חיים חדשים - 281

פורסם: 31.10.14, 11:03

תוכנית הטלוויזיה "חיים חדשים" בנושא "רגשות: מקור הרגשות ותפקידם".

להורדת התוכנית: video.gifWMV וידאו | audio.gifMP3 אודיו | MP4 וידאו

תוכניות קודמות:
חיים חדשים - 280
חיים חדשים - 279
חיים חדשים - 277

שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, ראיונות, פגישות
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר
שיעור הכנה:
לצפייה/האזנה: WMV וידאו | MP3 אודיו | MP4 וידאו להורדה: WMV וידאו | MP3 אודיו | MP4 וידאו
שייך לקטגוריה: הכנה, כנסים, שיעורים והרצאות
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

מתוך ספרו של מ. ברושטיין "הסוד העיקרי של היהודים"

יחסים בין בעלי חיים

לצמחים אין בחירה חופשית אינדיבידואלית. לכן, יש להם "חיי חברה" מוגבלים. נמשיך את מחקרנו לדרגת ההתפתחות הבאה בטבע, דרגת החי.

בעלי החיים הם יצורים פעילים ומתנועעים, השייכים לאחת הממלכות שבטבע, להבדיל מהצמחים, הם משתמשים למאכל בהרכבים אורגנים מוכנים.

רואים מתוך ההגדרה, שבעלי החיים פעילים ומתנועעים, וזה משפיע על היחסים בין נציגי המינים השונים וגם בין משפחות שלמות בממלכת בעלי החיים.

נבחן את היחידה החברתית הגדולה בעולם החי – הלהקה.

להקה היא שלמות מערכתית, קבוצת בעלי חיים, דגים או ציפורים (בדרך כלל מאותו המין) הנמצאים באותו מצב ביולוגי, שומרים על קשר הדדי ומתואמים בפעולותיהם. הלהקה בנויה מיחידים שמשתייכים ללהקה רוב חייהם ומבצעים שורת פעולות חיוניות.

קיימת דעה, שדווקא להקה, ולא עדר של אנשים קדמונים, הייתה היסוד ליצירת החברה האנושית.

ללהקה יש מבנה מאורגן. למשל, היחסים בתוך להקת זאבים דומים ליחסים בתוך החברה האנושית ולפעמים אפילו יותר מועילים. בפרט ביחס כלפי הזאבים הוותיקים, הם לא נשארים מקופחים גם בחלוקת הטרף. אצל בני האדם לא תמיד שומרים על החוק הזה.

ובכל זאת, מה ההבדל העיקרי בין בעלי החיים והצמחים? במה בעלי החיים יותר מתקדמים? את התשובה אנחנו מוצאים שוב בחכמת הקבלה.

בעלי החיים "לכל אחד יש הרגשה ותכונה בפני עצמו, וגם אינו משועבד להסביבה, אלא שיש לו חיים בפני עצמו מבלי שחיותו יהיה תלוי בחיים של חבירו. (בעל הסולם, "ענין דומם, צומח, חי, מדבר").

ומה ההבדל בין בעל החיים ואדם?

"אבל יותר מישותו עצמו אינו יכול להרגיש, היינו שאין לו הרגש הזולת, וממילא שאינו יכול לדאוג עבור הזולת." (בעל הסולם, "ענין דומם, צומח, חי, מדבר").

ההגדרה הזאת דורשת הסבר. במבט ראשון היא לא נראית ממש נכונה. כולם יודעים שבעלי החיים מרגישים היטב את מצב הרוח של בעל הבית ואת היחס שלו כלפיו. חוץ מזה ידוע, שבעלי החיים דואגים לצאצאיהם, כדוגמת הזאבים. ישנם אפילו מקרים של הקרבה עצמית. כל זה נכון, אבל רק ברמת האינסטינקטים.

הכלב מרגיש מתי רע לאדם, אבל הוא לא מבין מהי בושה. הוא לא מסמיק כאשר זורקים לו אוכל ולא מתבייש בגלל שאין לו בגדים. בעל חיים לעולם לא ישכב מרצונו על שולחן הניתוחים כדי שיכרתו לו רגל שנפגעה מנמק. בעלי חיים אינם מבינים שאפשר היום לתת למישהו משהו כדי להרוויח כפליים מחר. לכן, בלתי אפשרי לדמיין שהם יבינו מה זה, "מכל אחד לפי יכולתו ולכל אחד לפי צרכיו", וכן הלאה.

ישנה הדגמה מצוינת של הרגשת הזולת שמיוחדת ואופיינית לאדם, ובכלל לא אופיינית לבעלי החיים. תנסו ללכת כתף אל כתף עם עובר אורח ברחוב. לאחר זמן מה הוא יתחיל לפזול לעברכם, להסתכל לצדדים, לבדוק את הכיסים, להתעצבן ולהתרגש. למרות שבחוף הים אתם יכולים להשתזף ליד אדם זר, לשבת ליד אדם זר בתיאטרון, לעמוד לידו בתור ולדבר עימו. ממש פרדוקס.

דרך אגב, זאת אבחנה מדויקת של מיכאיל ז'בנצקי (קומיקאי וסטנדאפיסט) ולא של מחבר הספר.

המשך יבוא...

ידיעות קודמות בנושא:
הסוד העיקרי של היהודים, חלק 52
הסוד העיקרי של היהודים, חלק 50
הסוד העיקרי של היהודים, חלק 48

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, טבע
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

כנס בסנט פטרבורג, שעור מס' 1

כתוב בזוהר: "צריכים לעורר היראה בב' הצדדים של האהבה... בין בדין ובין בחסד ובהצלחת דרכיו... שבעת החסד והצלחת דרכיו, צריך לעורר יראה מפני ה', שמא יגרום החטא ויתקרר מאהבת ה'."

אין פחד מפני העונש. לא קיים שום עונש. אלא רק נדמה לנו בתוך הרצון לקבל שלנו, שאם אנחנו עושים משהו לא בסדר, אז אנחנו נענשים על כך.

כפי שאנחנו האגואיסטים מתייחסים זה לזה בעולם שלנו, כך אנחנו גם חושבים שקיימים שכר או עונש. בין שתי ההגדרות (המושגים), בין שני החשבונות הללו אנחנו חיים: כיצד אני יכול להרגיש טוב, כלומר, כיצד אני יכול לתגמל את עצמי או כיצד להימנע מעונש כלשהו.

אבל הדרך הרוחנית עוברת מעל החשבונות הללו. אין בהם פלוס ואין מינוס, אין שכר או עונש. שם עלינו לבנות במו ידינו את קנה המידה לשכר ולעונש הרוחניים. כשיש לי הזדמנות לדאוג לזולת זה השכר, ואם מסיבה כלשהי אני לא מסוגל לבטא את דאגתי לזולת, לעשות משהו למענו, אז אני מרגיש את זה כעונש.

ההשגה האמיתית היא כאשר אנחנו מוציאים את החושים שלנו מחוץ לעצמנו ומתחילים להרגיש את הכול לא בתוכנו אלא מבחוץ. עלינו להבין ולראות את זה. לכן, נאמר, "עולמך תראה בחייך". אבל אפשר להתקדם לזה רק אם מחברים יראה עם אהבה.

מתוך מאמרי הרב"ש ובעל הסולם, וגם מתוך ניסיון החיים, אנחנו יודעים, שאין אהבה בלי יראה. ויראה רוחנית אמיתית לא יכולה להיות בלי אהבה: אנחנו מפחדים להחליש את אהבתנו וגם מפחדים שתיחלש האהבה מצד מי שאוהב אותנו. לא מפני שטוב לנו, כמו לשני נאהבים אגואיסטים, אלא משום שאני עושה נחת רוח לבורא אם אני מאפשר לו לאהוב אותי.

זאת הרגשה הדדית שמרגישים רק בדרגת "יראה", היא הכרחית כדי לעלות מעל האגו שלנו ולעבוד עימו בצורה הפוכה על מנת להשפיע.

"...שמא יגרום החטא ויתקרר מאהבת ה'. ונמצא בזה, שגם כאן האדם כולל היראה באהבה. נמצא בזה, שכולל היראה באהבה. וכן בצד הב' של האהבה, בעת דין הקשה, (כשהוא דן את עצמו) יעורר יראה מה', ולא יקשה ליבו, ויסיח דעתו מהדין", כדי שלא ייפול למצב שבו יתחיל להעריך את עצמו לפי קנה מידה אגואיסטי.

מתוך כנס בסנט פטרבורג, שיעור מס' 1, 19.09.2014

ידיעות קודמות בנושא:
"צריכה היראה להתדבק באהבה"
איך אפשר לפחד ממי שאוהבים?
האהבה צומחת מהיראה

שייך לקטגוריה: אהבה, התפתחות רוחנית
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

ערכתי שיחה שביעית בנושא: "עם ישראל מוכן לאור" במסגרת תוכנית הטלוויזיה "מקובלים כותבים" בהנחייתו של בן ציון גרץ.

לצפייה/האזנה: WMV וידאו | MP3 אודיו | MP4 וידאו

להורדה: WMV וידאו | MP3 אודיו | MP4 וידאו

תוכניות קודמות:
שיחה בנושא: עם ישראל מוכן לאור, חלק ו'
שיחה בנושא: עם ישראל מוכן לאור, חלק ה'
שיחה בנושא: עם ישראל מוכן לאור, חלק ד'

שייך לקטגוריה: ישראל היום, ראיונות, פגישות, תפקיד ישראל
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

חכמת הקבלה, היא חכמה שעוסקת רק בכוחות שמנהלים את העולם שלנו ולא בחקר העולם שלנו עצמו.

לאדם שגילה ראשון את מערכת הכוחות הזאת לפני 5775 שנה קראו "אדם". היום שבו זה התרחש, מתואר בתורה כיום בריאת העולם.

לפני כן בני האדם חיו כבהמות, עסקו בסיפוק צרכיהם הביולוגיים. כמובן שהם האמינו באיזה שהם כוחות שעוזרים להם, שיכולים להגן עליהם או להיפך, להזיק להם. אבל הרגשה תת הכרתית כזאת קיימת גם אצל בהמות.

ופתאום, באותו הזמן שכל האנושות לא הבינה מאיפה הכול מתרחש ולשֵם מה היא קיימת, אדם רגיל מהעולם שלנו, שנקרא "אדם", החל לגלות שהוא נמצא בתוך הטבע, ברשת כוחות שמנהלים אותו.

לרשת הכוחות הזאת הוא קרא "בורא", מפני שגילה שדווקא היא בראה את החומר שלנו ומנהלת אותו.

מאז מתחילה הספירה של חכמת הקבלה. לכן אדם נחשב למניח היסוד של העולם שלנו, וכל מה שמסופר בתורה נובע מתוך ההשגה האישית שלו ומתנהל בשמו: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ, והארץ היתה..." וכולי.

בכך שהגיע לגילוי זה, אדם הבין, שמשמעות חייו היא לא כדי להתקיים סתם על פני כדור הארץ מכסה מסוימת של שנים, אלא כדי להשיג את רשת הכוחות הזו, להגיע לדרגתה, לשלוט ולנהל אותה. דווקא בצורה כזאת אפשר לעלות למדרגה עליונה יותר מהעולם שלנו ולהתחיל לנהל אותו ואת העולם ההוא, את אותה מערכת כוחות שמתגלים בו.

אדם השיג את העולם העליון, מפני שהיה לו רצון להגיע לדרגת הבורא. ומכאן נובע שמו "אדם", שמסמל, "אֵדָמה לבורא".

הוא מיד הרגיש צורך להעביר למישהו את הידע שלו. מהתלמידים שלו – שֵם, חם ויפת, שנקראו ה"בנים" שלו, החלה שרשרת של אותם אלה שהשיגו את העולם העליון בעזרת השיטה שהתגלתה על ידי אדם.

הוא קרא לשיטה הזאת "חכמת הקבלה", חכמה של קבלה, הכרה, גילוי של העולם העליון, של מערכת ההנהגה העליונה.

מבחינה חיצונית, אדם היה בן אדם רגיל, וספק אם ההורים שלו ואנשים שחיו לידו ידעו על הגילויים שלו. כי מה שהוא גילה והשיג, הוא גילה בתוכו ורק למען עצמו. אף אחד מהסובבים לא חשד בכך. לכן חכמת הקבלה נקראת "חכמת הנסתר", מפני שכל אחד שמשיג אותה מגלה אותה רק לעצמו ולא יכול להעביר לאחרים.

אם את הפיזיקה, הכימיה, וכל שאר מדעי הטבע והמדעים המדויקים אפשר להעביר לכולם וללמד אחרים כדי שיוכלו להשתמש בהם, אז את חכמת הקבלה אי אפשר להעביר. אנחנו יכולים רק ללמד אדם אחר לשנות את עצמו, כדי שיוכל להרגיש את המימד הבא: את המערכת העליונה, את המדרגה העליונה, את העולם העליון. כאשר אדם מתחיל להרגיש את זה, הוא נקרא "מקובל".

השגה של המימד הבא מאפשרת לאדם לגלות לשם מה הוא קיים, כי הטבע שהוא מגלה מופיע כמנהל, כקובע, כממלא את הכול בעצמו ושמורה לכל אחד לאן הוא מוביל אותו ואיזו מדרגת התפתחות הוא צריך להשיג. נהייה לו מובן, שכל הדרך שאותה הוא צריך לעבור בעל כורחו (מפני שאין כאן שום בחירה חופשית), הוא יכול לזרז אותה בזה שמנהל את עצמו.

תתארו לעצמכם שאתם יושבים בעגלה שמתקדמת קדימה על ידי סוסים שאין עליהם שליטה. הם דוהרים בדרך שמלאה מהמורות ובורות ונושאים אתכם לא ידוע לאן, ובכל רגע אתם יכולים לצנוח לתהום. אלה הם החיים שלכם.

ואפשר לעשות כך, שאתם תתיישבו בקדמת העגלה, תיקחו את המושכות לידיים ותדעו בדיוק לאן מועדות פניכם. בידיים שלכם יהיה "GPS" מודרני ואתם תוכלו לנוע בנחת להשגה מהירה של המטרה הסופית, בכך שאתם עוקפים את כל המהמורות והבורות.

משמעות הארתו הפתאומית של אדם, ואחריו, של כל יתר המקובלים, היא בזה, שלאדם ניתנה הזדמנות להגיע באופן עצמאי, במהירות ובנוחות למטרה הסופית של הבריאה, ובאופן זהה ללמד את השיטה את כל שאר העולם, דבר שאותו התחיל לעשות אדם.

מתוך התוכנית "סיפורים קצרים", חלק 1, 15.10.2014

ידיעות קודמות בנושא:
אם הייתי נפגש אם "אדם"...
מתי אני אהיה אדם?
האדם הראשון שנקרא "אדם"

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

התפילה האמיתית

פורסם: 30.10.14, 16:26

כנס בסנט פטרבורג, שיעור מס' 4

בעל הסולם, ספר "פרי חכם על התורה", מאמר "לא עת האסף המקנה":  "אסור ליחיד לצאת מהכלל, ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו".

אפילו אם אתה רוצה לפנות לבורא, והמחשבות שלך הן טהורות ביותר והרצונות שלך אידיאלים, לא למען עצמך אלא למען אחרים, למען הבורא, והרצון שלך עולה לבורא לבד, אז הוא לא יעלה לשום מקום ויישאר אצלך.

אתה יכול לצעוק אלף שנה, שום דבר לא יעזור. ישנה מערכת שלא קולטת בקשתו של אדם אחד. אדם אחד לא יכול לקבל ולפתח את אותו הרצון לקשר שעליו יבוא התיקון מלמעלה. הרצון לחיבור צריך לעלות יחד עם שאר הרצונות האחרים, בתוך הרצון הכללי, ואז באופן אוטומטי ירד אליו אותו האור שמילא אותם עוד לפני השבירה, כשהם עדיין היו יחד.

"כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו בפרט, אינו בונה, אלא אדרבה, גורם חורבן לנפשו." האור לא יכול למלא פנייה כזאת. כמ''ש, "כל המתגאה אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד".

כזאת "כי לא יצוייר לך יוצא מהכלל, בלא לבוש גאות". כלומר, כל יציאה מחוץ לקבוצה מעידה על כך שהוא נהיה אגואיסט גדול יותר. זוהי תוצאה של כל מיני תנועות לא פיזיות, אלא רוחניות. אבל ההתרחקות הרגשית, עד כמה שהאדם יחשוב שהיא מוצדקת, תמיד נובעת מצמיחת הגאווה, הרוע, מגידול האגו.

"וגם בזמן עבודה כשהאדם מתפלל ביחידות, על כורחו יוצא מהכלל ומחריב לנפשו", את השאיפה שלו לבורא.

תיקון הגוף השלם, כלומר הרצון הכללי, הוא כאשר האדם מרגיש שנפשו נמצאת בכלל, ואז הוא לא מרגיש את עצמו כנפרד, אלא רק ביחד.

כלומר, הקטגוריה של "אנחנו" היא היחידה שקיימת, ה"אני" מפסיק להתקיים, כי ה"אני" ניתן לנו רק כדי שנרגיש שאנחנו לא נמצאים בסולם הרוחני ובשלבי הסולם הרוחני.

הרגשת ה"אני" קיימת רק בעולם שלנו. המדרגה הקטנה ביותר, וכל שאר 125 המדרגות של העולם הרוחני, זה רק "אנחנו" במידה גדולה יותר ויותר. ה"אני" ברמת העולם הזה נעלם, לכן העולם הזה נקרא "העולם המדומה", משום שהוא קיים רק ברצונות השבורים שלנו.

הרוחניות מורגשת רק ב"אנחנו". במושג הזה כלולים כולנו: אני, אתה, הוא, וכל החברים הקשורים יחד. זו מדרגה נמוכה מאוד, שקיימת ב"עולם העשיה", שבה יש עוד בירורים ושבירות. אבל ב"עולם היצירה" יש כבר חיבורים משמעותיים יותר של כולם לאחד שלם, וב"עולם הבריאה" יש כבר הכנה לתיקון השלם ב"עולם האצילות".

לכן, אסור לנו לשכוח שאנחנו יכולים להרגיש את הרוחניות רק בקשר בינינו. לכן נאמר, שהכלי המינימלי הוא שניים, ועשרה, זה אידיאלי, כמו שכתבו מחברי הזוהר וכמו שכתב הרב"ש.

תנאים כפי שיש לנו עכשיו, לא היו במשך אלפי שנים! צריך להשתמש בהם ולממש את המעבר מ"אני" ל"אנחנו" בצורה כמה שיותר מהירה ויעילה.

מתוך שיעור מס' 4 בכנס סנט פטרבורג, 19.09.2014

ידיעות קודמות בנושא:
נקודת ההתחלה של הספירה לאחור
אוי למי שמבקש עבור עצמו
בקש עבור כולם, ולא תטעה

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

שקיעתה של החברה הצרכנית

פורסם: 30.10.14, 16:15

רק לפני 100-150 שנה, השכבות העליונות של החברה החלו לבער את הבערות, רוב בני האדם לא ידעו קרוא וכתוב. בשביל מה הם עשו את זה? האליטה הייתה זקוקה לעובדים. הם לימדו את האנשים הפשוטים עד לאותה רמה שבה הם רצו לנצל אותם.

בתחילה, היה מספיק להם לדעת קרוא וכתוב, אחר כך היה צורך בידיעת שרטוטים, וכדומה. הופיעו בתי ספר ומערכת חינוך כללית: בתי ספר יסודיים, תיכונים ומוסדות להשכלה גבוהה.

כלומר, אנחנו אנשים בעלי השפעה, מעוניינים ביצירת, מה שנקרא, "מעמד ביניים" לעצמנו. האנשים המשכילים האלה מבינים מהי התועלת שלנו, ואנחנו יכולים לסמוך עליהם. הם נותנים לנו עצות ומבצעים את ההוראות שלנו, ואילו אנחנו מנהלים מלמעלה. במילים מובנות הם מעבירים משימות לעובדים ולעָם הפשוט.

התקופה הזאת מסתיימת, מפני שלעולם אין יותר צורך בשום דבר מיותר. אנחנו לא יודעים מדוע זה קורה כך, זה נובע מתוך האדם. אם חושבים בהיגיון, אנחנו חשבנו, שלרצון להרוויח יותר, לקנות יותר, להפוך להיות יותר מוצלח, אין גבולות. אבל פתאום אנחנו רואים, שמהחברה הצרכנית יוצא האוויר. לכן, אם היום האנשים שמנהלים את כלי התקשורת יכולים לעשות משהו, אז אך ורק כדי לעמוד בראש הגישה החדשה כלפי העולם.

היום, לאנשי העשירון העליון דרושים לא רק אנשים שבעזרתם הם הכפילו את עושרם, ולכן לימדו קרוא וכתוב וכל מיני מדעים, היום האליטה השלטת וכלי התקשורת שנמצאים בבעלותה ושמשרתים אותה, צריכים לדעת, שדווקא החינוך האינטגרלי של כל בני האדם בעולם יהיה לתועלתם.

כי אם העולם הוא באמת אינטגרלי, סגור, עגול, אז כל אדם חייב להשתתף בו בצורה נכונה. האדם המודרני צריך לדעת בשביל מה הוא חי, מה הטבע שלו, מה הוא הטבע של העולם כולו ושל כל האנושות שבה הוא קיים ובהתאם לאילו חוקים, כיצד החוקים האלה משפיעים עליו ואיך הוא צריך להשפיע עליהם.

כמו בתקופה של ההתפתחות הטכנולוגית והתעשייתית, אנחנו השקענו זמן ללימוד קרוא וכתוב של מאות אלפי איכרים כדי לכלול אותם בתעשייה, כך היום אנחנו צריכים לדאוג להאכיל את כולם, להלביש אותם ולתת חינוך והשכלה אינטגרליים.

אלה הם שלושת הדברים החיוניים שהאדם זקוק להם, ודאי, שיחד עם שאלות הבריאות. את כל השאר הייתי מסלק, מפני שמה שלא נובע מתוך הקשר הנכון שמוביל לאיזון עם הטבע, ללא ספק, מביא אותנו לתבוסה.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 139, 10.02.2013

ידיעות קודמות בנושא:
סוף עידן הצריכה הבלתי מרוסנת
שלב חדש של התפתחות האנושות
לא היה טעם לעבוד כל כך קשה!

שייך לקטגוריה: המשבר ופתרונו, התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, משבר עולמי, פוסטים נבחרים
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

כוח לוחץ (קליפ)

פורסם: 30.10.14, 16:12

קטע מתוך תוכנית הטלוויזיה "חיים חדשים" בנושא "תקווה לישראל: הרוח הישראלית" (שיחה מס' 425).

מה קרה לעם שלנו במהלך המלחמה, איך זה קשור לכוח העליון ומדוע חשוב שנפעל בצורה עצמאית מבלי לחכות ללחץ מצד הכוח העליון?

לתוכנית שלמה: "חיים חדשים - 425"

שייך לקטגוריה: ישראל היום, ראיונות, פגישות, תפקיד ישראל
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

גֵרים הייתם...

פורסם: 30.10.14, 16:07

"ותטמא הארץ ואפקד עונה עליה ותקא הארץ את ישביה: ושמרתם אתם את חקתי ואת משפטי ולא תעשו מכל התועבת האלה האזרח והגר הגר בתוככם. כי את כל התועבת האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ותטמא הארץ." (תורה, ספר "ויקרא", פרשת "אחרי מות", פרק י"ח, פסוקים כ"ה – כ"ז).

ארץ, מהמילה "רצון". אלה שמשיגים רצון שמכוון אותם לגילוי הבורא, צריכים לתקן את החוקים שהופרו.

גֵר, זה מי שקולט ומסגל לעצמו את המדרגה החדשה. הוא עדיין נמצא ברצונות הקודמים, עדיין לא במדרגה הזאת, אבל כבר נכנס אליה.

אלה שמשתוקקים לבורא יכולים להיקרא "גֵרים", כלומר הם רק נכנסים למדרגה הזאת, או שכבר קולטים את המדרגה, שנקראת "ישראל" (שזה אומר "ישר-אל"). ביניהם יש פשוטי העם, לויים, כוהנים.

לכן בתורה נאמר: "גרים הייתם...". אבל אנחנו היינו גרים בארץ מצרים, מפני שהיינו צריכים לעבור אותה כדי לקחת ממנה את הרצונות של פרעה העצומים. רק כך אפשר לעלות במדרגות של העולמות הרוחניים.

ללא ירידה למצרים לא היינו יכולים לרכוש רצונות אגואיסטיים. כל העבודה שמתוארת אחר כך בתורה מתרחשת לאחר יציאה ממצרים, כאשר האדם סופג לתוכו את כל הרצונות האלה וכבר יכול לתקן אותם.

כי כל הרצונות של גילוי עריות וטומאה שנלקחו ממצרים, מתוקנים בדרך לעלייה לדרגה שנקראת "ארץ ישראל". כלומר מצרים המתוקנת נקראת "ארץ ישראל".

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 19.03.2014

ידיעות קודמות בנושא:
וגר לא תלחץ
חייזרים בארץ זרה
להגיע לארץ ישראל

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

השם "אברהם" (אב העם) מסמל את "האבא של העָם". אברהם באמת היה האב הרוחני של כל האנושות, כי הוא הפך להיות לא רק מייסדם של עמים רבים, אלא גם היוצר של השיטה הרוחנית לתיקון העולם.

הנקודה המרכזית של השיטה שלו הייתה, להורות על הבורא כעל הכוח היחיד והמאוחד של הטבע שמנהל את כל הבריאה – "אין עוד מלבדו".

והתכונות של הבורא נקבעו על ידו כ"טוב ומטיב". התפקיד של האנושות, בהתאם ללימוד שלו, היה השגה ודבקות עם הבורא לפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך".

את המערכת הזאת הוא העביר לתלמידים הבבליים שהצטרפו אליו, שלקהילה שלהם קראו "בית אברהם", כלומר התלמידים שלו, המשפחה שלו.

מאוחר יותר אברהם הוציא את קבוצת התלמידים שלו מבבל, כלומר התנתק מכל הלימודים האחרים, השיג את הבורא ויצר שיטה עצמית, שאותה הוא הביע ב"ספר היצירה", שהשלים בהרבה את הספר של אדם, "רזיאל המלאך".

אברהם הניח את היסודות של המערכת להשגה נכונה של הבורא, השגת דרגתו ודבקות עימו. וכל שאר המקובלים רק פיתחו את התיאוריה שלו, בכך שהוסיפו אליה את העבודה המעשית שלהם, כי בכל דור האגו המשיך לגדול וזה אִפשר לפתח את השיטה של אברהם בכל מדרגה הבאה בהתאם לתנאים של אותו הזמן.

לכן אי אפשר לומר שהיום יש לנו משהו חדש. כל מה שגלוי, זה גלוי על ידי המקובלים החל מאדם ועד ימינו. אבל מאברהם מתחילה כבר דרך סלולה, למרות שבכל מדרגה של הדרך הזאת יש את הלידה הרוחנית שלה, שנקראת "בניו" של אברהם, ממשיכי דרכו.

מתוך התוכנית "סיפורים קצרים", חלק 1, 15.10.2014

ידיעות קודמות בנושא:
סיפורים קצרים. הדרך הלא קלה של אברהם
סיפורים קצרים. פוליתיאיזם או הנהגה יחידה
סיפורים קצרים. הטלטלה המתוכננת של הבבלים

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

אנחנו לא יכולים להתפתח יותר באופן אינדיבידואלי, לא כמדינות נפרדות ולא כבריתות של כמה מדינות נגד בריתות אחרות. ממש לנגד עינינו האמריקאים מאבדים מדינה אחר מדינה, והאירופאים יורדים מפסגת הגדלות, מהמָסורות, העושר והתרבות.

רוסיה, עם המשאבים הטבעיים הרבים שלה, שׂוֹרדת אך ורק בזכות המסחר בנשק ובנפט. סין מתעוררת מעט ושוב נופלת, יפן כבר כמה עשרות שנים נמצאת בקיפאון לאחר הפיצוץ שחוותה לפני עשרים שנה.

וכך כל המדינות: אחדות מהן חוות את זה עכשיו, אחרות חוו זאת אתמול ואחדות יחוו זאת מחר, אין בכך שום ספק. אם בעבר קצב השינויים נמתח למשך עשרות ואפילו מאות שנים, אז היום כל שלב לוקח הרבה פחות זמן והוא בעל איכות חדשה.

זה נוגע לכל בני האדם, גם גדולים וגם קטנים. הצעירים אינם רוצים להתחתן, להקים משפחה, להוליד ילדים. המבוגרים אינם יודעים כיצד לנהל ולכן שום דבר לא יוצא להם גם אם הם רוצים משהו. מתוך השגרה כולם ממשיכים לשחק באותו המשחק, אבל כבר מרגישים שזה פשוט בזבוז זמן: הבנק ריק, אין שום תוכן במשחק.

מקודם, הפילוסופים והפוליטיקאים כיוונו אותנו, כך זה נמשך במשך כמה מאות שנים. היו מעט אנשים כאלה, כיבדו אותם, שמעו בקולם ובעצתם, כולל גם כלי התקשורת. היום אף אחד לא עולה על האולימפוס הזה וגם לא מנסה לעלות. היינו רוצים לראות רואה עתידות, מדען או שליט כמו צ'רצ'יל, רוזוולט, איינשטיין. אבל הם אינם, וזה מאוד מורגש! האנושות מרגישה את עצמה כמו תינוק ששכחו אותו.

צורות התפיסה הקודמות התבססו על כך, שהאדם הנהיג סדר בעולם, בנה חברה, כביכול שלט. אבל זה לא הוא שפעל, אלא הטבע גילה בו התפתחות אבולוציונית. עכשיו הטבע מראה לאדם, שהוא צריך בעצמו לחפש את המרכיב המרכזי של ההתפתחות – "בשביל מה אנחנו קיימים?", ללא המרכיב הזה אנחנו לא נדע איך להסדיר את החיים שלנו.

מהטבע עצמו ניתנו לנו רגשות ושׂכל כדי לקבל ממנו הוראות, לעבד אותן, להשלים. ככל הנראה, אם אנחנו נמצא את המטרה הנכונה, אז תהיה לנו מספיק אנרגיה וידע לחיים ולהתפתחות עד לכזאת מידה, שאנחנו שוב נקבל מילוי, השתוקקות, סיפוק ונחיצות בחיים. כפי שבעבר האדם חי ממה שבער בו, כסף, שליטה, כבוד, מושכלות, מין, משפחה, כך עכשיו המטרה הזאת צריכה למשוך אותו, בכך שמחליפה את כל הריקנויות. ללא זה אנחנו פשוט נהיה "בית אבות".

כאשר אנחנו נבין שאנחנו חיים בתוך התחום של הטבע שפועל ומשפיע עלינו, אז אנחנו נראה שהפכנו להיות חברה אינטגרלית שבה כולם תלויים בכולם. זה כבר ברור להרבה אנשים, אבל הם אינם יודעים מה לעשות עם זה. במה שלא ניגע, הכול הופך לנו לרע.

העניין הוא, שבעולם גלובלי כל פעולה שאינה תואמת למערכת הכללית "אדם – אנושות – הטבע", מביאה לנזק. מכאן יוצא, שבראש ובראשונה אנחנו צריכים לגלות כיצד לפעול, לנהל או לפחות להתקיים בנוחות, ברווחה, בביטחון עבורנו ועבור האחרים. ברגע שאנחנו ניגש לזה, אז כבר מהפעולה הראשונה נרגיש תגובה חיובית.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 139, 10.02.2013

ידיעות קודמות בנושא:
ללמוד לחיות בעולם גלובלי
לגלות את אחדות הטבע
להבריא את כל העולם

שייך לקטגוריה: המשבר ופתרונו, התפתחות רוחנית, כסף, משבר עולמי, פוסטים נבחרים
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

שיחה על הגן היהודי

פורסם: 30.10.14, 15:01

תכנית טלוויזיה "כאגודה אחת" בנושא "הגן היהודי".

מהי הסיבה לבריחה והתרחקות של היהודים מישראל ומהיהדות, מה מייחד אותנו משאר העמים ומדוע חייבים אנחנו להפוך להיות כאיש אחד בלב אחד עבור העולם כולו?

לצפייה/האזנה: WMV וידאו | MP3 אודיו | MP4 וידאו

להורדה: WMV וידאו | MP3 אודיו | MP4 וידאו

תוכניות קודמות:
שיחה על "להיות יהודי"
שיחה על הסדנה
שיחה על קהילה מחוברת

שייך לקטגוריה: ראיונות, פגישות, תפקיד ישראל
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

חותם של חוסר היגיון

פורסם: 30.10.14, 15:00

הודות לאנרגיה ולכושר ההמצאה שלו, העָם היהודי כל הזמן נמצא בשורות הראשונות של ההתפתחות החברתית והטכנולוגית, כאילו מראה לעולם לאיזה כיוון ללכת. אבל בינתיים, המשימה והשליחות של עָם ישראל היא אחרת לגמרי. ואם היינו יודעים מהי בדיוק, אז היינו משיגים שלווה ואושר לכולם, היינו מביאים את העולם למצב האופטימלי.

כך או אחרת, אנחנו עָם של רעיון (אידיאה), עָם שהוא מורה. הכול מסתובב סביב זה ולזה דוחף אותנו מהלך העניינים. בתורה נאמר, שאנחנו נהיה עָם של "כוהנים", במילים אחרות, נשמש כ"חוליית מעבר", כך שדרכנו הידע של המערכת הכללית של הבריאה יעבור לעולם.

עד היום אנחנו מרגישים את חוסר ההיגיון הנסתר הזה, שאין לאן לברוח ממנו. והבעיה טמונה בכך, שאנחנו לא מלמדים את האנושות לחיות בצורה נכונה. בטבע שלנו יש ניצנים של אותו המבנה הפנימי שנדרש כדי להפוך את האנושות לאחת, לעשות ממנה חברה הרמונית.

לאף אחד אחר אין את זה, רק ליהודים. כי הם הרי כבר עברו את זה פעם אחת ולכן יכולים לחזור על זה שוב. יתרה מזה, הם חייבים לחזור על זה כבר בפני האנושות כולה.

הניסיון הקודם הוטבע בהם לנצחיות, וכתוצאה מזה, כל האנושות מרגישה אותם כמו זרים, חייזרים: "יש בהם משהו שאין בנו וגם לא יכול להיות".

אפילו שיעברו עוד אלפיים שנה, הכול יהיה אותו דבר: יהודים בנפרד, כל השאר בנפרד. כמה שהם לא ישתדלו, הם לא יתערבבו עם אחרים. זה כזה "תרחיף" (תמיסה שיש בה חומרים שאינם מתערבבים זה עם זה), כזה מצב, שאינו ניתן לערבוב. אתה יכול למוסס אותם, לפזר אותם, לנער אותם, לעשות כל מה שתרצה, אבל התכונה העיקרית הזאת אינה מתערבבת. דרך דורות הם בכל זאת יצמחו במצבם הראשוני שבו נבראו.

כי מה שטמון בהם אינו שייך לגורמים ארציים. תשלב אותם עם מי שתרצה בדרגה הגשמית, תחתן את כולם עם אחרים, הנקודה הזאת שוב תצוץ בהם. היא חסרת היגיון. היא אינה שייכת לטבע של העולם שלנו, לגופים הפיזיים, ולכן בכל מקרה היא תצמח בצאצאים שלהם, באותה הצורה כמו היום. הכול ייצא החוצה, כאילו ששום דבר לא קרה.

באו נעשה חישוב גס, אך ורק לצורך המחשה כללית. לפני 700-800 שנה לפני הספירה, עם חורבן בית המקדש הראשון, העָם היהודי איבד עשרה שבטים, פי חמישה יותר מאשר שני השבטים שנשארו. במשך כל הזמן שעבר מאז ועד היום, שני השבטים האלה גדלו, נניח, עד ל - 15 מיליון בני אדם.

בהתחשב בהשמדה ההמונית של היהודים במהלך ההיסטוריה, נביא תיאורטית את המספר הזה עד 20 מיליון. מכאן יוצא, שהצאצאים של שאר השבטים, שהם פי חמישה יותר, היו צריכים להסתכם ב– 100 מיליון. זה כבר סכום די מכובד, נכון?

ובכן, במשך זמן מסוים אנחנו נראה, ש"מאה המיליון" האלה פתאום מתגלים כאילו משום מקום. יתגלה שהם יהודים – בעמים שונים, במנהגים שונים לחלוטין, בדמויות שונות, לא משנה, מה ואיפה. פתאום יתגלה שהם נמצאים גם פה, וגם שם, בכל מקום.

מה גם, שהם מתגלים עם קווי אופי יהודיים שלהם, ובהם יתגלה אותו חוסר ההיגיון. ושוב תחזור התמונה המוכרת: גויים מסתכלים על היהודי ורואים שיש בו משהו, אבל מה? – זה לא מובן. אפילו שיש לו צורה ודמות של תושב מקומי, אבל אין לזה שום חשיבות.

הוא יכול להיות אמריקאי, אוסטרלי, אירופאי, אבל אתה רואה שזה יהודי. כאילו שהוא הגיע מהחלל החיצון, התיישב כאן בין תושבי כדור הארץ וחי בתוך הלבוש שלהם, ואילו ה"פנימיות" שלו אחרת. חי בו ניצוץ שקושר אותו עם העולם העליון. והניצוץ הזה נשאר, אי אפשר להיפטר ממנו.

היטלר ניסה להשמיד את כל היהודים, אבל אי אפשר להשמיד את הנקודה הרוחנית הזאת על ידי השמדה פיזית. היא בכל מקרה צומחת באנשים אחרים, ללא שום קשר לגנטיקה או לדורות שהושמדו.

אני חוזר: היסוד חסר ההיגיון שקיים בעָם הזה, אינו ניתן להשמדה. ההיסטוריה עצמה מעידה על כך.

ולכן, גם ה"מלאי" שמורכב מעשרת השבטים שקיימים אי שם בעמים אחרים, עוד יתגלה.

מתוך התוכנית "בבל אתמול והיום", חלק 8, 24.09.2014

ידיעות קודמות בנושא:
מי אנחנו באמת?
אות קלון רוחני שלא ניתן למחוק או להסתיר
עָם של מבחנה רוחנית

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, יהדות וקבלה, פוסטים נבחרים, תפקיד ישראל
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר

בבל העתיקה הפכה להיות עריסה להיווצרות של כל מיני זרמים ושיטות רוחניות. אם לפני תקופת אברהם, הבבלים חיו בשלום, באהבה וידידות, כפי שלימדו אותם ממשיכי דרכו של נח, אז לאחר קפיצת האגו הם החלו להתרחק זה מזה והתחלקו להמון קבוצות.

כל קבוצה, מתוך המשיכה הפנימית שלה, החלה לסגוד לאלוקות זו או אחרת (לתכונה, לכוח). זו לא הייתה סתם סגידה לאבנים או לעצים, אלא לכוחות הטבע. כך הופיעו ריבוי אלים, מאגיה לבנה ושחורה, אסטרולוגיה ושיטות אחרות, שקיימות עד עצם היום הזה.

לכן אברהם חווה טרגדיה אמיתית, כאשר הבין, שהוא צריך להיפרד מכולם וליצור בית ספר ראשי חדש. ההבדל בין בית הספר שלו ושאר הזרמים הוא עצום, מפני שהשיטה שלו מבוססת על שימוש בכוח שלילי לצורך העלאת הכוח החיובי. ואילו הלימוד של שאר בתי הספר בנוי על כך, כדי לפייס את הכוחות השליליים שבטבע ולחיות בשלום ובהסכמה איתם.

אברהם סבר, שבעולם אין שום דבר שלילי, ואם משהו נראה כשלילי, זה רק מפני שאנחנו משתמשים בזה בצורה לא נכונה. ברגע שאנחנו נתחיל להשתמש נכון בכוחות השליליים, בזה שמתעלים מעליהם בעזרת הכוחות החיוביים, אז מיד נתחיל להתעלות. לכן הכוחות השליליים באמת נחוצים לנו, כי הם כולם נובעים מהבורא, שהוא טוב ומטיב, רק שהשימוש שלנו בהם הוא לא נכון.

המערכת הרוחנית מחייבת את האדם לעבוד על עצמו כדי למקם בצורה נכונה את התכונות השליליות והחיוביות שלו.

לכן אברהם, בזה שהפיץ והסביר את השיטה שלו, חווה תקופות רציניות מאוד של התנגשות עם בני ארצו. כתוצאה מכך הוא נאלץ לעזוב את בבל העתיקה ולהתנתק לגמרי בלב ובמוח מכל מה שהיה בשלב הקודם, כלומר, להתכחש לחלוטין לפוליתיאיזם (ריבוי אלוקות) וכל מיני שיטות רוחניות. כי הוא ידע, שקיימים רק:

אדם,

חברה, שבה האדם רוצה להידמות לבורא,

הבורא עצמו.

מתוך התוכנית "סיפורים קצרים", חלק 1, 15.10.2014

ידיעות קודמות בנושא:
סיפורים קצרים. האבא הרוחני של האנושות
סיפורים קצרים. הדרך הלא קלה של אברהם
סיפורים קצרים. פוליתיאיזם או הנהגה יחידה

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית
Bookmark השאירו תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס | קישור מקוצר
עמוד 1 מתוך 1,8591234567עמוד אחרון »