כנס באיטליה, נובמבר 2014

פורסם: 23.11.14, 16:20
new-europe-banner1a
שיעור הכנה מס' 1:
לצפייה/האזנה: WMV וידאו | MP3 אודיו | MP4 וידאו להורדה: WMV וידאו | MP3 אודיו | MP4 וידאו
שיעור הכנה מס' 2:
לצפייה/האזנה: WMV וידאו | MP3 אודיו | MP4 וידאו להורדה: WMV וידאו | MP3 אודיו | MP4 וידאו
סדנת הכנה:
לצפייה/האזנה: WMV וידאו | MP3 אודיו | MP4 וידאו להורדה: WMV וידאו | MP3 אודיו | MP4 וידאו
שיעור מס' 1:
לצפייה/האזנה: WMV וידאו | MP3 אודיו | MP4 וידאו להורדה: WMV וידאו | MP3 אודיו | MP4 וידאו
שיעור מס' 2:
לצפייה/האזנה: WMV וידאו | MP3 אודיו | MP4 וידאו להורדה: WMV וידאו | MP3 אודיו | MP4 וידאו
שיעור מס' 3:
לצפייה/האזנה: WMV וידאו | MP3 אודיו | MP4 וידאו להורדה: WMV וידאו | MP3 אודיו | MP4 וידאו
שיעור מס' 4:
לצפייה/האזנה: WMV וידאו | MP3 אודיו | MP4 וידאו להורדה: WMV וידאו | MP3 אודיו | MP4 וידאו
שיעור מס' 5:
לצפייה/האזנה: WMV וידאו | MP3 אודיו | MP4 וידאו להורדה: WMV וידאו | MP3 אודיו | MP4 וידאו
שיעור מס' 6:
לצפייה/האזנה: WMV וידאו | MP3 אודיו | MP4 וידאו להורדה: WMV וידאו | MP3 אודיו | MP4 וידאו
סדנה מס' 1:
לצפייה/האזנה: WMV וידאו | MP3 אודיו | MP4 וידאו להורדה: WMV וידאו | MP3 אודיו | MP4 וידאו
שייך לקטגוריה: כנסים, סדנאות חיבור, שיעורים והרצאות
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

שאלה: בשבועות האחרונים, גל של פיגועי טרור מצד ערביי ישראל שטף את ישראל. זה מעורר דאגה רבה ומאיים להתגבר, עד להתפרצות של אינתיפאדה שלישית. אנשים מעטים מבינים מדוע פתאום קרתה התפרצות כזאת של אלימות.

יש כאלה שחושבים, שהסיבה לכך היא שמועות על שינוי ב"סטטוס קוו" (שמירה על המצב הקיים) הקשור להר הבית. אחרים סבורים, שזה בעקבות התפשטות נוספת של האסלאם הקיצוני ועלייה בטרור הערבי בעולם שמשפיע על ערביי ישראל.

מוצגים הסברים רבים, אך העיקר הוא, שלא ברור כיצד להתנהג במציאות האיומה והמפחידה הזאת. אנחנו כאילו נמצאים בסרט שמתגלגל שוב ושוב ומחזיר אותנו כל הזמן לימים הנוראיים האלה.

הדבר הכי מזעזע הוא, שהפיגועים מכוונים לא לחיילים אלא לאזרחים חפים מפשע, נשים וילדים. אנחנו נאלצים לחיות בפחד מתמיד. והאיום נובע לא מבחוץ, אלא ממש מהבית שלנו, מערבים אזרחי ישראל שגרים לצידנו באותה המדינה.

יש אנשים שאומרים שזהו גל זמני שיעבור ויירגע, כמו שכבר קרה אינספור פעמים. ואילו אחרים חושבים שזאת רק ההתחלה של מהומות גדולות בקרב האוכלוסייה הערבית. איך אתה רואה את מה שמתרחש מתוך ההבנה של המערכת הפנימית?

תשובה: אני מסתכל על מה שמתרחש מזווית אחרת לגמרי. בכל התהליך ההיסטורי של האבולוציה שלנו אין שום מקריות או מצבים שנוצרו לפתע פתאום, הכול מחושב מראש, "סוף מעשה במחשבה תחילה".

ישנה מחשבה תחילה, והתמונה הסופית שלה. והיא קובעת גם את המצב הראשוני ביותר וגם את כל התהליך. הוא מביא את העולם הדומם, צומח, וחי, ואת האנושות, לצורה הסופית הרצויה שהבורא, הטבע, ראה אותה מלכתחילה.

זה שייך להתפתחותו של כל יצור חי. ואף על פי שכל העולם עובר דרך ארוכה של אבולוציה שעדיין לא הסתיימה ועוד תימשך, הוא מציית לחוקים הנוקשים ואין באפשרותנו להשפיע עליהם.

כל מצב נקבע מראש, אך יש לנו זכות לשאול מדוע הוא נוצר, מהיכן הוא נובע ולאן הוא מוביל אותנו, לאיזו צורה סופית? אנחנו יכולים לחקור אותו ולהבין. השאלה היא רק, האם נוכל לשנות בו משהו?

קודם כל, עלינו להכיר בעובדה שאנחנו נמצאים במערכת שמצייתת לחוקים ברורים. וחוסר הידיעה וחוסר ההבנה שלנו אינם משחררים אותנו מהשמירה עליהם. מחקרים מעידים על כך, שבכל דבר ישנו כוח פנימי שמניע ומזיז את החומר הדומם, צומח, חי ובני האדם ממצב למצב, ובעקבות זה העולם מתפתח.

אנחנו נמצאים בתהליך היסטורי שמביא אותנו ממצב התחלתי של תוהו ובוהו מוחלט, שהיה מתוכנן מראש, הנקרא "שבירה", למצב ההפוך של המציאות המושלמת. תוהו ובוהו, זו שלמות עם סימן שלילי, כלומר הוא נוגד לשלמות בכל מיני צורות, בכל הרמות ובכל התכונות. ואילו השלמות מסמלת הרמוניה בין כל חלקי המערכת בכל המדרגות ובכל ההתקשרויות.

בהמשך התהליך הזה ישנן תקופות שונות של התפתחות, קיימים כוחות של חומר דומם, אחרי זה צומח, חי ומדבר. כל האבולוציה הזאת נמשכת כבר מיליארדי שנים. החומר הדומם התפתח במשך ארבעה עשר מיליארד שנה, העולם הצומח – קרוב לשני מיליארד שנה, העולם החי – חצי מיליארד שנה, והאנושות – כאלפיים שנה.

האנושות עוברת באבולוציה שלה תקופות מיוחדות וחשובות מאוד שקשורות להתפתחות בני האדם. הם עוברים קפיצות איכותיות. מבחינה חיצונית האדם יכול להישאר כמעט אותו הדבר, אולי יותר גבוה במקצת או יותר נמוך, יותר שמן או יותר רזה, אך מדובר כבר בעיקר על ההתפתחות האנושית והחברתית.

בהתחלה, האנושות מתפתחת בלא מודע תוך כדי תהליך היסטורי ארוך. וכך זה התרחש עד יום אחד מיוחד מלפני 5775 שנים, שבו אחד האנשים מהעולם שלנו גילה את תוכנית הבריאה, את תהליך האבולוציה, את המצב ההתחלתי והסופי, ואת כל מה שיקרה ביניהם לאורך ציר הזמן.

לאדם הזה קראו "אדם". ולא במקרה הוא קיבל את שמו. אנחנו כבר יודעים שבעולם אין שום מקריות, והכול כפוף לחוקי הטבע. הוריו קראו לו "אדם" ואפילו לא ידעו שהפירוש הוא "דומה" לבורא.

אותו "אדם" גילה את החוקיות שבטבע, את חוקי ההתפתחות, והעביר אלינו את הידע הזה דרך התלמידים שלו. מאותו הזמן האנושות קיבלה ידע מסוים על מה שמתרחש עימה, על העולם שמסביב, על הכוחות שפועלים בו ומשפיעים על עולמנו.

אנחנו יכולים להסתדר בעולם הזה ברמת החי. אנחנו יותר מוצלחים בזה מבעלי החיים כי אנחנו בעלי שכל ורגשות יותר מפותחים. למרות שאנחנו יותר חלשים ועדינים, הפגיעות הזאת מאפשרת לנו להיות יותר רגישים ולהסתגל טוב יותר לסביבה, יותר להתאים את עצמנו ולהשתנות.

כתוצאה מכך, החולשה שלנו הופכת ליתרון שלנו, היא פועלת לטובתנו והאדם מתפתח בעולם הזה, מקבל יותר ויותר שליטה על הטבע. אנחנו יכולים להגן על עצמנו, לבנות לנו בתים, לתפור בגדים, וכן הלאה. כלומר, השכל המפותח והרגישות מאפשרים לנו להתגונן מפני "גחמות" הטבע דווקא איפה שאנחנו חלשים בהשוואה לבעלי החיים.

במהלך הדורות הבאים שבאו אחרי אברהם, התלמידים שלו פיתחו את החוכמה שלו עוד יותר. אך הם פיתחו אותה לא מתוך החשיבה השכלית שלהם כמו פילוסופיה מופשטת, אלא על בסיס הניסיון. אדם נתן להם את הכלים על מנת לחקור את המנגנון הפנימי של הטבע שמניע כל אחד מאיתנו בנפרד ואת כולם יחד, ומוביל למטרה מסוימת. הצורה הבאה שלנו כבר קיימת בתוכנית הבריאה ואנחנו חייבים להשיג אותה.

כל התהליך הזה מתגלה לאנושות כדי שנוכל להיכלל בתוכו ואפילו להשתתף בתוכנית הזאת בעצמנו, שנהפוך את התהליך הזה לקל ונעים. אם אנחנו עוברים אותו מתוך הסכמה ורצון, אז אנחנו נהנה ממנו. אם אני בעצמי רוצה להתפתח ועוזר לעצמי בזה, אז התהליך הזה מהנה, רצוי, נעים ומבורך עבורי.

זהו יתרון עצום שמקנה לנו החכמה שהתגלתה על ידי "אדם" שנקראת "חכמת הקבלה".

המשך יבוא...

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 453, 13.11.2014

ידיעות קודמות בנושא:
סיפורים קצרים. הארתו הפתאומית של אדם
המדע על הכוח שמנהל את העולם 
אות קלון רוחני שלא ניתן למחוק או להסתיר

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, ישראל היום, משבר עולמי, תפקיד ישראל
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

תן אור לעולם

פורסם: 22.11.14, 18:31

שאלה: יש לנו בעיה עם הניסוח הנכון של תפקיד עם ישראל. כתוב, שצריך להיות "אור לגויים", אך מהי המשמעות של זה?

תשובתי: "אור לגויים", זה לא הישגים במדע. כמו שכותב בעל הסולם, בכך אנחנו תלמידיהם של העמים – הם פיתחו את המדע ואנחנו רק השתלבנו בתהליך.

זה לא מה שמצפים מאיתנו. האם מישהו הודה לנו אי פעם על פרסי הנובל, פריצות הדרך והגילויים המדעיים? אף אחד לא יגיד לנו "תודה" ולא יעריך זאת באמת, אלא רק שוב ושוב ישייכו לנו כוונות זדוניות. אומות העולם אינן מעריכות דבר ממה שהבאנו לאנושות, למעט המאור המחזיר למוטב. הם לא מתייחסים לשום דבר אחר.

אתה רוצה הכרה: "תראו מה נתנו לעולם, אילו תרופות פיתחנו, אילו טכנולוגיות המצאנו...", "נו, אז מה? טוב מאוד. אנחנו נבוא אליכם לבית החולים לטיפול." הם אינם מגיבים פנימית לכך שלכאורה אנחנו עושים להם טובה, עוזרים ודואגים להם. אנחנו אפילו מרפאים את האויבים שלנו, אבל אף אחד לא מרגיש שהוא חייב לנו. אנחנו מצפים ליחס טוב בתגובה, אולם העמים אינם מרגישים שום דחף למשהו דומה.

אבל זה לא מפני שהם כפויי טובה. העניין הוא, שעלינו לתת להם משהו אחר לחלוטין. וכל היתר אנחנו מחזירים לכאורה במקום החוב הקיים.

אנחנו יכולים להוריד מיסים למגזר הערבי, לקנות את "בני הדודים" שלנו בכל מיני הטבות, לסלול בזהב את כל מזרח ירושלים – בשבילם אלה לא תהיינה מתנות.

זו טעות אם הממשלה חושבת שבכך נבטיח לעצמנו תמיכה מהערבים. זה לא נכון.

הערבים דורשים מאיתנו משהו אחר לחלוטין, והם לא זקוקים יותר למאומה. כך האדם מרגיש בהתאם לשורש נשמתו – הוא חייב לקבל מאיתנו את המאור המחזיר למוטב, ואנחנו "סוגרים לו את הברז", חונקים אותו.

הם לעולם לא "יודו" לנו על כל היתר, על החיים הטובים שלהם בשלהי המזרח התיכון הבוער. אני חוזר: אין להאשים אותם בכפיות טובה, פשוט ה"מתנות" שלנו לא קשורות למה שאנחנו צריכים באמת לתת להם. כל השאר הם מקבלים כמשהו שחייבים להם, כהחזר חוב.

עלינו לברר היטב את העניין הזה. רבים מציעים לתת להם עוד יותר, כדי שיעריכו את כל הרווחים מהקשר איתנו... מה פתאום?! עד שלא ניתן להם את המאור המחזיר למוטב, היחס שלהם אלינו לא ישתנה במאומה.

אותו הדבר גם לגבי העולם כולו. לא משנה אילו נימוקים אנחנו נביא וכמה נספר על התועלת שלנו, העולם אינו זקוק לזה. זה בכלל לא נראה לאנשים כדבר טוב.

עלינו לספק לעולם משהו אחר לחלוטין, ולכן עלינו לדאוג לכך ולבצע זאת – לתת את המאור המחזיר למוטב.

כאשר אני קורא בעיתונות ורואה את הקו הכללי של מדיניות הפנים שלנו, אני רואה שהיא מסולפת מהפסגה עד היסוד. הכול שקר, אנשים לא מבינים את מה שקורה.

אל תיתן לערבים דבר חוץ מהמאור המחזיר למוטב, ואתה תראה את התוצאות. אז הם לא ירמו אותנו, לא יעבדו עלינו, לא ישחקו משחק מלוכלך. כי אנחנו נחייב אותם באמצעות המאור, ואין לנו מה לפחד יותר. תן להם אור, והם שלך. לא רק כ"בני דודים", אלא כאחים ממש. תפתח את הגבולות, תוריד את המחסומים, תרגיש חופשי, ואתה תראה איך הם מחזיקים בך.

אבל אנחנו עושים הכול הפוך...

בעל הסולם כותב על כך ב"כתבי הדור האחרון": "היהדות צריכה לתת דבר חדש לגויים, ולזה המה מחכים משיבת ישראל לארץ, ואין זה בחכמות אחרות, כי בהם לא חידשנו מעולם ובהן אנו תמיד תלמידיהם. אלא המדובר הוא בחכמת הדת (חכמת הקבלה) ובצדק ובשלום. שבזה רוב הגויים תלמידנו הם. וחכמה זו מיוחסת רק לנו."

מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 12.11.2014

ידיעות קודמות בנושא:
מי אשם ומה לעשות
פרס נובל, זה לא "אור לגויים"
להיות אור לגויים

שייך לקטגוריה: המשבר ופתרונו, התפתחות רוחנית, ישראל היום, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

שאלה: אילו פעולות השפעה אנחנו עושים כרגע, עוד לפני שנכנסנו לעולם הרוחני?

תשובתי: בינתיים, הפעולות שלנו מתגלות כדאגה לכך שהחברים יגיעו לשיעור, אנחנו מחזיקים ותומכים זה בזה, מעלים בחברה מצב רוח שיהיה כל הזמן מרומם, נותנים לאחרים דוגמה עד כמה שמשתוקקים למטרה, דואגים לארגון של המרכז שלנו, כדי שאפשר יהיה ללמוד בו ולערוך כל מיני אירועים ופעולות שמטרתם זה להגיע לדבקות עם הבורא.

יציאה להפצה, לימוד בקמפוסים, וכן הלאה, זה הכול פעולות של השפעה. אנחנו עושים הרבה פעולות של השפעה, רק שחסר להן את הכוונות הנכונות. וזוהי הבעיה העיקרית. כל הזמן שואלים אותי: "במה עוד צריך לעסוק כדי להשפיע עוד יותר, לעשות עוד יותר?".

ודאי שצריכים עוד פעולות, אבל בכל זאת צריכים לשים לב לכוונות שעל הפעולות, שזה מאוד חשוב. לא צריך להקטין את הפעולות, לא בעוצמתן ולא בכמותן. אבל אנחנו צריכים לעורר זה את זה, להזכיר על הכוונה. כל פעולה ופעולה צריכה להביא לנו את הרגשת החיבור, ובתוך החיבור הזה אנחנו נתחיל להרגיש את נוכחותו של הבורא שיאיר לנו שם.

מתוך המאמצים שלנו להתחבר אנחנו מקבלים את המאור המחזיר למוטב. המאור נמצא בתוך הכלים, בתוך מלכות דאין סוף, שהיא לא שבורה, אלא היא שלמה ומלאה באור אין סוף. אבל כלפינו, אחרי כל העולמות, כלומר ההעלמות, מגיע אותו האור של מלכות דאין סוף אבל בצורה שבורה.

בהתחלה הוא ניסתר, אחר כך נשבר, ואחר כך עובר עוד הרבה וילונות והסתרות, דרגות החלשה על ידי מסננים, עד שמגיע אלינו. וכדי להתקרב לאותו המאור המחזיר למוטב שנמצא בכלי מחובר, אנחנו צריכים בעצמנו לתת מאמץ כדי להתחבר.

כאשר אני משתדל להתחבר, אז מנקודת מתן המאמץ שלי מתחיל להגיע אליי המאור המחזיר למוטב. אני אוסף ומחבר את החלקים השבורים יחד, מחבר ומאחד את החברה, ומשם מאיר עליי מאור במידת המאמץ שלי.

כל אחד עובד לפי ההסתרה שלו, לפי צורת השבירה שלו. במידה שאני משתדל לחבר את כל החלקים יחד, לפי זה המאור מאיר עליי, כי הוא נמצא בכלי השלם ששבור רק כלפיי.

התמונה הזאת צריכה להיות תמיד לנגד עינינו.

מתוך שיעור על מאמר "הערבות" של בעל הסולם, 14.11.2014

שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, כוונה, קבוצה, שיעור הקבלה היומי
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

מעל התהום הפעורה

פורסם: 21.11.14, 11:33

דיכאון, זו אחת הבעיות של האנושות המודרנית. המחלה התגלתה בתחילת המאה ה- 17 ו- 18 בצורת דכדוך קל שהיה אופייני לבני האצולה. האנשים שניהלו חיים ריקניים, לא ידעו כיצד להעסיק את עצמם, למה לקשור את עצמם. כתוצאה מזה, החלה להתעורר בתת הכרתם השאלה, "מה הטעם בחיים?". לכאורה היה להם הכול, ויחד עם זה, אין כלום.

כדי להסיח את דעתם מהמחשבות הללו ולסתום את הריקנות הגוברת, החברה התחילה לעודד בגידות, מין ומלחמות קצרות. בהמשך, החלה ההתפתחות הטכנולוגיות. ספורט, טיולים ומרדף אחר אופנה הפכו להיות פופולריים. הכול היה מכוון להעסיק איכשהו את האדם ולספק לו מילוי כלשהו במקום לתת לו את התשובה האמיתית על השאלה: "בשביל מה אני חי?".

במקביל התפתחו אמצעי התקשורת, הרדיו, הטלוויזיה, וכעבור זמן מה התווסף גם האינטרנט שמילא את שעות הפנאי ומיצה את כל המשאבים האנושיים. כי גם באינטרנט "הושלך" מידע מגוון שסותם את החללים שמתעוררים בנו.

ועל אף כל העיסוקים של האדם, מתעוררת בו יותר ויותר ההרגשה הפנימית של חוסר משמעות, אפסיות, מוגבלות של קיומו. בתוך כל אדם משכיל (פחות או יותר) מכרסמת השאלה על משמעות החיים. ה"תולעת" הזאת יושבת בתוכו והוא חייב לעשות איתה משהו.

וכדי להוציא את האנשים מהדיכאון, התחילו להציע להם תרופות הרגעה, ונכון להיום, גם סמים קלים שהפכו לחוקיים. תחת הדגל של "מלחמה על בריאות האדם", הגופים הממשלתיים אוסרים עישון, אבל הורגים בהדרגה את האדם על ידי סמים.

נכון להיום, הכול מותר, אין לאדם שום הגבלות, לא בשימוש בסמים וגם לא במין. תמלא את עצמך בכל דבר, העיקר שלא תרגיש דיכאון. הדיכאון מביא את האדם לכך, שהוא מוכן להרוג את כולם כולל את עצמו, כי כבר אין לו פחד.

החיפוש אחר משמעות החיים הוא הקשה ביותר. כדי למצוא אותה האדם צריך להתעלות מעל עצמו והוא אינו מסוגל לעשות זאת, למעט מקרים בהם יד הגורל מביאה אותו לחכמת הקבלה. ואף על פי שגם זאת דרך ארוכה, אבל לפחות הוא כבר רואה כיוון כלשהו (בינתיים בצורה שכלית ולא רגשית).

מסתבר, שדיכאון, זו בעיה של כל האנושות. וככל שהאנושות תתקדם יותר מהר בהשפעת האינטרנט ובהשפעת ההתפתחות הכללית, יותר ויותר אנשים ירגישו שהחיים הם אפסיים, מוגבלים וקצרים.

אבל אנחנו מרגישים בתת ההכרה שקיים פוטנציאל הרבה יותר גדול לחיים שלנו מזה שאנחנו קיימים בו היום. מפני שהאדם לא נוצר לחיות חיי בהמה, כלומר לטפל בעצמו, בצאצאיו ולהסתדר בחיים עד הקבר. קיים בו זרע פנימי שדורש את מימושו ופתרונו. מצד אחד, הניצן הזה קיים בתוך כל אחד, ומצד שני, אפשר לדכא אותו.

היום התעשייה החשובה ביותר היא תעשיית הבידור. המון אמצעים וכוחות מושקעים בה, אבל גם היא מתחילה להיכשל. אנחנו כבר לא מסתפקים בהוליווד ובאמצעי בידור אחרים.

האדם שנמצא בחיפוש אחר משמעות החיים נעשה חסר סבלנות, הוא לא מסוגל לצפות בקליפים באינטרנט שאורכם יותר מחמש דקות. בעוד שנה הזמן יצטמצם בדקה ואחר כך בעוד דקה. מכרסמת בו השאלה האם הוא ימצא שם משהו? אם לא, הוא אפילו לא רוצה לראות. כי הצפייה בקליפים ארוכים רק מגבירה את הריקנות, לכן עדיף לא לראות אותם.

הבעיה היא, שאם האדם פותח ספר כלשהו או עוסק במשהו, הוא מפחד שאחרי שהוא יסיים את פעילותו, הוא יגלה ריקנות ואפסיות עוד יותר גדולה, חוסר תשובה על השאלה שמכרסמת בו, לכן הוא משתדל לסכל אותה.

לכן, האנשים מקצרים בשיחות שלהם באינטרנט או בטלפונים ניידים ומסתפקים במשפטים קצרים כמו: "עד מחר!" או "נדבר!", כאילו הם רוצים להשאיר משהו לעתיד. ומה יהיה מחר? אותה הריקנות כמו היום, אבל הם מעדיפים לקטוע את השיחה באמצע, העיקר שיישאר על מה לדבר אחר כך.

האדם חייב להרגיש שיש לו עתיד! אבל אם אין עתיד? נכון להיום אנחנו עדיין יכולים לשקר לעצמנו שהעתיד נראה לנו, למרות שהוא מעורפל ומטושטש. אבל ההרגשה הזאת נעלמת יותר ויותר ובידי האנושות לא נשאר דבר שבעזרתו ניתן לסתום את הריקנות.

לא משנה מה עושים, הריקנות נשארת, היא נפערת יותר ויותר, נעשית יותר חשוכה וקודרת. לכן הדור החדש נפרד מהחיים בקלות כי הרבה יותר קל לשכוח מהכול בעזרת סמים, או למות בשקט מאשר לסבול את החושך שבפנים.

אנחנו ניצבים מול בעיה ענקית, שאף אחד לא רוצה ולא יודע לטפל בה. רק חכמת קבלה נותנת תשובה עליה. אבל, כנראה, כל עוד האנשים לא יתייאשו לגמרי, הם לא ישמעו אותנו. ואנחנו צריכים להיות מוכנים להגיש להם את הלימוד של חכמת הקבלה בצורה מובנת להם, כדי שיבינו שרק אצלנו קיימת התשובה היחידה להגיע לקיום שלם, נצחי ואין סופי שלא קשור לגופנו, אלא נמצא בתוכנו, בהרגשת ה"אני" שלנו.

כי הגוף שלי הוא דרגת חי שמת כעבור זמן מה, והאדם שבי הוא נצחי. לכן, עליי להפריד את ה"אני" שלי ממה שאני חושב שזה אני (נכון לעכשיו), למשוך אותו, לנתקו מגופי ולהתחיל לגדל, לחנך ולעצב אותו, את ה"אדם" שבי. אותו אני חייב לממש.

שאלה: אם האדם יעלה על הדרך הזאת, האם הדיכאון שלו יתחיל להיעלם?

תשובתי: כן, אבל ללא ספק תתעוררנה בעיות אחרות, מפני שהוא חייב לפתח את עצמו. הן תתעוררנה תמיד כדי שהאדם יתנתק מה"בהמה" שלו. כאשר הוא מתעלה מעל גופו, הוא יתחיל להתקיים בנצחיות ובשלמות.

זאת התשובה שנותנת חכמת הקבלה, התשובה האמיתית שאנחנו מממשים בעצמנו בתוכנו בעודנו נמצאים בעולם שלנו. אנחנו לא תלויים באף אחד ואף אחד לא יכול להגביל אותנו! זאת הבחירה החופשית שלנו. כדי לממש את הדרך הזאת, אנחנו לא זקוקים לתרגילים מלאכותיים כלשהם או לאמצעים מיוחדים, כי הכול נמצא רק בידינו.

מתוך התוכנית "סיפורים קצרים", פרק ב', 23.10.2014

ידיעות קודמות בנושא:
המדע על הכוח שמנהל את העולם
ללא משמעות החיים אין אדם 
מה קורה עם העולם שלנו?

שייך לקטגוריה: המשבר ופתרונו, התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, משבר עולמי, פוסטים נבחרים
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

כיוון הרה אסון של אירופה

שאלה: בינתיים, העימותים האירופאים רק מחריפים. איך אפשר להעביר את התהליך למסילה של איחוד נכון?

תשובתי: הבעיה היא, שכאשר השאיפות לאיחוד מלוות בתחרותיות ובשנאה, הן מביאות לשוביניזם.

מגמות טובות במהותן לליכוד העם, בזה שמתערבבות עם יריבות ושנאת זרים, שמחמירות עוד יותר על ידי משחקים פוליטיים, מולידות נאציזם. ובשפה המודרנית, קיצוניות ימנית, איחוד קיצוני למען השמדה של כל מה ש"לא איתנו", "לא כמונו". במקום לחנך את האנשים ולהקנות להם השכלה, רוצים להשמיד אותם.

וללא ספק, הכול מתקדם לקראת זה.

כדי לשנות את הכיוון, חייבים להנהיג באירופה את החינוך האינטגרלי. להסביר לאנשים, שהכיוון הנוכחי יביא אותם בסופו של דבר למלחמת עולם שלישית, שעבור היבשת הזאת זה אסון עצום. כי ככל שהמדינות יותר מפותחות, כך הן יותר "עדינות", "שבריריות", חלשות. למשל, תנתק חשמל או תנתק אספקה של מים באפריקה ובאירופה, ההבדל בתוצאות יהיה מדהים.

היום אנחנו תלויים בהמון גורמים שהכרחיים ביותר לחיים שלנו. יתרה מכך, כדי להעמיד אותם על סף הישרדות, בכלל לא חייבים לגרום לנזק פיזי למערכות אלו או אחרות, מספיק לשבש את עבודת המחשבים שמנהלים אותן.

שאלה: אז איך אפשר לעצור את ההידרדרות למלחמה?

תשובתי: רק על ידי הפצת שיטת החינוך האינטגרלי. דווקא היא מתאימה לאיחוד של העולם המודרני.

השיטה הזאת מדברת על כך, שבמרכז לא צריך להעמיד את האינטרסים של מדינה אחת או מגזר אחד, אלא האינטרסים המשותפים של דו-קיום. חייבים למתוח קשרים בין בני האדם ולחבר אותם, באמת, ולא כדי לצאת ידי חובה.

אפשר להתחיל מדבר קטן, מיוזמות נפרדות ונקודתיות, באיזו שהיא מדינה או חברה. אבל בכללות, האיחוד חייב להפוך לנחלתם של כולם. ואם במסגרות של התיקון הכלל עולמי, העם היהודי שבישראל ייתן דוגמה טובה, אז כולם יקבלו אותה.

נחזור לאירופה, שבה התחרותיות והשנאה מערערות את האיחוד. הגיע הזמן להסביר לאירופאים, שהעולם הוא "עגול" ומקושר הדדית, שאי אפשר לתקן משהו אחד ללא השני. וזה אומר, שכל המאמצים שלנו צריכים להיות מכוונים, בטווח הארוך, לעזרה לעולם כולו, לדאגה לאנושות בכללותה, עד שכל כדור הארץ יהפוך למשפחה מאוחדת אחת.

כבר היום ברור לכולם, שהעולם נהייה אינטגרלי והפך ל"כפר" אחד גלובלי. וזה אומר, שכל תושבי ה"כפר" הזה צריכים לחיות באיזון והרמוניה ביניהם. איך? בואו נתחיל מהמדינות האירופאיות שלנו, איפה שבעיית הסכסוכים והמריבות כבר מוחשית למדי.

הבעיה נובעת מחוסר איזון הולך ומצטבר. אז בואו נתחיל להחדיר את שיטת האיזון בישובים ובערים, במחוזות ובקנטונים (חבלי ארץ עצמאיים). כל מדינה תקבל את המנגנון המותאם של ה"איזון" שלה, ואחר כך הדוגמאות האירופאיות הללו ישמשו אותנו גם ביבשות אחרות.

שכל מדינה תגיע לאיזון על בסיס התפיסה הלאומית שלה, זה נורמלי. כי בכל מקרה תהליך השילוב (האינטגרציה) יימשך בקנה מידה בין לאומי. זה גם לא יכול להיות אחרת, בעולם שבו כולם תלויים זה בזה.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 432, 09.09.2014

ידיעות קודמות בנושא:
סילוק העדר התאמות במדינה אחת נבדלת
קיצוניות ימנית באירופה, חלק ד'
קיצוניות ימנית באירופה, חלק 3

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, משבר עולמי, פוסטים נבחרים, תפקיד ישראל
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

שאלה: האם אפשר לומר, שהתקדמות רוחנית מתרחשת במקביל להתפתחות העולם?

תשובתי: לא! העולם הגשמי כבר התפתח עד למידה הסופית שלו. ואילו אנחנו נמצאים בדרגת "אדם" ויכולים להמשיך את ההתפתחות שלנו בדרגה רוחנית יותר גבוהה.

כלומר, הטבע הדומם, צומח, חי והאדם, בטבע הבהמי שלו, מיצו את כל אפשרויות ההתפתחות. לכן העולם אינו מבין כיצד להתקדם הלאה. לאדם אין, לא כוחות ולא תכונות מתאימות, כדי שאפשר יהיה לשנות משהו. התפתחות הציוויליזציה נכנסה למבוי סתום ומתגלה בצורה של משבר כללי בכל תחומי החיים.

אף אחד לא רואה שום אמצעים שיכולים לעזור למצב שנוצר. ודאי שבחברה ישנם כל מיני חכמולוגים שקופצים בראש, שמנסים להציע משהו ועל חשבון זה לטפס יותר למעלה, כל עוד אפשר להרוויח משהו לעצמם. אבל כל זה מהר מאוד נושר. כל אחד מהם כמו "פָאקִיר לשעה", לא יותר מזה.

מה שלא יגידו פילוסופים, כלכלנים, פוליטולוגים (מדינאים), סוציולוגים, הם לא יכולים להציע משהו בונה, משהו חיובי. למרות שיש להם מבט נכון, פחות או יותר, על המתרחש בחברה, אבל לאחר בדיקה, כל ההצעות שלהם מסתברות כאבסורדיות לחלוטין. פשוט האגו שלהם רוצה לומר, שעדיין יש לו משהו: איזה רעיון לתיקון או לפחות מניעתו של הסוף הקרוב.

לכן אנחנו נמצאים במצב מאוד לא נעים, העָם הורדם, הוא חי עם השמחות והצער הקטנים שלו, גורר אחריו את הקיום בן החלוף שלו, רק שלא יהיה גרוע יותר.

לראשונה במשך כל ההיסטוריה של ההתפתחות, האנושות שקועה באפטיה מוחלטת.

אנחנו ניסינו הכול: פיאודליזם, קפיטליזם, סוציאליזם, קומוניזם. ועכשיו ישנה איזו נטייה מסוימת של חזרה למערכת פיאודלית, חלוקה של מדינות לחלקים קטנים. זה אותו הפיאודליזם. גרמניה של לפני מאתיים שנה הייתה מורכבת מעשרות נסיכויות קטנות, מוכנה שוב להתחלק. לא מזמן ונציה ערכה משאל עם על התנתקות מאיטליה.

הם סבורים, שבהפרדה הזאת יש מהות הגיונית: "אני התנתקתי ממך, אתה ממני, אנחנו יחידות מנהליות עצמאיות. מאחר וכל אחד מאיתנו הוא בפני עצמו, כבר יותר קל לנו לתקן ולהסדיר את החיים בתוך הגבולות שלנו". האגו לא כובש שטחים גדולים מדי, הוא שולט בתוך הרפובליקות הקטנות שהתנתקו.

הן ככלל, מאוד לאומניות ואפילו מוכנות ללכת להקרבה, אבל רק להיות עצמאיות. למשל, הקטלונים לא סובלים את הספרדים, הקורסיקאים את הצרפתים, הסקוטים את האנגלים.

זה מצביע על כך, שאנחנו לא מוכנים לאיחוד ומנסים בכל צורה להימנע ממנו, על אף שהטבע מחייב אותנו לאיחוד. אם אנחנו, לפי הפרמטרים שלנו, לפי הרגשות והרצונות שלנו, היינו מוכנים להתאחד, אז לא היו בעיות.

האירופאים, בזה שהחליטו ליצור את האיחוד האירופי, לא הבינו שצריך לבטל לא רק את הגבולות, אלא גם את חוסר האיזון בין המדינות. את כל זה אפשר היה לעשות, אבל האגו שלהם לא אִפשר להם לעשות זאת. הוא נשאר לא מתוקן, ולכן עמים רבים רוצים עכשיו לחזור חזרה למשהו יותר מוחשי, קטן: "זה, שלי!".

כל אחד משבעה מיליארד האנשים מתבודד בפינה שלו. אנשים יותר ויותר מתקשרים זה עם זה רק דרך מסך האינטרנט. רק השיטה של חינוך והשכלה אינטגרליים נותנת את המוצא מהמבוי הסתום הזה.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 26.03.2014

שייך לקטגוריה: המשבר ופתרונו, התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, משבר עולמי, פוסטים נבחרים
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

לא לתת לרגשות להתקרר

פורסם: 21.11.14, 10:39

כנס בסנט פטרבורג, שיעור מס' 1

בעל הסולם, איגרת ב': "איעצך, לעורר בקרבך יראה מקרירות אהבה שבנינו, והגם שהשכל מכחיש ציור כזה."

כאשר האדם אוהב, נראה לו שאהבתו היא ללא גבולות. אבל אנחנו יודעים, שבעולם שלנו הכול עובר, וגם ברוחניות כמובן יעבור, מפני שאנחנו חייבים לעלות במדרגות. לכן, אין שום דבר קבוע, וכל מצב מתחלף: רע בטוב, וטוב ברע.

"אבל הגע עצמך, אם יש תחבולה להוסיף באהבה, ואינו מוסיף גם זה לגריעותא תחשב: בדומה לאיש הנותן מתנה גדולה לרעהו, האהבה המתגלה בלבו בשעת מעשה, אינה דומה לאהבה הנשארת בלב, לאחר מעשה", כלומר, היא עוברת בהדרגה. אלא היא הולכת ומתקררת יום יום, עד שאפשר לבא לכלל שכחה בברכת האהבה, ומחויב מקבל המתנה להמציא תחבולה בכל יום להיות בעיניו כחדשות."

כלומר, אנחנו חייבים לעורר את הרגשת האהבה בהתמדה, ולא לתת לרגשות להתקרר. אבל הכול בתוכנו, אנחנו לא חייבים לקבל מתנות חדשות בכל יום. אותו הדבר כלפי הברית בינינו שאותה צריך לחדש בכל עת.

אנחנו הגענו למצב, כאשר כל אחד דואג שכל האחרים, כמו הילדים הקטנים שלו, כמו האנשים הקרובים והאהובים ביותר יקבלו את מה שהם רוצים. במקרה זה אנחנו נספק להם את הכול, והבורא יתגלה בינינו לפי חוק השתוות הצורה.

היחס בינינו ותכונת הבורא של השפעה חלוטה ואהבה, ישוו צורה במידת מה, לפחות יגיעו למדרגה הראשונה של השתוות הצורה מתוך 125 מדרגות. זה הדבר החשוב ביותר בשבילנו. אנחנו מוכנים. הכול בידינו.

אנחנו חייבים כל הזמן לבקש מהבורא שייתן לחברים שלנו את כל מה שהם צריכים – תיקון וגילוי. גילוי, זאת תכונת ההשפעה והאהבה בינינו. זוהי היראה שלי, כאשר אני דואג לחברים כמו לילדים הפרטיים שלי משני הצדדים: או מצד הדין, או מצד האהבה.

מצד הדין, אני מפחד שזה עלול לא להצליח, כמו עם תלמידיו של האר"י, כאשר הוא קרא להם ללכת לירושלים כדי להביא את כל העולם לתיקון. הרי, אז הכול בעולם היה מסודר לטובת התגלותו של הכוח העליון שהיה מוכן לפעול בעולם ולתקנו. אבל כל תלמיד מצא תירוצים לסרב לקריאתו של המורה: אשתו של אחד לא הסכימה שהוא ילך, השני היה עסוק, וכן הלאה.

לכן אנחנו צריכים להיות ביראה שגם אנחנו עלולים להיכשל, ובכל דקה, בכל רגע עליי לברר כיצד אני חייב להתייחס לאחרים, לשמור על הכלי הכללי כדי שהוא בסופו של דבר יגיע למצב שהבורא יתגלה.

עכשיו אנחנו עומדים כמו מול שופט, כאילו ניתנה לנו ההזדמנות האחרונה, המילה האחרונה. תרגישו את עצמכם במצב כזה, הרי לפנינו מידת הדין, ועלינו למלא אותה באהבה הדדית. אנחנו נוכל לעשות זאת רק אם נזמין את הבורא למלא את כל המרחקים בינינו.

הרי, אנחנו לא מתקרבים בלבבות, אלא הבורא ממלא את הריקנות האגואיסטית בינינו באהבה, וכאשר המרחק הזה מוכפל באהבה, האינטנסיביות של הקשר נהיית מאוד עוצמתית. לכן ההתקרבות נוצרת רק על ידי כך שהבורא ממלא את כל החללים. הוא מתאם ומהדק את הקשר בינינו וקושר אותנו יחד. לכן, העבודה שלנו נקראת "עבודת ה'".

אנחנו רק מזמינים אותו לעבוד, כדי שהוא יתקן ויחזק את הקשר בינינו.

מתוך שיעור מס' 1 בכנס סנט פטרבורג, 19.09.2014

ידיעות קודמות בנושא:
שלא תישכח מתנת האהבה
מלחמה על אהבה
להכפיל את האהבה כלפי החברים

שייך לקטגוריה: אהבה, התפתחות רוחנית
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

מתוך ספרו של מ. ברושטיין "הסוד העיקרי של היהודים"

קולקטיבים

החוקרים בעבר, וגם היום, מסכימים פה אחד: האדם הוא יצור חברתי. הוא נולד, מתרבה ומתפתח על ידי החברה. בתוך המושג "בן אדם" מסתתר הטבע החברתי שלו. בן אדם הוא בן שבט או בן משפחה.

ובכן, האדם הוא יצור חברתי, ציבורי, קבוצתי, ואפשר לומר אפילו, קולקטיבי (בדומה לבעלי החיים). אז במה אנחנו נבדלים? להבדיל מהחברה של בעלי החיים, החברה האנושית אינה עומדת במקום, אלא כל הזמן מתפתחת. זה מתבטא למשל בשינויים של המבנה החברתי.

לפי תורת המרקסיזם המערכות החברתיות הכלכליות הן שלב היסטורי מסוים בהתפתחות החברה האנושית. האנושות עברה תצורות שונות ומשונות! להלן הגדרות קצרות של תצורות ומערכות חברתיות עיקריות:

החברה הפרה-היסטורית – היא תצורה עתיקה ראשונית המאופיינת על ידי רכוש משותף של אמצעי ייצור, עבודה וצריכה משותפת, עם פריון עבודה נמוך.

עבדות – היא משטר עבודה המאופיין בבעלות ושליטה מוחלטת של אדם על אדם אחר שנחשב לרכושו. במשטר העבדות יש שני מעמדות עיקריים: עבדים ואדונים.

פיאודליזם – מערכת חברתית-כלכלית (שהחליפה את העבדות) המבוססת על הבעלות של האדונים על הקרקע, וניצול האיכרים שהיו בחסותם.

קפיטליזם – מערכת כלכלית ציבורית שנוסדה בסוף ימי הביניים ואופיינית לרוב המדינות המתועשות בעולם, נכון להיום, ומבוססת בעיקרה על הזכות לקניין פרטי ועל תחרותיות.

סוציאליזם – לפי קארל מארקס, זהו השלב הראשון בקומוניזם, משטר חברתי שמחליף את הקפיטליזם, ויסודו בבעלות ציבורית על אמצעי הייצור.

פשיזם – מקור המילה 'פשיזם' הוא סמל ה"פָאשֶס", או פסקס בלטינית - צרור זמורות שבו נהגו לעטוף את הגרזנים בתהלוכות הניצחון ברומא העתיקה. השלטון הפשיסטי מאופיין על ידי דיקטטורה פוליטית ושליטה על ההמונים בעזרת מנגנון מדיני פוליטי מקיף.

במהלך ההיסטוריה, האנושות התייחסה בצורות שונות לשינויים החברתיים. ורבים מאמינים שהיהודים קשורים לזה.

האימפריה הרומית הייתה לא יותר מ"בלון נפוח" יחסית לתרומת היהודים לעולם. כי הם (היהודים) נתנו דת לשלושת רבעי האנושות והשפיעו על האירועים ההיסטוריים בצורה יותר משמעותית מאשר כל אומה (עתיקה או מודרנית) אחרת.

למעשה, לא משנה אם היהודים השפיעו על התהליכים ההיסטוריים או לא. אלא העיקר הוא, שהאנושות ממשיכה להתפתח ללא הפסק.

השאלה היא, מה מצפה לנו? אברהם היה בטוח שהשלב האחרון הוא אנושות מקושרת ומחוברת. במוקדם או במאוחר אנחנו נדע האם הוא צדק. כבר היום, במבט לאחור, אנחנו מגלים שהמגמה היא חיבור.

בעבר, האדם היה קשור רק למשפחתו, אחר כך הוא נקשר לאדונו, לפיאודל, למדינה, ונכון להיום הוא כבר קשור לכל העולם. הבעיה היא, שהתהליכים התרחשו וממשיכים להתרחש בצורה לא מודעת, כתכתיבים חיצוניים.

המשך יבוא…

ידיעות קודמות בנושא:
הסוד העיקרי של היהודים, חלק 12
הסוד העיקרי של היהודים, חלק 10
הסוד העיקרי של היהודים, חלק 8

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

שאלה: האם הרגשת העליון נתפסת כתענוג?

תשובתי: ודאי, זה ברור, תמיד. הרגשת העליון תמיד מלווה בתענוג. לא יכול להיות שאדם יגלה את העליון ויצטער על כך.

העליון, זה מי שקובע את כל העולם שלך, זה אח"פ, שבתוכו אני נמצא כעוּבָּר ברחם אימו. הוא מייצב לי את כל המציאות.

אם חוץ מהעולם מסביב אני מרגיש גם את מי שיוצר ומייצב אותו, זה נקרא שאני מגלה ורואה את העליון. לְמה שאני יכול לתפוס עכשיו ברגש ובשׂכל שלי, סופג בתוך התכונות, הרצונות והמחשבות שלי, לכל התמונה הזאת, אני צריך להוסיף עוד ישות אחת, משתתף מיוחד אחד.

רק שזה לא איזו ישות, אלא עוד כוח אחד נוסף שמייצב את העולם הזה, מארגן אותו, מפעיל בו תוכנה מיוחדת שמחזיקה אותי במצב הנוכחי. זהו כוח שברא ועיצב אותי ואת העולם שבו אני נמצא, ולכן הוא עליון ממני.

לכן, כל הטענות השונות שלי גם לעצמי וגם לעולם, אלה האשמות וטענות נגד הכוח העליון הזה, נגד המפעיל, נגד בעל הבית. יוצא, שאי אפשר לראות אותו אם אתה בינתיים נמצא בכאלה כלים שבהם אתה מאשים אותו במשהו. הגילוי של העליון תמיד מלווה בהודיה, באהבה, בהתפרצות של הרגשות יפות.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 17.11.2014

ידיעות קודמות בנושא:
ברכה או קללה?
הבורא הוא הטוב המוחלט
טעם הרוחניות – בהרגשת ההודיה

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

העיקר, זה להגיע להרגשה שאתה נמצא באח"פ דעליון. צריך להשתדל בכל הכוח להרגיש את זה. והקבוצה עוזרת לנו בזה. כי אם אני רוצה להיכנס לתוכה, להרגיש את הרוח שלה, אז היא נותנת לי התפעלויות, מעבירה לי רצונות חדשים מהחברים.

אני מבצע במכוון כל מיני פעולות עם הקבוצה, כדי להגביר את הרצון שלי ולחברו עם הרצונות של החברים, לקבל את המאור המחזיר למוטב המשותף לכולם. אנחנו רוצים חיבור, רוצים להתחבר, כי תפילת יחיד אינה פועלת. הרצון להשפיע אינו יכול להתקיים באדם אחד. הוא צריך להתיישב בחומר שכבר נקרא רצון להשפיע, זאת אומרת שנמצא מחוצץ לי.

אם אני רוצה להשפיע לך, אז הרצון להשפיע שלי צריך להתיישב ולחיות בך, ולא בי. רצון לקבל, זה הרגשת חיסרון בתוכי שדורש מילוי. רצון להשפיע, זה נקרא, שאני מרגיש את הרצון שלך ורוצה שהוא יתמלא.

יוצא, שהרצון להשפיע אינו שייך לי, אלא הוא צריך לפעול ברצונות שלך. בצורה כזאת אנחנו משיגים חיבור. כל אותם הכוחות שאני מבקש מלמעלה, אני לא מייעד אותם לעצמי, אלא רוצה שהם יהיו בתוך החבר, בזולת.

אני בעצמי לא צריך כלום, אני נשאר עם נקודה אחת, כשאני מבקש על זה. ודווקא על ידי זה אני גדל. כי כל הגודל שלי תלוי ונמדד רק בכמה שאני ממלא את רצון הזולת. זה הכול שייך לי והופך להיות הנשמה שלי, זו כבר תוצאה מהפעולה הרוחנית שלי. בסופו של דבר אני ממלא את כל הרצונות שקיימים מחוץ לנקודה שלי.

על פעולות רוחניות כאלה מדברת התורה. אנשים לא כל כך מבינים לְמה התורה מתכוונת במושגים כמו "ישראל", "אומות העולם", כל האירועים שמתרחשים ושייכים לעָם ישראל. לאדם קשה מאוד להזדהות עם זה ולשייך את המתואר לעצמו, כי הוא התרגל לתפוס הכול במובן הארצי, כמו סיפור היסטורי עממי.

אבל חכמת הקבלה מסבירה, שהתורה מספרת על מצבים רוחניים שבתוך האדם. ולכן אנחנו צריכים לפנות לכל העמים, כפי שאברהם פנה בזמנו. אנחנו נמצאים היום באותה בבל, באותו המצב, ויכולים לפנות לכל העולם עם הצעקה הכללית המשותפת שלנו: "בואו נתחבר!". אין תיקון אחר חוץ מ"אור חוזר", שזה מה שכולם צריכים.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 17.11.2014

ידיעות קודמות בנושא:
לראות את החברים גבוהים יותר
למען אחיי אני מבקש
איך לבקש כדי שיתגשם

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

פרפר על הר סיני

פורסם: 21.11.14, 9:22

שאלה: פירוק החברה שמתרחש עכשיו בישראל, ובכלל בכל העולם, מזכיר את תהליך לידתו של פרפר. בהתחלה, ישנו זחל, שבמשך זמן מסוים חי, אוכל את הירק ושמח.

אך בשלב מסוים הזחל הזה מגיע לגבול ולא יכול יותר למלא את עצמו. אז הוא הופך לגולם ונכנס למצב חושך, סוגר את עצמו בגולם שבתוכו הגוף שלו מתחיל להתפרק.

הזחל הזה מפסיק להיות מה שהוא היה מקודם. המדענים גילו, שבתוך הזחל כבר טמונים התאים הגנטיים שמהם אחר כך יתחיל להתפתח יצור אחר לחלוטין. לאחר תקופה של תוהו ובוהו ופירוק, פתאום מהגולם מרפרף פרפר מדהים שהוא יצור בעל כנפיים הרבה יותר מפותח.

האם יתכן שגם אנחנו עכשיו נמצאים בתקופת "גולם" כזאת ולכן רואים איך הכול מסביבנו יוצא מאיזון ומתפרק?

תשובה: זה באמת כך, אבל על מנת להפוך לפרפר נפלא, אנחנו חייבים להשתנות. ואפשר להגיע לשינויים האלה או בדרך נעימה, קלה וקצרה באמצעות החיבור בינינו, או דרך מלחמות, בעיות נוראיות שיאלצו אותנו להתחבר. כלומר, יש באפשרותנו לעבור את התהליך הזה באופן פסיבי או באופן אקטיבי.

שאלה: יוצא, שבסופו של דבר אנחנו בכל זאת נתחבר, עם מלחמה או בלי המלחמה?

תשובה: כן, אבל ההבדל הוא עצום. הרי זאת תהיה לא סתם מלחמה, אלא מלחמה גרעינית.

שאלה: ואם לא נתחבר?

תשובה: זה לא יכול להיות. זה כבר רשום בגֵנים שלנו, כמו אצל אותו הזחל שאמור בסופו של דבר להפוך לפרפר נפלא. כך גם רשום אצלנו שאנחנו חייבים להביא את כל העולם לתיקון שכבר טמון בתוך הגֵנים של החברה האנושית, בתוך התוכנית הפנימית שלנו. ועלינו רק לבצע אותה.

לכן לפנינו שתי דרכים – דרך טובה ודרך רעה. הדרך הרעה היא דרך מלחמות וייסורים, הדרך הטובה היא להגיע לבד למימוש חכמת הקבלה ובעזרתה להשיג את כוח החיבור, למשוך לעצמנו את הכוח הזה, את האור העליון המחזיר למוטב. כמו שכתוב: "בראתי יצר רע, בראתי לו תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב".

שאלה: אתה מדבר על התורה, אז מדובר כאן על דת?

תשובה: לא. תורה זה אור, הכוח שאנחנו מגלים בתוך העיגול, שמלְחים ומחבר אותנו יחד. הכוח שמחזיר למוטב, למקור, נקרא "תורה". זהו מושג לגמרי לא דתי, זה לא הספר או הקלף עם המילים הכתובות עליו, אלא כוח פנימי.

היצר האגואיסטי לא נותן לנו להתחבר, ואילו התורה היא אור עליון, האמצעי לתקן את היצר הרע שבא רק למי שמרגיש שהוא חייב להתחבר עם האחרים ולא יכול. נניח, שכל העם שלנו יושב במעגל אחד גדול, שמונה מיליון איש, וכולם חושבים על זה שלא יכולים להגיע לאיחוד. זאת עובדה, שאם אין לחץ חיצוני אז בחברה שורים הפרדה ונתק.

עומדת לפנינו משימה: להגיע ממצב א' למצב ב'. מצב א' זהו המצב הנוכחי שלנו, חוסר ביטחון, חוסר עתיד כתוצאה מחוסר קשר בינינו עקב הטבע האגואיסטי שלנו. ולשם כך ישנן שתי דרכים.

הדרך הנכונה היא הדרך שהמקובלים מציעים לנו. הם אומרים, שאם אנחנו רוצים להתקדם, אז חייבים להתחיל להתחבר בינינו. אם נתיישב למעגלים ונתחיל לדון על איך להיות כ"איש אחד בלב אחד", אז נגלה עד כמה אנחנו מתנגדים לזה. ההתנגדות הזאת כלפי החיבור נקראת "יצר רע".

היצר הרע מתגלה לאדם לא בחייו הרגילים הגשמיים, כאשר הוא מזלזל בכולם, אלא רק כאשר הוא משתוקק להתקשר עם האחרים. רק אז הוא רואה שהוא לא רוצה את הקשר הזה ומרגיש מניעה מזה. אמנם, הוא מבין שהוא מוכרח להגיע לאיחוד למרות הדחייה הטבעית שלו.

הרגשנו את זה בזמן המבצע הצבאי האחרון "צוק איתן", היות והיינו מסוגלים להתאחד רק תחת לחץ חיצוני. וברגע שהלחץ נעלם, אנחנו מיד חוזרים למצבנו המקורי ומתחילים לריב ולהתקוטט. אז מה נעשה, הרי אנחנו צריכים חיבור!

דווקא חסרה בינתיים ההכרה הזאת בכך שזקוקים לחיבור. צריכים הסברה רחבה, שכל העתיד הטוב שלנו תלוי באיחוד העם. אחרת מצפה לנו אסון.

אם אנחנו מגלים שאנחנו לא מסוגלים להתחבר אף על פי שרוצים את זה, אז אנחנו זקוקים לתורה כאמצעי להשגת האיחוד. זה אומר שאנחנו עומדים סביב "הר סיני" שהוא הר של שנאה. אנחנו רוצים להגיע לאיחוד אך איננו יכולים לעשות זאת, כי הר גבוה של שנאה הדדית מפריד בינינו.

ואז אנחנו ראויים לקבלת התורה, שהיא גילוי כוח החיבור שיגיע ויחבר בינינו. משמעות הדבר, שאור התורה מחזיר למוטב. זהו כוח האיחוד, כוח האור והאהבה. כאשר הוא מתגלה אנחנו פתאום מתחילים להרגיש קירבה, תלות, קשר משותף בינינו.

שאלה: איפה נמצא הכוח הזה?

תשובה: הכוח הזה מוסתר בטבע. גם עכשיו הוא נמצא בינינו, אבל אנחנו מגלים אותו רק במידה שאנחנו משתוקקים להתחבר בינינו. בכך נכללת כל התורה. באופן כזה, כל פעם כאשר המקובלים התחברו לקבוצה, הם גילו את הבורא, את הכוח העליון של החיבור.

שאלה: האם המעגל הזה מתאים גם לאנשים חילוניים?

תשובה: המעגל מתאים לכולם, לא רק לחילונים, אלא גם לנשים ולכל אומות העולם. הרי עם ישראל חייב להיות אור לכל העמים וללמד את כולם את חכמת החיבור, לגלות לכולם את הבורא שהוא הטבע העליון. בזמן המלחמה האחרונה דווקא מהנשים, מהאמהות, שמענו קול מאוד חזק שקרא לעם להתחבר.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 430, 02.09.2014

ידיעות קודמות בנושא:
תיזכר בדרך אל בית המקדש
מעגל, זו צורת קיום של החברה המתוקנת
האהבה תמיד חזקה יותר מהשנאה

שייך לקטגוריה: המשבר ופתרונו, התפתחות רוחנית, ישראל היום, תפקיד ישראל
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

תגלה את הבריאה שלך

פורסם: 20.11.14, 17:43

כנס סנט פטרבורג, שיעור מס' 1

אנחנו לומדים כיצד הנברא התדרדר מנקודה אחת של איחוד לפירוד, לפיצול הדרגתי, להתגלות כוחות יותר ויותר גדולים, לבניית מערכת קשר בין החלקים. עוד לפני השבירה היו קיימים ביניהם תכונות וכוחות שונים.

בצורה כזאת אנחנו לומדים על מערכת שלמה של קשרים בין הנברא העתידי והבורא, בין תכונת הקבלה ותכונת ההשפעה ועל שיתוף הפעולה ביניהם. זאת מערכת של כוחות עליונים, עולמות עליונים. וכדי לאפשר לנו להתקיים באמת, על אף ובניגוד לבורא, מתרחשת שבירה ונוצר המצב הנוכחי שלנו. מתוכו אנחנו מתחילים להתקדם ליראה.

יש להבין, שהפחד, היראה, הדאגה הזאת, הם כלי מדידה שבעזרתם אני מרגיש את הרמה, את העולם שבו אני נמצא – האם אני דואג לעצמי בעולם שלנו, או שאני נמצא בדאגה לזולת בעולם העליון.

בכלל, זה מזל גדול ונפלא שניתן לנו מצב של העולם שלנו, שבו אנחנו מרגישים את האגו שלנו שמפריד בינינו, ובעזרתו אנחנו יכולים למדוד עד כמה אנחנו קרובים או רחוקים מהמטרה הנעלה. זה מתבטא בהשוואה בין פחד "בהמי" בעולם שלנו, וכביכול הדאגה לעולם הבא, יראה בדרגה יותר גבוהה, כאשר אנחנו יוצאים מתוך מסגרת הדאגה וההיגיון הארציים שלנו ודואגים רק למה שנמצא מחוץ לנו ועל ידי זה מתחילים להידמות לבורא. דווקא כאן האדם מודד את מצבו, באיזו רמה הוא נמצא. כמובן, שכאשר אנחנו נמצאים במצב אגואיסטי, אנחנו לא מסוגלים לצאת מתוכו אם לא יפעל עלינו כוח עליון, תכונת ההשפעה (הבורא בעצמו) בצורה שאנחנו מכנים אותה "אור מקיף". הוא מאיר לנו מרחוק, בסתר, מפני שאנחנו לא נמצאים בתכונות דומות לו. אנחנו מעוררים את השפעתו עלינו רק במידת המאמצים שלנו להתקרב זה לזה.

זאת תנועה פנימית, רצונית. אני כאילו מנסה להיכנס לתוך הרגש והשכל של כל חבר. אני מתרחק מהופעתו החיצונית, מהבעיות והתכונות החיצוניות ומכל מה שנוגע לתכונות הארציות שלו. רק הלב שלו מעניין אותי, ההשתוקקות שלו להתנתק מעצמו לקראת קשר עם האחרים, לעלות מעל מצבו הבהמי. כלומר, מה שמעלה את האדם מעל ה"חמור" שלו. עליי להרגיש מה קורה בתוך ליבו ולקשור לליבי.

אותו הדבר בנוגע לשכל. לא מעניינות אותי התוכניות, המחשבות, הכוונות והבעיות השונות, אלא רק מה ששייך להתפתחותנו. בצורה כזאת, עליי לקחת מהחבר שלי את הנקודה שבלב שלו והנקודה שבמוח שלו ולחבר את שתי הנקודות האלה עם שתי הנקודות שלי.

גם בי אני בודק ומדגיש רק את ההשתוקקות לבורא (ה"נקודה שבלב") ואת הכיוון השכלי אליו (ה"נקודה שבמוח"). כך כולנו מתחברים בלב ובמוח אחד לדבר שלם, כאילו בונים מעצמנו "דמות" רוחנית המורכבת מלב ומוח.

אז איפה היראה שלנו? היראה היא בכך, שנצליח לבנות את הנקודה המשותפת שלנו, את "הלב שהרכבנו" ואת "המוח שהרכבנו" טהורים ונעלים ככל האפשר, כמה שיותר מנותקים ממה שאנחנו מתארים לעצמנו במובן הארצי. מתעוררת בנו יראה קבועה, האם נצליח לשמור על המבנה הכללי שלנו.

זה קורה בתוך כל עשירייה ואחר כך בכל העשיריות יחד, ובהמשך, הכנס שלנו יתחבר עם כל כנסי המראה הנערכים במקביל אלינו ב"חלל" רוחני אחד.

את כל זה אנחנו צריכים להחזיק בתוכנו ולדאוג כל הזמן שהמבנה הזה יהיה יותר ויותר מורגש וממשי בכל רגע. בהתחלה זהו רק רמז כלשהו, אבל בהדרגה הוא יהפוך לערפל יותר ויותר סמיך ומוצק. אנחנו מוצאים אפילו תכונות חדשות כלשהן בתוך הלב והמוח המאוחדים שלנו.

אנחנו מתחילים להרגיש באמת משהו, ובהמשך מרגישים את חלוקת ההיקף הזה ל"עשר ספירות", כלומר, מגיעים למבנה רוחני ובו אנחנו מרגישים את הכוחות הפועלים, את הבורא.

בצורה כזאת אנחנו מתחילים להרגיש אותו וכיצד הוא שומר על המבנה הפנימי שלנו, על עשר הספירות ביחד. כולנו נכללים בתוך המבנה הזה וכל אחד מרגיש את עשר הספירות בתוך תפיסתו הפרטית האינדיבידואלית מתוך התכונות הרוחניות המקוריות שלו, מתוך הנקודה שבלב ובמוח.

כל אחד מאיתנו מגלה את הבריאה שלו בלי להפריע אחד לשני. הנשמות שלנו נכללות זו בזו ונעשות מחוברות, כך שבסופו של דבר נוצרת תמונה כללית של עולם אין סוף.

אנחנו מתחברים בינינו כבר במדרגות שמובילות למעלה ועשר הספירות נעשות יותר ויותר ברורות. בתוכן מתגלות תכונות פנימיות עצומות, צירופים, גושים, מערכות, וקשרים. בסופו של דבר, כל אלה ביחד הופכים ל"ספירה" המורכבת מאין סוף קשרים רגשיים ושכליים.

בצורה כזאת אנחנו מגיעים להשגת הבורא, כלומר להשגת המוח והרגש העצום שממלאים את ה"ספירה" הזאת. את הדרך הזאת אנחנו חייבים לעבור ביחד.

לכן, העיקר היא תכונת ההשפעה, אנחנו צריכים לפחד לא ליפול לתוך הבירורים הארציים שלנו, לתוך הדאגות הגופניות הטבעיות שלנו. בכנס חייבים להגביל זאת רק לרמת הקיום ההכרחית.

נשתדל להגיע ליראה כזו.

מתוך הכנס בסנט פטרבורג, שיעור מס' 1, 19.09.2014

ידיעות קודמות בנושא:
מאבד את עצמי בחברים
מווסתי האור
חברים חדשים מסתתרים בתוך הישנים

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

אירופה המאוחדת באופן חלקי

מה לעשות אם לאיחוד האירופי אין מכנה משותף? כאן דרושה איזו שהיא תשתית משותפת שמקשרת את כולם.

אבל המנהיגים הפוליטיים לא הקדימו לאיחוד את ההשכלה והחינוך המתאימים, לא החדירו ערכים חדשים במוחות ובלבבות, לא הביאו לדיון את הרעיונות שלהם כדי שהאנשים בעצמם יחשבו וישקלו כיצד להתאחד בצורה הטובה ביותר.

המושג "איחוד" בעצמו דורש הבהרה, הכרה, ואפילו יכול להיות, יצירה של כל מיני ועדות ציבוריות. דרושות תוכניות טלוויזיה מתודולוגיות, דרושה תוכנית חינוכית מיוחדת עבור בתי הספר, צריך שכל אירופאי ילמד את עקרונות החיבור והאיחוד, וגם ייבחן על זה.

בקיצור, לאירופה נדרש היה תהליך חינוכי שלם לפני שכופים על היבשת את הסדרים של האיחוד האירופי. אבל במקום זה, התקבלה החלטה ו"הורדה" מלמעלה, ודאי, בעטיפה דמוקרטית יפה, אבל אך ורק על בסיס של תועלות כלכליות. והכלכלה היא הפכפכה: היום כך, מחר אחרת... מגיע משבר וכל הקלפים נטרפים מחדש.

חוץ מזה, איחוד ללא תוכנית משותפת הוא "בעל מום": הוא מאפשר להרוויח בדבר אחד על חשבון דבר אחר. נניח, שאנחנו מספקים ביטחון, אבל מפסידים בכלכלה, או שמספקים כלכלה, אבל מפסידים בחינוך. למעשה את כל התחומים צריך לאזן.

ואילו באירופה לא נעשתה מבעוד מועד עבודה גדולה לאיחוד תרבויות. לכן הגרמנים נשארו גרמנים, הצרפתים נשארו צרפתים, וכן הלאה. כפי שבעבר לא היה ביניהם קשר אמיתי וחם, כך גם היום אין כזה קשר.

כל החוטים המקשרים באירופה עוברים דרך הבנקים, וזה נקרא "ברית". כן, מאחורי החזית שלו מסתתרת קהילה כלכלית, אבל היא מלווה במאבקים פנימיים על "חתיכות עוגה" אלו או אחרות.

מבנה כזה לא יחזיק מעמד. הוא עולה המון כסף, ובסופו של דבר, משחק שהבטיח רווח, הופך לתבוסה.

ההמשך יבוא...

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 432, 09.09.2014

ידיעות קודמות בנושא:
קיצוניות ימנית באירופה, חלק 3
קיצוניות ימנית באירופה, חלק 2
הפירות של הרב-תרבותיות

שייך לקטגוריה: המשבר ופתרונו, התפתחות רוחנית, כסף, משבר עולמי
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

על הקשר שבינינו

פורסם: 20.11.14, 17:30

מתוך הכנס בסנט פטרבורג, שיעור מס' 5

המשימה שלי בכנס פיטר היא שכל אחד מאיתנו יוכל להודות לעצמו, שהרוחניות מושגת בקשר בינינו ולא בשום מקום אחר. אם אדם רוצה להשיג את העולם הרוחני, הוא צריך לחשוב, להתעמק בתוך הרשת שקושרת אותו עם שאר החברים ועם כל האנושות. רק דרכה אנחנו יכולים להיות מכוונים אל הבורא בכוונות ובמעשים.

לכן אני רציתי שזה ייכנס לרגשות ולשכל שלכם, כדי שאתם תרגישו שזה אפשרי, והאיחוד שלנו כבר מתגלה בינינו ברמה מסוימת.

אנחנו עובדים עם הרצונות, הם מאוד דומים, מאוד קרובים אחד לשני. תשכחו מהמראה הייחודי ומתכונות האופי של החברים, הרי כשאתם מתחילים לעבוד בעבודה פנימית עם אדם, אין למראה ולאופי שום משמעות.

איך לעשות כך, שעם כל מחשבה על הרוחניות כל אחד יחשוב דרך הקבוצה ולא מעצמו באופן פרטי? איך להרגיל את עצמינו לזה? זאת הבעיה העיקרית שלנו.

אבל בכנס הזה אנחנו כבר התחלנו להבין שהרוחניות מושגת רק בקשר הכללי. אנחנו בעצמינו יוצרים ובונים את העולם הרוחני. אין עולמות עליונים. יש כוח אחד פוטנציאלי שנקרא "עצמותו", הפנימיות הבלתי ניתנת להשגה של הבורא. ברגע שניצור בינינו את הבסיס הנכון, הכוח הזה יתגלה מיד עם כל צורות הביטוי שלו.

לכן, העיקר בשבילנו זה להבין שהרוחניות נמצאת בפנים, בקשר בינינו. ומשם הבורא כבר לא כל כך רחוק.

מתוך הכנס בסנט פטרבורג, שיעור מס' 5, 21.09.2014

ידיעות קודמות בנושא:
להפוך להיות כלי, המגלה את האור העליון
מאבד את עצמי בחברים
לְמה אנחנו מצפים מכנס פיטר?

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר
עמוד 1 מתוך 1,8731234567עמוד אחרון »