משקפיים לתיקון הראייה הרוחנית
לאחר שאנחנו התחלנו לעבוד בקבוצות של עשרה אנשים, אתה יכול לחשוב על הקבוצה הגדולה שלך רק דרך ה"עשירייה" שלך. העשירייה מהווה עכשיו את אותו התא, שבאמצעותו אתה מתקשר עם העולם: או שאני מדבר עם אשתי או עם בעל הבית שלי בעבודה. כל פעולה אתה עושה דרך העשירייה הזאת, אתה מתלבש בהם.
"עשירייה", זה לא גופים פיזיים, אלא הם עקרונות שאתם מבררים ומממשים יחד. לאט לאט אתה מתחיל להרגיש, שההתהוות הבלתי נראית והאוורירית מתחילה להתגלות, להתקשר עם הצורות של היחסים שלכם, לקבל איזו עביות, צורה, הרגשה, יציבות, עובדתיות, מוחשיות ריאלית מורגשת.
דברים שמקודם רק שמעת או קראת עליהם, אתה עכשיו מרגיש בפועל ביחסים בינך לבין האחרים. זה כבר מתחיל להיות קיים באופן ממשי בעולם שלך.
עשירייה, זו איזו מין דמות מוחשית, ממש גשמית של האיחוד שלכם, כמו משפחה. כי מה זה משפחה? יש איזו אישה שחיה יחד איתי ויש לי כמה ילדים שחיים באותו הבית. אבל משפחה, זה לא אנשים נפרדים, אלא משהו אחד שלם: היחסים שלנו, התלות זה בזה, ההשפעה ההדדית, הדאגה. זו מערכת שלמה, שנקראת "משפחה".
אני לא דואג למישהו באופן אישי, אלא לטובת כל המשפחה שלי. כזאת הרגשה צריכה להופיע אצלי כלפי ה"עשירייה" שלי, כדי שאני אגש לכל אבחון וכל רגש, רק דרכה. אחרת אני אף פעם לא אראה את העולם העליון. אני חייב להתחיל להסתכל על הכול דרך עדשה מרכזת, דרך צמצם.
הוא מצמצם את שדה הראייה שלי, ואני מסתכל על הכול רק דרכו, דרך הפתח הצר מאוד הזה. אם במקום משקפיים אני אסתכל דרך חור קטן מאוד, אז אני אראה הכול בצורה חדה, כמו עם המשקפיים, כי המשקפיים סך הכול מצמצמים ומרכזים לי את קרן האור. לכן דרך פתח צר מאוד אפשר לראות גם כן טוב, כאילו דרך משקפיים מאוד חזקים. ואותו הדבר אפשר להסתכל דרך הקבוצה. אם אתה לא מסתכל דרך הקבוצה, אז אתה לא רואה את העולם.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 20.05.2013
| שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
השאירו תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
בטווח התדרים של האור העליון
כל השינויים נעשים על ידי המאור המחזיר למוטב. אבל הרצון להשתנות מגיע על ידי הסביבה. הבורא מקיים את הברית בינינו, אבל אנחנו מחייבים אותו לזה, כמו שנאמר: "ניצחוני בניי".
אנחנו צריכים לארגן לעצמנו למטה כזאת סביבה, כדי שכל זה סך הכול יהפוך ל"כנסת ישראל, שמשתוקקים לבורא": כנסת, זה מניין, עשירייה.
אם כל אחד מאיתנו מבטל לגמרי את עצמו כלפי האחרים, אז אנחנו מחייבים את האור העליון להתגלות בינינו. הוא מתחיל להתגלות בתוכנו, ברגע שאנחנו נבנה בינינו קשר מערכתי: נתחבר בכזאת צורה לשרשרת חשמלית אחת על ידי חוטי חשמל, שנהפוך להיות דומים לטבע שלו.
זה קורה בהתאם לחוקי האינדוקציה הרוחנית, השוואת התדרים, השוואת התכונות. לא אתה הוא זה שמשתנה ולא אתה הוא זה שמשנה משהו, אלא אתה עושה פעולות שיביאו לשינוי שלך. כך זה קורה בכל צעד ושעל: עליך מוטל לבצע את הפעולות, ואת השינויים – עושה הבורא. ואם הפעולות שלך לא הביאו בינתיים להצלחה, זה סימן שאתה לא הצלחת בקשרים שלך עם האחרים להגיע להתאמה לאור. אתה עדיין לא הגעת לאותו טווח התדרים.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 20.05.2013
| שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
|
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
תא ראשון של חיים חדשים
הטבע סידר כך, שהכלב קשור באופן אינסטינקטיבי לבעל הבית. הוא מרגיש שהחיים שלו תלויים בבעל הבית, ולכן מבטל את עצמו כלפיו. כך גם אנחנו צריכים לבטל את עצמנו, רק לא בצורה אינסטינקטיבית, אלא מתוך הבחירה החופשית שלנו, על ידי החלטה שלנו, בכך שאני עובד נגד האגו שלי, שלא קיים אצל בעלי החיים, כדי להשיג את אותה הנאמנות הנכונה, ביטול עצמי ללא שום תנאים, רק מפני שהעליון מהווה את המקור של החיים שלי.
צריך ללמוד מהטבע, רק ששם זה קורה מעצמו, מה שאם כן, אנחנו נצטרך לעבוד על כך קשה. מגיעים כאלה מצבים קשים, שפשוט לא מאפשרים להסכים עם זה, מבלבלים ומוחקים את כל המאמצים שלך.
כזאת "נאמנות של כלב", היא לא כל כך רחוקה מאיך שהאדם צריך להכניע את עצמו כלפי הקבוצה, והרבה פחות מאותה הנאמנות שצריכה להיות כלפי הבורא. כל הלימוד והעבודה שלנו מיועדים לכך, כדי לייצב בנו את ה"כלים" הדרושים למגע עם הבורא, שיהיו דרושים לנו כדי שיהיה לנו עם מה להגיע אליו.
כל זה ניתן לצורך הכנה: המורה, הקבוצה, העולם, הלימוד, ההפצה, כל מה שרק אפשר, וזה כדי ליצור תא ראשון שאיתו אתה תידבק לבורא. זה כמו קונוס, שלמטה אתה עושה המון פעולות, ולמעלה כל זה מגיע רק לנקודת דבקות אחת יחידה עם הבורא, כאשר אתה באמת נכנס עם טיפת הזרע לרחם שלו.
סולם המדרגות הרוחניות בנוי כך, שלמטה אתה עושה כמות עצומה של פעולות: מיליוני ומיליארדי פעולות, שהופכות בסופו של דבר לפעולה אחת יחידה למעלה בראש הסולם, ובפעולה הזאת אתה מגיע למגע עם הבורא. אתה הופך כמות גדולה של פעולות לפעולה איכותית אחת קטנה, כלפי הבורא.
רק זה מאפשר לנו להגיע אליו. תראו כמה פעולות מבצע ילד קטן עד שמגיע לאיזו פעולה רציונלית אחת. כמה הוא טורח ומתרוצץ, עד שבסוף הוא מצליח לעשות משהו משמעותי, שהשׂכל והרגש והתנועה נעשים כאחד שלם.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 20.05.2013
| שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, טבע, שיעור הקבלה היומי |
|
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
איזון המערכת כחוק הטבע העיקרי
כנס ניו-ג'רזי, שיעור מס' 3
שאלה: אנחנו מתחברים כדי להיתקן. כיצד בדיוק אנחנו מגיעים למטרת החיבור בינינו? כיצד אנחנו מגיעים לקשר הנכון?
תשובתי: אנחנו צריכים לבנות קבוצה בצורה שמתאימה בדיוק למערכת העליונה. והמערכת העליונה כולה בנויה על השפעה הדדית, על יחסים טובים בין כולם. כולם שווים, כל אחד מכניע את עצמו לפני כולם כדי לקבל מהם את מה שהם רוצים לתת לו, וגם כל אחד יותר גדול מכל היתר, יותר גבוה ויותר חזק מכולם, כדי להשפיע לכולם את מה שנראה לו לטובתם.
באופן כללי, כולם שווים, כולם מחוברים יחד, וכל אחד משרת את רצון הזולת כדי למלא אותו. כך אנחנו מעצבים את המעגל הכללי, לפי חוקים שידועים לנו מהטכניקה, מתוך המערכות האנלוגיות.
לדוגמה, הגוף שלנו הוא מערכת אנלוגית שבתוכו עוברים תהליכים שונים שמטרתם היא לשמור על כל החלקים ועל כל תת-המערכות במצב מאוזן. אנחנו מכנים את זה "בריאות": לחץ הדם, רמת הסוכר ומדדים נוספים אחרים, מאוזנים. האיזון הזה הוא חוק הטבע העיקרי.
אז אם אני רוצה לראות את הקבוצה שלי מאוזנת, עליי לדאוג שכל החברים, בלי יוצא מן הכלל, יהיו שווים ויתכללו זה בזה בהשפעה וגם בקבלה. המערכות צריכות לפעול בצורה כזאת שכל אחד מהחברים יאבד את "עצמיותו" ושכולנו ביחד נבנה משהו באמצע, "כדור פטל" של חיבור בינינו (WE).
ואז אנחנו כבר לא מרגישים את החיים הפרטיים שלנו בגוף הגשמי, אלא את החיבור ואת מה שקורה בתוכו, מרגישים גם ברגש וגם בשכל את האדם הרוחני (ADAM), בדמותו. כי דווקא הוא נקרא "אדם", ולא כל אחד מאיתנו בנפרד.
אם אנחנו מגיעים להרגשת הרשת האינטגרלית והאנלוגית, אנחנו מגלים את עצמנו במדרגת ה"מדבר". מכיוון, שנכון לעכשיו, כולנו קיימים עדיין בדרגת ה"חי". מפני שכל הרצונות והמחשבות שלנו מכוונים כדי לספק קיום של הגוף הגשמי שלנו. כך גם בעלי החיים שמחפשים לעצמם מקום מחסה, מזון, בונים משפחות ומתרבים. נכון שהצרכים והדרישות שלנו מעט יותר גבוהים וגם אותם אנחנו משתדלים למלא. אבל רק אם אנחנו נדאג לאדם, אנחנו נצא לדרגת ה"מדבר".
ובהתאם לכך, עלינו לבנות יחסים בקבוצה. קיימת רשימה של תנאים הכרחיים המשקפים את החוקים של המערכת הרוחנית שפועלת עלינו. מהעולם העליון משתלשלים (↓) לתוך עולמנו שורשים שמנהלים אותו. ואם אנחנו רוצים שהכול אצלנו יהיה בסדר, אז עלינו רק לעלות (↑) מהרמה שלנו לרמה הרוחנית. בדיוק לזה מכוונים אותנו נכון להיום כוחות הטבע.
לכן, עלינו להשתמש בעצות המקובלים ולהשתדל לעשות זאת. כאן לא יעזרו שום אמצעים טכניים אלא הכול מתממש בתוך החברה האנושית, ביחסים בינינו. אם אנחנו נשנה אותם כדי שהמערכת הכלל אנושית תחיה בהתאם לחוקי החיבור (WE), בהתאם לעולם המודרני שנעשה אינטגרלי ונימצא בתלות הדדית, אם נבין שהטבע או הבורא מחייב אותנו להתקשר בינינו ובדיוק מהסיבה הזאת אין לנו תשובות על הבעיות האינטגרליות, אז אנחנו עולים לדרגת קיום חדשה ויהיה לנו טוב.
לכן, אנחנו חייבים בקבוצות לקיים את החוקים של העולם הרוחני. מפני שהקבוצה מיועדת להיות מערכת רוחנית. בכל קבוצה שלנו מתממשים העקרונות של המערכת האינטגרלית וכאשר אנחנו נתחיל להתחבר למערכת אחת, העולם ירגיש שיש כאן משהו, הוא יראה דוגמה של הקשר הנכון. ואז, גם הוא ישתנה לטובה.
התהליך הזה נראה לנו עדיין רחוק, אבל אתה תראה שהוא יתממש במהרה. מפני שקצב ההתפתחות גדל בצורה אקספוננציאלית והעולם יגיע לזה מהר מאוד, כיוון שאין ברירה.
מתוך שיעור מספר 3 בכנס ניו ג'רזי, 10.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
החיים הלא אישיים
לפי חוק השלמות של מערכת אנלוגית
המערכת האנלוגית זה "כמעט" לא נחשב
| שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
|
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
המערכת לא תסתדר בלעדיי
האדם מסוגל לעזור לכל בני האדם בעולם, בעלייה בדרגות של אהבת הזולת. בעל הסולם, מתוך מאמר "הערבות": "הוא פועל בזה שיעור מסויים של התקדמות בסולם של אהבת זולתו בכל בני העולם בכללם, כי מדרגה זו שאותו היחיד גרם במעשיו אם מדה גדולה או מדה קטנה, סוף סוף נמצאת מצטרפת לעתיד בהכרעת העולם לכף זכות...
והעושה עבירה אחת, שמשמעותה שלא יכול להתגבר ולכבוש את האהבה העצמית המזוהמת וע"כ פורץ בגנבה וכדומה, נמצא מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה."
מכאן אנחנו רואים שהמקובלים מסתכלים על המציאות כעל מערכת אחידה. כמובן שכשהאדם מכריע את עצמו לכף זו או אחרת, הוא מכריע בכך גם את כל העולם. פעולתו לא יכולה שלא לנגוע, שלא להשפיע גם על כל יתר המנגנונים וכל חלקי השלם עד לאחרון שבאחרונים. היום אנחנו מגלים את זה במציאות העולם שלנו, אבל בפועל, כל העולמות, כולל העולם שלנו, מהווים מערכת מקושרת..
ולכן, את האחריות על הבחירה הנכונה, על הכרעת עצמי לכף זכות, צריכים להכיר במימדים של כל המערכת. אני צריך להבין על מה אני אחראי ברגע הנוכחי, כשאני דואג על התיקון. ואת הדאגה שלי אני צריך להכפיל בהתאם למידה שבה אני יכול לתאר לעצמי את התמונה הכללית.
"בגילוי זוהמתה של אהבה העצמית... האדם גורע שיעור מסוים מתוך ההכרעה לכף הזכות הסופית, בדומה כמו שאחד חוזר ונוטל מן כף המאזנים אותו השומשום היחיד שחבירו הניח שם... שבשביל שלא יכל להתאפק על תאותו הקטנטנה, גרם לדחיפה אחורנית לרוחניותו של העולם כולו."
במערכת הזו אנחנו נמצאים כל הזמן. מספיקה תזוזה של מילימטר ואתה מזיז אותה כולה.
אולם קיים גם מנגנון ההחלשה, "מסננים" של ההעלמות או העולמות.
בעולם אין סוף המערכת מתגלה באופן טוטאלי בכל גודלה ועומקה. ובהתאם לכך, מי שנמצא שם חייב להיות בעל הבית של כל המערכת, כשהוא מרגיש אותה ומנהל אותה במאה אחוז, ללא כל פגם, בדומה לבורא. שם אנחנו לחלוטין משתווים עימו, דבוקים בו.
מצד שני, במדרגות ההשתלשלות מאין סוף, האחריות והחובה שלנו להיכנס למערכת בצורה אינטגרלית, בהבנה, בשכל, בהרגשה שלנו תלויה בדרגה הנוכחית. אנחנו בכל מקרה אחראיים על המערכת באופן כללי, כיוון שזה אפיון איכותי ולא כמותי, אך כבר במידה פחותה.
לדוגמה אני אחראי על ה"ניקיון" של כל המערכת, אתה על ה"צבע", מישהו על ה"חשמל", מישהו אחר על ה"מיזוג", וכולי. בכך אני מממש את הייחודיות הטמונה בנשמה שלי, הרי בלעדיי אף אחד לא יכסה את אותו החלק שאני חייב להשלים, כשאני מפעיל את המערכת בסגנון המיוחד שלי. בלעדיי היא לא תגיע לשלמות, כיוון שהיא אינטגרלית מטבעה.
באופן כזה כל מדרגה מוסיפה לי יותר אחריות: אני כאילו מחליף את הבורא בהיבטים שונים וכשאני מתחיל להבין את המערכת אני מתחיל להבין, להרגיש אותו, להידמות לו.
והמערכת למעשה מהווה יחסים בין החברים. הרי מלבד זה אין כלום. בחברים, באנושות, בטבע הדומם הצומח והחי אנחנו מגלים את הכול. זה אומר שבנוסף לעולם שלנו אנחנו צריכים לגלות את כל חלקי המציאות שלו. אוסף הקשרים האלה זה העולמות הרוחניים עצמם, ההשפעה ההדדית, מערכת הבריאה. אנחנו כביכול מרכיבים משקפיים מיוחדים ורואים את כל הקשרים ההדדיים בין כל המרכיבים.
אולם המערכת הזו באה לידי ביטוי באופן הדרגתי. בינתיים, בעשירייה, לאחר מכן יותר ויותר לרוחב ולעומק, בהבחנות כאלה שלא היינו יודעים עליהן דבר. קודם היה קשה לשים לב לקשר בינינו, היה קשה להבחין בו, אך עם הזמן הוא מתגלה יותר ויותר, בהבנה בהרגשה, בצורות שונות ביותר.
כך אנחנו מתקשרים ומגלים את המערכת עם הכוחות הפועלים בה, שבכללות מהווים את הבורא שמחזיק את כל התרכובת הזו. אנחנו מגלים את הצורה בחומר הרצון, את הצורה שהיא הבורא. הוא מתגלה דווקא בחומר ולא בצורה מופשטת ולא במהות.
מתוך השיעור לפי מאמר ה"ערבות", 20.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
להכריע את העולם לכף זכות
בעלי החוב
המערכת האנלוגית זה "כמעט" לא נחשב
| שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
|
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
טעימות משיעור הקבלה היומי 21.05.2013 (פלייליסט)
| שייך לקטגוריה: שיעור הקבלה היומי |
|
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
לגדול, עד למוטיבציה הנכונה
שאלה: אדם רגיל מקבל הכול בצורה מסוימת: למה אני צריך לצאת עכשיו לדרגה אינטגרלית? מהו המעבר הזה? למעשה, זהו מעבר מהמון רגיל להמון עם הכרה אינטגרלית.
תשובתי: זהו מעבר לאיחוד, שהוא מאוד קריטי בכך שהאדם משנה את הטבע שלו. הוא חייב לחיות לפי חוקים אחרים, חייב לקחת בחשבון את הסובבים אותו כמו את עצמו. הוא חייב להבין ולהרגיש שזה טוב.
לכן אנחנו צריכים לשלב סדנאות ושיחות. או שאחרי שיחה צריכה לבוא סדנה, כאשר מה שאנחנו אומרים, משתתפי הסדנה מתחילים לדון על זה ביניהם, הם מאשרים שזה קודם כל מציאותי, ושנית, שזה רצוי. יחד עם זה, בכך שהם חולקים ביניהם ודנים על הכול בעשירייה, הם משתמשים בשׂכל הקבוצתי המשותף.
אבל אני לא חושב שהיום קיימת חברה כזאת. זה תלוי וודאי, לאיזה אירוע אתה בא. אם אתה תגיע למשל, לכורי פחם בצ'ילה או בוונצואלה, אז סביר מאוד שהם עדיין לא יבינו את זה, זה עדיין לא הגיע אליהם. בעוד שבאמריקה הצפונית ובאירופה כבר אפשר לדבר בצורה רצינית לגמרי על המשבר, על הרגשתו, על הצורך לפתור אותו, וכולי. אנשים כבר מרגישים פנימית איומים למיניהם, ולכן אין להם בעיות מיוחדות עם המוטיבציה.
שיחה מס' 2 בנושא "חכמת ההמונים", 14.05.2013
| שייך לקטגוריה: המשבר ופתרונו, חינוך, ילדים, משבר עולמי, סדנאות חיבור |
|
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
מבט אובייקטיבי על המתרחש
שאלה: ילד שרוצה להיות מעצב, משתוקק למטרה הזאת ולכן משחק בה. אבל כאשר אנחנו מתחילים, למשל, לעבוד עם קבוצה במפעל ומתחילים ללמוד, לדמיין או לשחק, אז לקבוצה הזאת אין מוטיבציה, אין צורך ונחיצות להפוך להיות אינטגרליים, לבטל את עצמם. יתרה מכך, הם סבורים ש"העולם הוא זה שמקולקל, ואני הרי טוב!".
תשובתי: זה לא חשוב. כי אנחנו הרי לא עורכים סדנאות למתחילים. תחילה עורכים איתם שיחות עם שאלות ותשובות. אני לא מקדם בברכה דיונים וויכוחים, מפני שהם כבר צריכים להתבסס על זה, שלאנשים כבר קיים ידע רציני. לכן המערכת שלנו מורכבת מלימוד ומסדנאות.
באופן כזה, החלק הראשון, הוא מידעני, שבו אתה על ידי זה שמראה כל מיני קליפים ותמונות, מסביר למשתתפים בדוגמאות ספציפיות מה קורה עם הטבע, איתנו, לקראת מה אנחנו מתקדמים, עד כמה זה הכרחי ונחוץ שכל זה הוא למען ההצלה שלנו.
המוטיבציה כאן היא פשוטה מאוד: מיום ליום אנחנו מגלים איום יותר ויותר גדול מצד העולם הסובב אותנו, מצד הטבע, וכולי. אם אנחנו לא נתאחד בצורה רצינית ואינטגרלית, אז על חיינו מאיים אסון אקולוגי שמגיע מכל העולם הסובב, ולא רק מהחברה האנושית.
מה גם, שצריך להסביר, מבלי לאיים, אלא להזמין כל מיני מומחים או להראות ראיונות מעניינים איתם, שבהם הם יסבירו על הנחיצות של שיתוף פעולה אינטגרלי הדדי בין בני אדם ובינם לבין הטבע.
אנחנו צריכים לתת להם תמונה כללית של המתרחש.
אני מבין טוב מאוד שהאדם רחוק מאוד מהתמונה הכללית הזאת. הוא לא דואג לשום דבר, חוץ ממה שמדאיג אותו ברגע הנוכחי, ולא רוצה לראות מעבר לאפו. והוא צודק! כך הוא נברא! לכן הוא רואה לפניו עולם עצום, שכביכול לא תלוי בו, אלא הוא רק כלול בתוכו מפני שהוא צריך לחיות את חייו ולא יותר מזה.
אבל כאשר, מבלי לאיים, אלא מתוך שיטת החינוך, אנחנו מראים שהצרות כבר מתדפקות על דלתו, אז הוא מתחיל להרהר ולחשוב על זה.
שיחה מס' 2 בנושא "חכמת ההמונים", 14.05.2013
| שייך לקטגוריה: המשבר ופתרונו, חינוך, ילדים |
|
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
משחק טניס שולחן עם הבורא
שאלה: תיתן לי בבקשה תרשים קצר של מערכת היחסים שלנו עם הבורא.
תשובתי: הבורא, זהו המקור של התענוג, והוא ברא אותנו ככאלה שרוצים את התענוג הזה. אבל הוא רוצה שאנחנו לא נאהב את התענוג, מפני שאז אנחנו פשוט הופכים להיות "בהמות" מטומטמות, מכונות, אלא שאנחנו נאהב אותו, את זה שרוצה לתת לנו תענוג, ולא את התענוג עצמו.
מה לשם כך הוא צריך לעשות? הוא צריך בהדרגה להראות לנו שהוא לא נותן לנו תענוג, ובאופן כזה היינו מקבלים הזדמנות לייצר יחסים ישירות אליו ולא לתענוג.
כך הוא המשחק: יותר תענוג, פחות תענוג, ובתשובה לזה התגובה שלנו, לתענוג או לבורא עצמו.
| שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שאלות ותשובות |
|
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
על מלאכים, שטן ואחרים...
שאלה: מאיפה הופיעו מלאכים, שטן ושאר הכוחות הטהורים והטמאים ומה הוא הסטטוס שלהם? מתי הם הופיעו, באיזה יום של הבריאה?
תשובתי: בטבע לא קיימים שום כוחות זרים, חוץ מהכוח האחד והיחיד, שנקרא "בורא". אתה יכול לכנות את הכוח הזה איך שאתה רוצה. רק שהוא מגלה את עצמו תמיד באופן זהה כלפי האגו שלך שכל הזמן משתנה, ולכן תופס את התנהגותו הזהה ביחס אליך כטוב המוחלט, ככל מיני התגלויות של השפעות חיוביות ושליליות, שמתגלות בתוכך ומחוצה לך.
| שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שאלות ותשובות |
|
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שיחה על סדרת הספרים "פרשת השבוע"
ערכתי שיחה על סדרת הספרים "פרשת השבוע" במסגרת תוכנית הטלוויזיה "מקובלים כותבים" בהנחייתו של בן ציון גרץ.
צפה/האזן לתוכנית:
תוכניות קודמות:
שיחה על תפקיד עם ישראל
שיחה על חג השבועות
שיחה על יום ירושלים
| שייך לקטגוריה: מקורות ותקצירים, פרסומים חדשים, ראיונות, פגישות |
|
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
המציאות הגשמית היא החסד הגדול ביותר של הבורא
שאלה: אחרי שהתחלקנו ל"עשיריות", אנחנו כאילו מתחילים את התהליך מחדש. ואחרי שנים של עבודה משותפת עם החברים, אני כבר צברתי כלפיהם המון "מטענים" פנימיים, גם חיוביים וגם שליליים...
תשובתי: כל זה לא שייך למושג המקורי של ה"קבוצה". בקבוצה האמיתית יש התחייבויות הדדיות מפני שהיא מחוברת לאחד. כולכם נמצאים בתוך סירה אחת, ואתם חייבים לסדר את היחסים ביניכם. זאת לא סתם חובה, אלא בלי זה אי אפשר.
נכון להיום, אתם סתם "חברים", בוחרים לכם את אלה שאיתם יותר נעים להיות, אבל כלפי המסגרת הקבוצתית האמיתית יש מחויבות. ואם לא, אז זאת עדיין לא קבוצה ולא עשירייה.
את הקבוצה אנחנו מרגישים על ידי מחויבות. אני כאילו דואג לתינוק שדורש טיפול אין סופי. וכאן לא מדובר על כך שיכול להיות שנעים לי, אלא בכך שזאת גם חובתי, מפני שאני מחויב כלפי חבריי. עלינו לפתח את שני ההיבטים הללו, אחרת הכול אבוד. אין אפשרות אחרת.
זה ממש פלא. שברו אותנו ונתנו לכל אחד מאיתנו ניצוץ שאפשר לחבר לאנשים אחרים, להתחבר בצורה מלאכותית, להשתדל להתחבר ברמה הגשמית. בלי המציאות הגשמית כל הניצוצות שלנו היו מפוזרים במרחקים אין סופיים זה מזה, ואנחנו לעולם לא היינו מסוגלים להתקרב בינינו. אבל אנחנו חיים בתוך הגופים הגשמיים שמאפשרים לנו להיות בהשפעה ובקבלה הדדית בינינו. הגופים הגשמיים, החלבונים, עוזרים לנו לבנות קשרים, להתחבר ביחד, על אף שהניצוצות עדיין מרוחקים זה מזה מרחק אין סופי.
לכן, האגו הנוכחי שלנו שייך לגופים ולא לניצוצות, כי זה עדיין לא היצר הרע האמיתי. אבל אם אנחנו, למרות הדחייה בין ה"גופים" שלנו, מתחילים להתקרב ולו במעט, אז אנחנו מתחילים לעורר את המאור שמקרב את הניצוצות שלנו.
לכן, תבין איזו הקלה, איזו עזרה זאת בדרך, שבעזרת מערכת כל כך "גסה" ונמוכה, אנחנו יכולים להתחיל לחבר את הניצוצות. האור המחזיר למוטב משפיע עליהם, ובינתיים אנחנו עוברים את השלב הנוכחי הארוך ביותר מכל יתר השלבים. את יתר המדרגות אנחנו נכבוש הרבה יותר מהר, אבל המדרגה הזאת היא ה"גסה" ביותר, כי כאן הכול נעשה בעזרת הגופים. זאת תקופת ההכנה לעבודה ישירה עם האור ועם הרצונות, שלב נפלא, החסד הגדול ביותר מצד הבורא. אף על פי שאני שונא את החבר, אני בכל זאת מתחבר עימו, זאת הזדמנות שמנוגדת לטבע. מפני שהטבע פועל לפי היושר, לפי האמת, וכאן פועל מנגנון שמבוסס על שקר.
לכן, צריך להשתוקק לצפות לרגע שיהיה לך נעים לראות את החברים כמו את הילדים שלך, ואפילו יותר מזה. כן, כן, אתה תרגיש שהחבר יותר יקר לך מהתינוק שלך...
מתוך שיעור על פי מאמר "הערבות", 20.05.2013
| שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
|
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
יחידה אחת של השפעה
חלק מהחברים בעשירייה נמצאים בעלייה, וחלקם עוברים מצבים קשים, ירידות, ויש להם תוספת עביות. אנחנו לא אחראיים על המצבים שלנו, ולכן בין אם אני מרוצה ובין אם לא, פשוט צריך להשתמש בכל מצב שיש, במטרה להתקדם. כל המצבים מתגלגלים מלמעלה ולכן אסור לנו להעביר עליהם ביקורת, וללא שום קשר, אם אנחנו מרגישים את המצבים האלה כטובים או כרעים, צריך להשתמש בכולם כאמצעי להתקדמות.
כל "עשירייה" זה תא אחד, כי היא יכולה לחולל רק יחידה אחת של השפעה. אדם אחד מהעשירייה או שניים או שלושה, זה לא נחשב. רק אם כל העשירייה מחוברת בצורה נכונה יחד, אז היא הופכת ליחידה אחת של השפעה, ואז היא מתחילה לגלות את האור הראשון שלה: "נפש דנפש דנפש".
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 20.05.2013
| שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
|
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
העיקר שתהיו חיים ובריאים
שאלה: מדוע תפילה על תיקון עצמי אינה עוזרת?
תשובתי: "תפילת רבים", רק היא שפועלת. תפילה עבור עצמו דרושה רק כדי שהוא סוף סוף יבין, שהיא אינה עוזרת ואינה מועילה. העולם הזה מבלבל אותנו, מפני שאנשים שחושבים על עצמם, הם מצליחים. אדם פותח עסק, עוסק בספורט, וככל שהוא משקיע יותר כוחות, כך ההצלחה שלו היא גדולה יותר. זו עובדה ממשית.
אבל הרוחניות היא הפוכה מהגשמיות. ככל שאני אחשוב יותר על עצמי ואעשה תרגילים על עצמי, זה רק יוכיח לי שאי אפשר בדרך כזאת להצליח. ברוחניות פועלים חוקים ההפוכים לכל החוקים של העולם הזה: לא החכם בחכמתו הוא זה שמנצח, וגם לא הגיבור שבגבורתו. בעוד שבעולם שלנו זה באמת עוזר, ככל שיש לי יותר כוח בידיים, יותר שׂכל בראש וכסף בכיס, כך אני יכול להיות בטוח יותר בהצלחתי.
כך בנוי העולם הזה, בהתאם לגבורה האגואיסטית. אבל בעולם הרוחני להיפך, הכול תלוי במידה שאצא מעצמי החוצה, אני בעצמי נשאר ללא כוח, ללא שׂכל, לא שום יכולת להצליח בעצמי לבד, אלא רק בלהשקיע את עצמי באחרים, להכניע את עצמי כלפיהם, להיות מושפע מהם. כך אני מלמד את עצמי, שדווקא בזה היא שיטת ההתקדמות.
זו שאלה מאוד עדינה. אנחנו עובדים במערכת אינטגרלית ורק דרך הקשרים שלי, דרך כל השאר, באותה המידה שאני יכול לשייך את עצמי אליהם, במידה הזאת אני אצליח. אני אף פעם לא אוכל לצאת מחוץ ל"עיגול" שלי, להתבדל מאחרים, ואני גם לא רוצה את זה! התקדמות מסמלת, חדירה יותר ויותר גדולה לתוך הקבוצה, כדי להיות בשווה יחד עם כולם.
זה ממש ההיפך מחוקי העולם הזה. ולכן, כל הכללים שעליהם אנחנו קוראים במאמרים הקבליים, אלה לא סתם עצות והמלצות טובות של סבתא שדואגת לילד ומנסה לשכנע אותו שלא יקפוץ, שלא יריב ושישב בשקט ויהיה רגוע, אלא הם חוקי ברזל של המערכת העליונה. אנחנו צריכים לשכוח על המערכות האגואיסטיות שלנו שהתרגלנו אליהן, ולהשתדל להתרגל ולקבל את החוקים של המערכת העליונה, היכן שהכול עובר דרך הקבוצה, דרך ה"עשירייה", רק דרך הסביבה בלבד.
אתה תשיג הכול, אבל רק האמצעים, כללי ההצלחה הם שונים ממה שנהוג בעולם הזה. ההצלחה שלך תלויה רק בך: עד כמה שאתה תכניע את עצמך כלפי הסביבה, תרצה להשפיע הכול לחברים, לדאוג להם, לאהוב אותם כמו את האנשים האהובים והיקרים לך ביותר. אפילו אם אתה לא מרגיש כך, אבל תחייב את עצמך בכוח לנהוג כך, כאילו שכל אחד מהם הוא אדם גדול, גדול הדור, האדם הכי קרוב אליי ויקר לי, אפילו יותר מעצמי.
ועוד מעט אתה תרגיש בפועל שזה כך, כל אחד יהפוך למאוד חשוב ויקר לך – במצבו, בבריאותו, בהצלחתו. אתה תבין ותרגיש שאתה תלוי בזה ולא יישארו לך דאגות אחרות, העיקר שהם יהיו חיים ובריאים.
מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, "בענין אהבת חברים", 20.05.2013
| שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
|
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שיעור הקבלה היומי 21.05.13
הכנה לשיעור
לצפייה בשיעורחלק א': "כתבי רב"ש", כרך א' (עמ' 17), מאמרי "שלבי הסולם", שנת 1984 (תשמ"ד), מאמר ו' "אהבת חברים"
חלק ב': "זוהר לעם" - "הקדמת ספר הזוהר" (עמ' 13), מאמר "אמא השאילה בגדיה לבִתה", אות י"ט
חלק ג': "תלמוד עשר הספירות", כרך ג', חלק י' (דף תתק"ח), פירוש 'אור פנימי', אות ע'
חלק ד':"כתבי בעל הסולם" (עמ' 394), מאמר "הערבות", אות כ"ג
| שייך לקטגוריה: זוהר, לימוד חכמת הקבלה, שיעור הקבלה היומי, שיעורים והרצאות |
|
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר