמנו כלפי הקבוצה, אין לנו מערכת אחרת של קנה מידה. נתנו לנו כלים, חסרונות שבורים, שמפוזרים בין כולנו, כי כל אחד כלול מכולם. ולכן אנחנו לא מבינים מה קורה. אנחנו צריכים להתחיל לסדר את עצמנו בקבוצה ולהביא אותה לצורה של "פרצוף רוחני".

הצורה הזאת צריכה להיות כזאת, שבתוך הנשא הזה יתגלה הכוח העליון, הבורא. זאת כל העבודה שלנו: לבנות עשר ספירות, לא תשע ולא אחת עשרה, לא יותר ולא פחות. כל הבריאה מורכבת מעשר ספירות.

צריך למצוא את המקום שלנו ב"פרצוף" הזה, של אלה שרוצים להתחבר ביניהם בהשפעה. זה תואם ל"גלגלתא ועיניים", לבחינת "ישראל". וכל השאר זה אח"פ שמצטרף אלינו ועוזר לנו. איך אנחנו יכולים לגדול? – אנחנו גדלים על ידי האח"פ, בעזרתו. ככל שהאח"פ יותר גדול, כך יותר גדול יכול להיות החלק שלנו של גו"ע מעליו. כך אנחנו נבנה עביות גם בגו"ע ואחר כך תתחיל העבודה גם עם האח"פ האמיתי.

מתוך שיעור על המאמר של הרב"ש, 16.04.2014

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר הדפס הדפס

"אם עלה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד יקריב אתו (קורבן בקר) לרצנו לפני יהוה." (תורה, ספר "ויקרא", פרשת "ויקרא", פרק א', פסוקים ג').

"לרצונו", מסמל, על ידי ההחלטה שלו שאליה האדם מגיע, בכך שחוקר איזה מהרצונות שלו כבר מוכן בלא סייג לעבוד בעל מנת להשפיע לאחרים ללא איזו שהיא תועלת לעצמו.

הוא צריך לבדוק את כל הרצונות שלו, באיזו דרגה שהם לא יימצאו, לדרג אותם ולקבוע עד לאיזו דרגה הוא יכול להקריב ומעל איזה מהם הוא לא מסוגל.

זוהי עבודה מדויקת מאוד שבמהלכה אנחנו משיגים את הטבע הפנימי שלנו ביחס לבורא ורואים שיכולים במשהו להידמות לו אבל רק בדרגה מסוימת, וכל השאר בתוכנו זו בהמה שאותה אנחנו צריכים להקריב.

בזה אנחנו קובעים את הדרגה שלנו, ובעבודה עם ה"מסָכים" האנטי אגואיסטיים בונים בתוכנו סולם רוחני. באופן כזה אנחנו מכירים את כל הסכימה ועובדים באופן פעיל בהידמות והשתוות לבורא. באותה המידה שבה אנחנו יכולים להידמות לבורא, אנחנו כביכול מחליפים אותו, אין בורא, נשאר האדם.

שאלה: תמיד מפחיד אותי כאשר אתה אומר: "אין בורא, נשאר האדם". כי אנחנו כל הזמן מתכוונים שהוא קיים, והעולם מתקדם לעברו.

תשובתי: לא. אנחנו מדברים רק על מה שמשיגים. אם עכשיו אנחנו לא מרגישים אותו, אז האם הוא קיים או לא?

הבעיה העיקרית היא, שקיימות איזה שהן אקסיומות, התחלות, שהוכנסו לתוכנו מלידה, שאותן אנחנו פשוט צריכים לשרוף בתוכנו. ואחת מהן היא קיום הבורא, כי ההצהרה הזאת מרמזת על כך שאנחנו כבר נמצאים איתו באיזה מגע, ולא צריכים לבנות, לקבוע ולפסל את המהות הזאת!

ללא אדם, אין בורא, וללא בורא, אין אדם! לכן הבורא נקרא "בוא וראה". ואם אנחנו לא באים ולא רואים, אז הוא לא קיים.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 13.11.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הקרבת קורבן, זו התקרבות לבורא
אחווה כוללת
קורבנות שמקרבים אותנו לבורא

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר הדפס הדפס

בשליטת כוח החסד

פורסם: 17.04.14, 14:38

"וסמך ידו על ראש העלה ונרצה לו לכפר עליו." (תורה, ספר "ויקרא", פרשת "ויקרא", פרק א', פסוק ד').

חסד, יד ימין, צריכה להיות מעל לכל המחשבות והרגשות שלנו, כי השפעה, אהבה וחסד הם מעל לכל.

בעיקרון, בעולם שלנו, חסד מסמל חולשה. אם מישהו אוהב אותי עד כדי כך, שכל הזמן נמצא כלפיי בחסד, אז אני מתחיל לנצל את זה בצורה אגואיסטית, ומיד "יושב לו על הראש", מה שנקרא.

אבל בעולם הרוחני הכול הפוך. חסד, זו התכונה הגדולה והנעלה ביותר. עליה מושתת כל הטבע הרוחני.

אדם שמשיג את התכונה הזאת מביא את כל הרצונות והכוונות שלו ("ראש", זה כוונה) לדרגה של "למעלה מהדעת". הוא הולך ב"אמונה למעלה מהדעת", ומכוון הכול להשפעה.

לכן בתורה נאמר, שהבורא שׂם את ידו על ראש הקורבן וכאילו מקנה לו כוונה. כלומר כל המחשבות והרצונות, השׂכל והלב של האדם עוברים לשליטת הכוח החדש שנרכש על ידו, כוח החסד.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 13.11.2013

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר הדפס הדפס

מחצית השקל החסרה

פורסם: 17.04.14, 14:31

שאלה: אני מוכן לממש את עצת הרב אם זאת משימה מסוימת וברור מה צריך לעשות. אבל כיצד עליי לממש את העצה לגלות עולמות רוחניים בקשר עם החברים? זה ממש לא ברור.

תשובתי: אם אני נמצא בקבוצה ואין לי שום רגש כלפיה, אז זה נקרא שאני מנותק מהעולם הרוחני. העולם הרוחני הוא מקום, רצון להשפיע. והרצון לקבל הוא העולם הגשמי.

העולם הרוחני הוא המקום בינינו, הרצון המשותף שאנחנו ביחד נבנה ונתחבר בו. במרכז הרצונות המחוברים אנחנו נגלה – נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה, שנקראת בורא, הכתר, שמתגלה כתוצאה מהמאמצים שלנו.

את זה מלמד המורה שלנו, המדריך הרוחני, ועלינו לממש זאת. כיצד בדיוק עושים זאת, כתוב בספרים. אם אנחנו מבררים שלא מסוגלים לממש זאת, אז אנחנו צועקים, מתפללים ומבקשים. ובנוסף לכך יש עוד אפשרות, והיא – לצאת להפצה. אז אנחנו נרגיש שאנחנו חייבים לחזור לקבוצה ולקבל כוח ממרכז הקבוצה להמשך ההפצה.

ומההפצה אנחנו שוב חוזרים למרכז הקבוצה כי רק דרכה אנחנו יכולים להביא מילוי לאנשים. כשעובדים בצורה הדדית אנחנו נעבור כל הזמן שינויים ושילובים בתוך החסרונות שלנו.

הערה: אני מבין כיצד לבצע פעולות גופניות: לצאת להפצה, לשבת בשיעור. אבל אני לא יודע כיצד משיגים קשר עם החברים וכיצד מגלים בינינו עולמות רוחניים.

תשובתי: כדי להתחבר עם החברים ולגלות בתוך הקשר את העולם העליון, אתה צריך רק להשקיע את "מחצית השקל", לעשות רק חצי מהעבודה. אתה צריך רק לפתח את החיסרון ואפילו הוא יגיע מהמאור המחזיר למוטב. וגם המילוי יגיע מהאור.

אבל, מצידך נחוצה פעולה כלשהי כדי להתחבר עם כולם, במידה שאתה מסוגל, בצורת משחק. תצא להפצה לקהל הרחב, תעשה משהו לטובת הבורא. אם זה מוצא חן בעיניו אתה חייב לעשות לפחות מחצית או רבע מהפעולה ו"ה' יגמור בעדך".

אל תחשוב על התוצאה, כי ברור שאתה לא מסוגל לעשות שום פעולה רוחנית. את זה עושה האור. אבל מצידך נחוץ המאמץ, ואפילו לא כלפי האור, אלא כלפי הכלי הכללי. ומתוך זה כבר תיוולד התפילה לאור.

אין שום אפשרות אחרת מלבד ההפצה, כלומר, מלבד החיבור בתוך הקבוצה וכלפי חוץ. כאשר אנחנו יוצאים להפצה אנחנו יוצאים לחיבור. בעל הסולם כותב, ש"העיקר הוא אחדות החברים והתאמצו בזה יותר ויותר כי יש בה לשלם בעד כל החסרונות", כולל החסרונות הגשמיים. הכול מסתדר אם יש אחדות בינינו, כי האור העליון משפיע וממלא את כל החסרונות.

לכן, אנחנו יוצאים החוצה כדי לחבר אלינו כמה שיותר חסרונות חיצוניים.

מתוך ההכנה לשיעור, 26.03.2014

ידיעות קודמות בנושא:
האור מתוך מרכז הקבוצה
סמוך למדרגה הרוחנית הראשונה
להראות דוגמה של איחוד

שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר הדפס הדפס

תתארו לעצמכם את המצב של בני ישראל שמשוטטים במדבר סיני: שממה, אדמה שוממה, תלות מלאה במ"ן, תפילות מיום ליום. אם אתה מתפלל נכון, אז תקבל משהו.

הלוואי ואנחנו היינו במצב כזה! המצב במדבר מסמל, שעכשיו אני כולי, בכל נשימה שלי, בחמצן, בלחם ומים, תלוי בעליון. ואפילו לא רק עם חתיכת לחם, אלא אני מקבל מלמעלה כל מה שאני מבקש, כי במ"ן אפשר להרגיש כל טעם שרוצים. אני ארגיש אותו בהתאם לכלים שלי ולא ארגיש את מה שאין לי אליו כלי.

אנחנו כולנו מקבלים בהתאם לרצון שלנו: רוצה סטייק, תקבל סטייק, רוצה ברביקיו, תקבל ברביקיו, רוצה סלט דיאטטי, תקבל סלט. הכול בדיוק לפי הרצון, כי בהתאם לרצון נמשך האור.

אבל אם אין לך מ"ן, אם אתה לא מבקש מהבורא, אז לא תוכל לקבל שום דבר. אז אתה מת, כי אין לך חמצן, אין לך מים, אין לך לחם, אין לך כלום. אפשר לקבל מלמעלה הכול, אבל מנתקים אותך מהאינפוזיה אם אתה לא מעלה מ"ן, ואתה מפסיק להתקיים, אתה מת.

כזה הוא המצב במדבר, בתוך מצב כזה אנחנו לומדים. זהו מצב מאוד עשיר ועסיסי עם המון אבחנות פנימיות.

מתוך שיעור על המאמר של הרב"ש, 14.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
תנועה בקרן האור
מי קובע את הטעם של מ"ן?
מ"ן שנמצא בו הכול

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר הדפס הדפס

זה לא נכון לחשוב, שכביכול אין שום תועלת מהלימוד ומההפצה שלנו אם עדיין אין לנו כוונה נכונה. גם המעשים האלה מקדמים אותנו. מעשה של אדם לא יכול להיות לגמרי ללא כוונה. הוא חייב לראות לפניו את המטרה הרצויה, זה נותן לו חומר דלק שבלעדיה הוא לא יכול להתקדם.

אם אנחנו פועלים בעל מנת לקבל, אז יש לנו לזה חומר דלק, אבל למען ההשפעה אנחנו לא יכולים אפילו לזוז. לכן בשלב הראשון אנחנו מבצעים פעולות ב"לא לשמה" עם אותה הכוונה האגואיסטית שיש לנו, והפעולות הללו מועילות ועוזרות לנו להתקדם. אנחנו בינתיים מחוברים בקשר בל ינותק עם האגו שלנו, האור העליון לא עשה בינינו שום הפרדה.

מפני שאנחנו נמצאים במצב שבור, אנחנו בכל זאת יכולים על ידי הפעולות שלנו למשוך ולהזמין מעל ל"פרסה", מ"עולם האצילות", את המאור המחזיר למוטב שיגיע אלינו דרך מרכז הקבוצה, ישפיע ויקדם אותנו.

בעבודה כזאת נדמה לאדם שהוא לא מתקדם ולא מבצע פעולות נכונות. אבל אפילו שהוא רואה שכל הפירות של עבודתו נשארים אצל פרעה, אז כך זה צריך להיות, כי ההתקדמות במצרים לקראת הגאולה זו עבודה תחת שליטת פרעה.

האגו שלנו שולט עלינו ומוציא מאיתנו את כל המרץ. ולפעמים הוא נותן לנו מרץ, אבל אחר כך לוקח את כל התוצאות מהיגיעה שלנו. אבל אין מה לעשות אם אנחנו נמצאים בשעבוד שלו, כזאת היא גלות מצרים.

לא צריך לחשוב שפעולות שנעשות תחת שליטת האגו אינן מועילות ולא מביאות לשום דבר. כאן מהאדם נדרשת התגברות, כמו מגבר אמיתי, כדי להתקדם למרות הכול.

בני ישראל היו חייבים להיכנס למצרים כדי להוציא מהשעבוד הזה כלים, רצונות לקבל. אם אין רצון, אפילו מקולקל, אז אין מה לתקן ואין איפה לגלות את הכוח העליון, מפני שהכלי תואם לאור.

לכן צריך לכבד את אותה עבודת "לא לשמה" שניתנה לנו עכשיו בתקופת גלות מצרים, ולראות שדווקא על ידה אנחנו רוכשים כלים. צריך להסתכל על כל זה בצורה מאוזנת, ומצד אחד לכבד את פרעה. כמו שנאמר, שכאשר יעקב נכנס למצרים הוא ברך את פרעה, כי דווקא בעזרת פרעה אנחנו עולים מדרגת "יעקב" לדרגת "ישראל", על ידי עביות נוספת של הרצון שמוסיפה מצרים.

לכן לא צריך לחשוב שאין טעם לעבוד ללא כוונה, כלומר ללא כוונה אמיתית על מנת להשפיע.

מתוך שיעור על המאמר של הרב"ש, 16.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
המשחק של הנחש הערמומי
"וזכרת כי עבד היית במצרים"
החיים שלי שייכים לפרעה

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כוונה, שיעור הקבלה היומי
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר הדפס הדפס

רצונות לטובת הזולת

פורסם: 17.04.14, 14:13

"ושחט את בן הבקר לפני יהוה והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח סביב אשר פתח אהל מועד." (תורה, ספר "ויקרא", פרשת "ויקרא", פרק א', פסוק ה').

דם, זה כוח החיים, החלק הפנימי ביותר של הרצון האגואיסטי. לכן, לפני שאוכלים את הקורבן צריך להקיז ממנו את כל הדם שאיתו אסור להשתמש באוכל בשום צורה (עד כמה שזה נראה מוזר, דווקא בזה מאשימים אותנו).

ארבע הפינות של המזבח, זה ארבע בחינות אגואיסטיות: שורש, א', ב', ג', התואמות לארבע בחינות של טבע האדם, שהן דומם, צומח, חי ומדבר. לכן הרצון האגואיסטי הפנימי ביותר שאותו מסמל הדם צריך להיות מסוּלק מהן.

זריקת הדם על המזבח מסביב לארבע פינות מסמלת, שהאדם הוציא את כל הרצונות שלו ופיזר אותם מבחוץ. בזה הוא מאשר שאותו החלק שהופרש מתוך הרצון האגואיסטי שלו המהווה מזבח, הוא באמת אלטרואיסטי ומכוון לדאגה ואהבת הזולת.

בעולם הרוחני "האור המקיף" עובד נגד ה"כלים" (רצונות) החיצוניים שאותם אנחנו לא מסוגלים לתקן. לכן רק התכונות הפנימיות נקראות "מזבח".

מדובר על תיקון הרצון שאותו אפשר לרתום לעבודה אלטרואיסטית. לא מדובר על שום דבר אחר בתורה, כי בתיקון שלנו אין שום דבר חוץ מהעברה הדרגתית של האגו לטובת הזולת, לטובת הבורא.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 13.11.2013

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר הדפס הדפס

מאמר של הרב"ש, "בא אל פרעה – ב'":

"והמציאות היתה שם, כל מה שהיו בונים היה נופל. שהכוונה היא, שכל מה שהיו בונים לעצמם איזה בנין בעבודה, אז באו המצרים, היינו המחשבות זרות של המצריים, והרסו כל עבודתם. זאת אומרת, שכל עבודתם, שהיו עובדים עם כל כוחם להתגבר ולעבוד עבודת הקודש, הכל נבלע בארץ. וכל יום ויום היו צריכים להתחיל מחדש. והיה נדמה בעיניהם, כאילו אף פעם לא היו עוסקים בעבודת הקודש. ועוד יותר מזה, אלא כל פעם, שהיו בדעתם, שצריכים ללכת קדימה, אז ראו, שלא זו בלבד, שלא היו מתקדמים, אלא הלכו אחורה, כי תמיד היו מתעוררות להם שאלות חדשות בענין "מי ומה"."

אלה השאלות הידועות של פרעה: "מי ה' אשר אשמע בקולו?", ו"מה העבודה הזאת לכם?". והשאלות כל פעם נהיות יותר ויותר כבדות, ואם האדם מתקדם, אז מיום ליום הוא רואה את עצמו פחות ופחות מוצלח. אבל צריך לקבל את זה כנתון בטוח להתקדמות: כך זה קורה עם כל אחד ואחד בזמן ההתקרבות ליציאה ממצרים.

דווקא מפני שהאדם משקיע המון מאמצים, אז מראים לו עד כמה שהוא לא מצליח. לכן אין שום סיכוי להתקדם אם האדם לא מתחזק על ידי הלימוד, הרב, הקבוצה. וזה נוגע גם לגברים וגם לנשים. אין בזה שום הבדל ביניהם, התהליך הוא אותו תהליך.

מתוך שיעור על המאמר של הרב"ש, 16.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
עבודה ללא כוונה, זו גם כן עבודה
שערי הגאולה
רק נס יכול לעזור

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר הדפס הדפס

laitman_2008-08-21_0594_wp.jpg

שאלה: מהי העזרה שלי בתיקון האדם אם אני מסביר לו את הרעיון של אברהם?

תשובתי: לפני שלושת אלפים וחמש מאות שנה כל האנושות הייתה חיה בבבל, חלק מהאנשים הבינו שבלתי אפשרי להמשיך לחיות כמו קודם. המשבר שהתפתח חייב אותם לחפש תשובה על השאלה מדוע ולשם מה הם חיים? כל החיים שלהם נהרסו והם הגיעו לבלבול גדול. בבל של אותם הזמנים הייתה אימפריה גדולה, כשלושה מיליון תושבים. חלקם (קרוב לחמשת אלפים אנשים) הבינו שקיים בטבע תהליך כלשהו, נוסחה מסוימת של התפתחות החומר.

בתוך החומר נמצא כוח ההתפתחות שמניע ומעביר אותו דרך כל דרגות ההתפתחות ובסופו של דבר מביא אותו לדרגת הקיום הבאה.

כל העולם שלנו הוא תחנת ביניים כלשהי. אנחנו מגיעים לכאן, מבצעים את העבודה שלנו ועוברים הלאה. חלק מהבבלים גילו זאת והבינו שאפשר לעשות את המעבר מכאן לדרגה אחרת של הקיום האנושי ביחד עם דרגות הדומם, הצומח והחי שמצטרפות לדרגת האדם.

מדובר על רצונות. אנחנו רואים רק רצונות ופועלים רק בתוכם. כל חומר הבריאה הוא רצון לקבל, כולל הדומם, הצומח, החי וגם מהות האדם. הם הבינו שחייבים לשנות את השיטה של פעולת החומר, להביא אותו להתאמה עם הכוח העליון שמנהל אותו, כלומר עם הטבע שבתוכו אנחנו נמצאים.

אנחנו יכולים להיות מנוהלים ישירות על ידי הטבע ויכולים להימנע מזה ולרצות להיות כמו מקור הטבע. זה כל ההבדל.

heb_o_rav_hashivut-afatza_2014-04-10_lesson_pic19

אני יכול להיות נפעל בצורה אגואיסטית על ידי מקור כלשהו, שהוא הבורא. אם אני קיים בצורה כזאת, אז אני נמצא בהרגשת דרגות הקיום של הדומם, הצומח והחי, ודרגת האדם חסרה לי.

דרגת האדם היא כאשר אני מוחק את כל מה שאני מקבל מהבורא ונעשה כמוהו. זאת דרגת קיום שונה לחלוטין. לא דומם, צומח או חי, אלא הדרגה הרביעית, דרגת האדם.

העיקרון החשוב הוא, שאני יכול לקבל כל הזמן מהבורא, להיות נפעל על ידו וזאת צורת הקיום הראשונה. אבל יכולה להיות גם צורת קיום שנייה, כאשר אני לא רוצה סתם להתקיים לפי פקודות הבורא שמפעיל את האגו שלי. במקרה כזה אני לא מכנה אותו "בורא", אלא אני מכנה אותו "פרעה", ה"אחוריים" של הבורא. אני רוצה להידמות לבורא ולהיות כמוהו. לשם כך אני מבטל את שליטתו, לא מסכים עם הפעלתו. זאת מהפכה אמיתית בתודעה האנושית. לגילוי כזה הגיעו חלק מהבבלים וקיבלו את הגישה הזאת. הם ראו שהחיים דוחפים אותם לזה. הבורא מחייב אותם בהדרגה, שולח להם בעיות, משבר והרגשה רעה.

היום אנחנו שוב נמצאים כמו בבבל, החיים נעשו גרועים. והבעיה היא, שאנחנו כמו הבבלים העתיקים לא מכירים את הבורא. גם אז, רק קבוצה קטנה ידעה שכנראה שפעולת הטבע הזאת מכוונת ומקורה בכוח העליון. היום עלינו ללמוד להבין זאת בעצמנו ואחר כך ללמד את כל העולם.

מתוך שיחה על "חשיבות ההפצה", 10.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
כוח העלייה של שיטת אברהם
נקודה לחיבור של הבורא עם המלכות שלו
יש לבורא שיגעון – להיטיב לנבראיו

שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר הדפס הדפס

שיעור הקבלה היומי 17.04.14

פורסם: 17.04.14, 7:45

שאלות הכלי העולמי:

להורדה: video.gif וידאו | audio.gifאודיו | MP4

שייך לקטגוריה: שאלות ותשובות, שיעור הקבלה היומי, שיעורים והרצאות
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר הדפס הדפס

שערי הגאולה

פורסם: 16.04.14, 18:37

קשה מאוד לאדם, כלומר לרצון ליהנות, להשלים עם הנפילות, עם זה שאחרי העלייה, ההצלחה, הרגשת הכוח, הקִרבה, התרוממות הרוח הוא פתאום מאבד את כל הידע, ההרגשה, ונשאר מחוסר כל.

הרצון ליהנות שמצפה למילוי מרגיש את זה כהפסד לא הוגן, כמוות, ואינו מבין כיצד זה קרה. האדם מתחיל להתרגז ולמרוד.

זה מאוד מבלבל אותו, הוא מתחיל להיות לא שפוי ולא מבין מה לעשות. אך דווקא המצבים האלו מביאים אותנו להערכה אחרת בהשוואה לזאת שהייתה לפני זה. קודם מדדנו את המצבים שלנו לפי מה שקיבלנו בתוך הרצון ליהנות שלנו.

אחר כך התחלנו להעריך את המצבים לפי התקרבות למטרה, לרעיון, למסר הרוחני, עד כמה אנחנו מבינים ומרגישים את ספרי המקובלים, מתקשרים עם המדרגה העליונה, כלומר עם מחבר הספרים או המורה.

הערכים מתחילים להשתנות בהדרגה. בזכות העליות והירידות שאנחנו עוברים משתנות ההערכות שלנו של קבלה והשפעה, של עצמנו ושל היציאה מחוץ לאגו. האדם אינו יודע כיצד זה מתרחש, האור הוא זה שמשנה אותו. ואילו האדם רק מרגיש שהערכים של אתמול נראים היום כבר אחרת, מכיוון שסדרי העדיפויות בו השתנו.

התהליך הזה של העברת מ"ט שערי טומאה היא עבודת הכנה גדולה שכוללת בתוכה את גלות מצרים. לא צריכים סתם לחכות שהיא תיגמר מהר. על אף שהאדם נמצא בחושך, הוא כל פעם יותר ויותר מבין ומרגיש מי מנהל אותו.

הוא מבחין בצורה ברורה יותר ברצון ליהנות ששולט בו ושכל הזמן מכה אותו, ומסוגל לעשות עימו כל מה שרוצה. מצד שני, הוא מבין יותר ויותר שההצלה יכולה לבוא רק מלמעלה. והשתתפות האדם עצמו היא רק בכמה שהוא יכול להשפיע על התהליך הזה, לזרז את המצבים, לקבל אותם בצורה שונה.

אותם החיים ואותם המצבים שאיתם הוא הסכים לפני זה וחשב עליהם כטובים, עכשיו הוא רואה כשליטת ה"קליפה". בסופו של דבר, הוא מחליט שהמצב שלו הוא גלות מצרים עם כל מ"ט שערי הטומאה שלו.

לא דורשים מאיתנו יותר שום דבר, רק צריכים לברר את מ"ט שערי הטומאה מבחינת הכמות והאיכות. הגישה הכמותית משתמעת מכך, שאם אני נופל אפילו לשנייה, בשבילי זה נחשב כעבדות ואובדן של כל מה שהיה יקר לי.

אם הייתי אפילו לרגע בשליטת האגו, אז הייתי בשליטה זרה. כבר לא הייתי בעל הבית על האגו שלי כמו שזה היה במשך שנות השובע. עכשיו אני מתחיל להרגיש שזה הוא משתלט עליי אך איני יכול לעשות דבר.

והגישה האיכותית אומרת, שאני לא יכול להסכים עם שליטה הכי הקטנה של האגו. לפני זה חשבתי, לא נורא שאני נשלט על ידי הרצון ליהנות שלי. אבל עכשיו אפילו 1% מאותה השליטה שהייתה לפני זה, אפילו 1% של לחץ מפרעה מתקבל על ידי כמשהו נורא.

כך אני מגיע לשער ה- 50 (נ'). בגבול בין מ"ט שערי טומאה לשער ה-נ' מתרחשת הגאולה שלי.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 09.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
יציאה ממצב "מצרים"
לפרוץ מתוך עור הנחש
מ"ט שערים בדרך לגאולה

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר הדפס הדפס

אני לא כאן, אלא שם

פורסם: 16.04.14, 18:30

שאלה: האם יוצא, שהזעקה מהעבודה במצרים זה לא תסכול פרטי שלי אלא תסכול שלנו משותף?

תשובתי: באמת, אני מתחיל לראות את עצמי כאדם אינטגרלי. אני, זה לא אני עצמי, אלא החיבור שלי עם האחרים, התכללות הדדית.

אני מקבל כזאת החלטה, שאני, זה החיבור שלי עם הקבוצה. אני לא כאן בתוך הגוף שלי, אלא שם, בתוך הקבוצה.

מתוך שיעור על המאמר של הרב"ש, 02.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
איפה מתחיל אני האמיתי?
אני, הנעלם והגודל
אז היכן ה"אני" האמיתי?

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר הדפס הדפס

שאלה: מהי עבודתו של האדם במצרים?

תשובתי: הוא מנסה להתחבר עם האחרים וזה מצליח לו במקצת כל פעם באיזה שהוא הבחן חדש, אבל את כל האבחנות של החיבור הזה מקבל פרעה, בכך ש"מוצץ אותם דרך העורף".

זאת אומרת, האגו גונב את הכול ושומר אצלו בפנים. ואילו האדם מרגיש שאין לו כלום. זה מה שקורה איתנו.

ואחר כך, כמו שנאמר: "חיל בלע ויקיאנו". כוח האגו בולע את הפירות של העבודה ואחר כך מקיא, בזה שנותן לאדם הכול בחזרה, בבת אחת.

שאלה: מתי זה סוף סוף יקרה?

תשובתי: כאשר תצטבר מידה מספקת של מאמצים שנבלעו על ידי האגו, שתאפשר לאדם להתעלות לעל מנת להשפיע. אי אפשר באיזו שהיא צורה אחרת לאגור יגיעות שליליות, התרשמויות שליליות. אתה לא תוכל לעבוד אם הן כולן תהיינה לפניך.

אפילו כאשר מראים לך אותן מעט, אתה עושה חשבון על מה שיש לך: זה רע, וזה רע, ואתה מיד בורח. וכדי שלא תברח אלא תמשיך לעבוד, אז האכזבות שלך נעלמות. זה נותן לך אפשרות להמשיך, בכך שבאים שוב ושוב לאכזבה מכוחותינו.

בסופו של דבר, האכזבות שהצטברו, ובהתאם לזה גם הצורך בקבוצה, צריכים להיות עד כדי כך גדולים, שאתה תצעק ותרצה לצאת. לא לברוח מהעבודה, אלא לברוח מהאגו שלך, מעצמך!

יש כאן כמה נתונים, תנאים, שצריכים להבשיל, להצטבר. זה תהליך מצטבר, אין מה לעשות.

וכדי לעזור לך בזה, קיים חושך ובליעה של אי ההצלחות שלך. ואז אתה צריך לקבל התרשמות, השראה על ידי הקבוצה, הלימוד, מורה הדרך, וכל פעם לקום מחדש על הרגליים.

מתוך שיעור על המאמר של הרב"ש, 14.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
מסתבר, שאני עבד של פרעה
אחיזתו החזקה של פרעה
האגו הרוויח עלינו לא רע

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר הדפס הדפס

ערכתי שיחה בנושא: הצדקה ומאור במסגרת תוכנית הטלוויזיה "מקובלים כותבים" בהנחייתו של בן ציון גרץ.

לצפייה/האזנה: video.gif וידאו | audio.gifאודיו | MP4

להורדה: video.gif וידאו | audio.gifאודיו | MP4

תוכניות קודמות:
שיחה על סיפור יציאת מצרים, חלק ט'
שיחה על סיפור יציאת מצרים, חלק ח'
שיחה על סיפור יציאת מצרים, חלק ז'

שייך לקטגוריה: מציאות מדומה, מקורות ותקצירים, ראיונות, פגישות
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר הדפס הדפס
עמוד 1 מתוך 1,7241234567עמוד אחרון »