שיעור הקבלה היומי 09.02.12
הכנה לשיעור
לצפייה בשיעור
חלק א': כתבי בעל הסולם (עמ' 527), מאמרי שמעתי, מאמר ט"ז "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה"
חלק ב': "זוהר לעם", פרשת בראשית א', חלק ג', מאמר "תפילה לעני", סעיף מס' 198
| שייך לקטגוריה: זוהר, שיעור הקבלה היומי, שיעורים והרצאות |
השאירו תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
|
חוויה ושמה קבלה – הרצאה ברחובות, 07.02.12
הרצאה פומבית לקהל הרחב במסגרת הקורס "להיות אדם" נערכה בבית הערבות באשדוד. נושא ההרצאה "תפקיד האדם במציאות חדשה".
ההרצאה נערכת מדי יום שלישי בשעה 19:00 ומשודרת בשידור ישיר בערוץ הטלוויזיה שלנו, ערוץ "קבלה לעם", ערוץ 66 ב-HOT וב-YES, וכמו כן באתר האינטרנט שלנו "קבלה לעם" ומתורגמת סימולטאנית לשפות אנגלית, רוסית, ספרדית, איטלקית, גרמנית וטורקית.
צפה/האזן להרצאה:
הרצאות קודמות:
חוויה ושמה קבלה – הרצאה באשדוד, 31.01.12
חוויה ושמה קבלה – הרצאה בעפולה, 24.01.12
חוויה ושמה קבלה – הרצאה, 17.01.12
| שייך לקטגוריה: חינוך ילדים, שיעורים והרצאות |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
קריקטורה יומית (8.02.2012)
איור: מיכאל גונופולסקי
| שייך לקטגוריה: משבר עולמי, תנועת "הערבות" |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
רוח הבלהות של מאבק המעמדות מרחפת על פני אמריקה
ידיעה: "האמריקאים עלולים שוב להתחיל ללמוד את היצירות של מרקס ואת אמירתו המפורסמת על רוח הבלהות של הקומוניזם – הסכסוכים בין העניים והעשירים הולכים ומתגברים במרוצת הזמן. מה שמעורר את השנאה הוא לא העשירים עצמם, אלא האנשים שעושים מניפולציות במערכת.
66% מהאמריקאים סבורים שהסכסוכים בין העשירים והעניים אינם ניתנים לפיתרון – מספר שגבוה ב-19% גבוה בהשוואה למצב לפני שנתיים. הסכסוכים בין המעמדות גדולים יותר מאשר בין הגזעים, בין המהגרים והוותיקים, או בין הדורות.
הזעם כלפי העשירים אינו גובר. הדעה על כך שהעשירים רכשו את עושרם בזכות חריצותם, קשריהם או היותם בני משפחות טובות – לא השתנתה.
48 מליון איש נמצאים מתחת לקו העוני. המדינה נאלצת לצמצם את תוכניות הרווחה, המובטלים נאלצים לקחת כל עבודה שיש, ולפיכך הם נכנסים למעגל העוני שאין ממנו יציאה.
לדעתו של ה-Guardian, העוני בארה"ב יגבר גם אם יהיה שינוי בכלכלה. המשבר מתאפיין בכך שמיליוני האמריקאים אינם מסוגלים למצוא עבודה בטווח הארוך".
התייחסותי: הייתי מוסיף שהמובטלים לעולם לא יוכלו למצוא עבודה, מפני שהאנושות תצטרך, במודעות או בעל כורחה, לצמצם את פעילותה בייצור ובצריכה עד לרמת ההכרחיות – כמה שאנחנו צריכים לקיום סביר (כדי להיות באיזון בתוך המערכת האינטגרלית שלנו ובאיזון עם הטבע). כולם יתפנו מהעבודה, חוץ מ-10% מהאוכלוסייה, או כמות שמקבילה אליהם אם הם יעבדו רק בחלק מיום העבודה או משבוע העבודה.
ידיעות קודמות בנושא:
חוסר השוויון מאיים על הדמוקרטיה
גן העדן האבוד (בתוך האגואיזם)
המחאות בעולם
| שייך לקטגוריה: כסף, משבר עולמי |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
אולי הגיע הזמן להתחיל לחיות לפי היכולת?
דעתו של סטפן הרפר, ראש ממשלת קנדה (מתוך דברים שאמר בפורום הכלכלי העולמי): "האם רובנו, רוב המדינות המתועשות והמפותחות, לא התחלנו להתייחס בצורה מוגזמת מדי למצבנו הטוב? אנחנו מקבלים את הרווחה שלנו כנתון, ומניחים שזהו המצב הטבעי. האם לא התחלנו להקדיש תשומת לב רבה מדי לשאול כגון שירותים והטבות?
האם זהו לא צירוף מקרים: ברגע שהמשבר מוריד את המַעטֶה, מתגלה מאחוריו תמונה לא רק של חובות מופרזים של הבנקים, אלא גם חובות ריבוניים מוגזמים, וכן רצון מופרז לשמור על סטנדרטים כאלה של חיים והטבות שהם הרבה מעבר ליכולתנו לשלם עבורם".
התייחסותי: לחיות לפי היכולת פירושו לצריך רק כמה שנחוץ ולא יותר מזה, מפני שהטבע כבר לא מחזיק מעמד ושואף לשוויון יחסי בהכנסות, כפי שמחייב אותנו העולם התלוי הדדית.
ידיעות קודמות בנושא:
מכתבו של אדם סמית לקפיטליסטים
משבר החובות בכלכלה
יש רק דרך אחת – חברה שצומחת רוחנית
| שייך לקטגוריה: כסף, משבר עולמי |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
מזרע יבש מבשיל עץ נושא פרי
האדם עובר כל מיני שלבים שונים בהתפתחות הרוחנית שלו. בהתחלה הוא כמו "דומם": נכלל בקבוצה שמתחילה להשפיע עליו ולפתח אותו. ובינתיים הוא אינו מסוגל לעשות תנועה עצמאית ואינו מבין היכן הוא באמת נמצא.
כך עוברות מספר שנים עד שהוא מבחין שקיימת עבודה וצריך להיות פעיל בכך שבכל רגע הוא מברר לאן מועדות פניו. מרגע זה הוא מפסיק להיות "דומם" ועובר לדרגת ה"צומח". הוא מתחיל לגדול בעצמו בזכות זה שהוא מטפל בעצמו על ידי החיבור עם האחרים, ביצוע עצותיו של המורה ותשומת לב לדרך.
הוא כבר משתדל להעמיד את עצמו בעצמו תחת השפעת הסביבה, מפני שהוא כבר בירר שהקבוצה היא לא סתם אוסף של אנשים, אלא קיים בה כוח פנימי מיוחד שדרוש להתפתחות שלו. כך הוא הופך ל"צומח", כי הוא מתחיל להפיק מהקבוצה, כמו מתוך הקרקע, כוחות להתפתחות שלו כדי להתכלל בה חזק עוד יותר. הוא מבין שהפירות מבשילים בעץ בשל והעץ צומח רק בתנאי שהאדם נכלל בקבוצה.
ולאחר שהוא גדל הוא רוצה לקבל פירות, שהם החיבור, האהבה, ההשפעה ההדדית וגילוי כוח ההשפעה המשותף שבתוכו מתגלה הבורא. וכל זה בינתיים בדרגת ה"צומח".
לאחר מכן ישנה גם דרגת ה"חי", כשהוא כבר יכול לנהל ולוקח על עצמו חלק מהטיפול בקשר בין כולם. זה כבר לא "עץ" שצומח במקום אחד ופאסיבי ביחס לאדם שמטפל בו.
מדרגת ה"אדם" שבאדם, זה כבר מי שמטפל ב"עץ" שבאדם. אך גם דרגת ה"חי" שבאדם, היא כבר לא סתם עץ, אלא מי שמשתוקק בעצמו לגדול ומנסה להשתתף באופן פעיל בכל המערכת. האדם רואה את התקלות המשותפות ומנסה לתקן אותן. הוא רואה לא רק איך לתקן את עצמו ולהתכלל במערכת באופן פאסיבי יחסית, אלא גם כיצד לעזור לאחרים, ומזה הוא נכלל בקשרים ובתיקונים הכלליים. המצב הזה שייך לדרגת ה"חי".
לאחר מכן קיימת דרגת ה"מדבר", כשהוא כבר נדבק בבורא בהתאם לפעולות שלו. מכאן יוצא שהיסוד של כל ההתפתחות שלנו הוא הטיפול ב"עץ".
בהתחלה זה מספיק כדי לחלק את החיים לגשמיים ורוחניים. לעולם הגשמי נדרשת ההכרחיות: "לא יגונה ולא ישובח". ואת כל היתר להקדיש לעבודה הרוחנית, ללא שום הגבלה.
מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 08.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
ראש השנה לאילנות
תמרורים בדרך
פירות עץ הדעת
| שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
ראש השנה לאילנות
התוצאה מהעבודה הרוחנית נקראת "פרי", והעבודה עצמה נקראת ה"עץ" שעליו אנחנו עובדים, כדי להפוך אותו מעץ רע לעץ טוב, שנושא פירות טובים.
לאחר שבירת הכלים נוצר "עץ הדעת טוב ורע". דעת היא ספירת הדעת שאותה אנחנו מעלים לאבא ואמא לתיקון, ולכן זה יכול להיות גם לרע וגם לטוב. כי כל דרישה בליבו של האדם נקראת "תפילה".
לכן העבודה שלנו היא לבדוק בכל רגע את הכוונות שלנו, את המטרה, את הכיוון, את המגמה, ולאחר הבדיקה, להפוך את הרע לטוב ומעץ רע לעשות עץ טוב.
עץ רע הוא כל מערכת הקליפות, עולמות בי"ע דפרודא, שמנותקים מעולם האצילות, משליטת הבורא. צריך לעבוד על כל זה מיום ליום, כדי לטפל בעץ הזה. אם האדם משקיע את כוחותיו בעץ הזה, הוא נושא פירות. ואם הוא לא משקיע, הוא הופך לאילן סרק, שלא נושא פירות.
אם מטפלים בעץ בצורה נכונה, הוא יגדל וייתן פירות. והאדם צריך לברך על הפירות האלה. הרי הוא רק עזר לעץ לגדול ולתת פירות. אבל בטבע של העץ כבר הוטבעה מלכתחילה היכולת שלו לגדול ולתת פירות, בתנאי שהאדם יוסיף לכאן את העבודה שלו.
כך זה קורה איתנו: מצד אחד, הבורא מבצע את הכול, "אין עוד מלבדו". אך מצד שני, ללא המאמצים שלנו, הוא לא יפתח את הערוץ הזה ולא יניע את כל התהליך שכתוצאה ממנו העץ יתחיל לתת פירות.
לכן נאמר ש"האדם הוא עץ השדה". זוהי דוגמא מושלמת מעולם הצומח, שמתארת בצורה נכונה את דמותו של האדם.
ישנן הרבה סוגים של עבודות על העץ שלנו ("זיבול", "חרישה", "זריעה" ועוד) אבל אם נאמר זאת בפשטות – כולם מסתכמים בבירורים. האדם צריך לברר בכל רגע מה נחוץ לו בחיים, ולבצע את זה. ואת כל הכוח והזמן הנותרים לו לאחר הנחיצות, עליו להקדיש להתקדמות רוחנית.
אם כן, אפילו אותו הזמן שהוא נאלץ להקדיש לחיים הגשמיים – גם הוא שייך לבירור הרוחני. ואם הוא עוסק בזה בכל רגע, כך הוא מברר את העץ שלו, את הדרך שלו, את כל האמצעים להשגת המטרה.
כזאת היא העבודה שלנו. ולכן "ט"ו בשבט" (ראש השנה לאילנות) יכול להיראות לנו לא כל כך חשוב, אבל קיימים בו הרבה מאוד סימנים רוחניים, ואנחנו מאוד מעריכים ומכבדים אותו. הוא משקף בצורה מדויקת מאוד את שלבי העבודה הרוחנית.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 08.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
מזרע יבש מבשיל עץ נושא פרי
תמרורים בדרך
פירות עץ הדעת
| שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חגים ומועדים, שיעור הקבלה היומי |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
לכוון רק להשפעה
שאלה: האם צריך לבקש מהאור שהוא יראה לי את הרע ויחשוף את האגואיזם כשונא שלי. כי בסופו של דבר, זוהי האמת, ורק אם אני אראה אותה, אני אוכל לזוז מהמקום.
תשובתי: אני לא אתקדם בצורה כזאת. נניח שאני מרגיש את הטוב ומבקש לגלות לי את הרע. האם יגלו לי אותו? – לא, לא יגלו, מפני שחסר לי הכלי לגילוי שלו.
אם אתה רוצה שיגלו לך את הרע, תעשה טוב. עצם הפעולה הזאת, היגיעה הזאת, תקנה לך את החיסרון והיכולת לגלות את הרע.
אנחנו כל הזמן צריכים לדאוג ליצירת הכלים, כי בלעדיהם אין לנו מה להרגיש. אם אני רוצה לעלות למדרגה הבאה, אני צריך להשקיע משהו. בעיקרון, אני צריך לגלות את הרע ולתקן אותו כדי לעלות. לשם כך, אני מייד משתוקק למעלה, מבלי לנסות תחילה לרדת לתוך האגואיזם.
לא דורשים ממני לשקוע ברצון האגואיסטי ולהיכשל במאבק איתו. הרע יתגלה לי גם כך, אבל בתנאי שהמגמה תהיה חיובית. כשאני רוצה להגיע לטוב, הרע מתגלה במידה שבה הוא יהיה "עזר כנגדו". ואחרת, אם אני סתם אראה עד כמה הטבע שלי רע, אני אשב ולא אוכל לזוז תחת המשא הכבד הזה.
בדרך הנכונה מראים לי מה בדיוק ובאיזה כיוון אני צריך לתקן. יחד עם זה, אני לא שוקע בבוץ אלא ממשיך לדרוש את האור המחזיר למוטב מעל ההרגשה שמופיעה, ולהתקדם להשפעה.
העיקרון הוא כזה: אני מתקדם לקראת הטוב, לקראת ההשפעה, ואז, מתגלה לי בדרך הרע, האגו. אני משתדל להמשיך באותו הכיוון לטוב, וממשיך בדרך יחד עם הטוב והרע, עד שאני רוכש את המדרגה הבאה. במדרגה הזאת מבעבע בתוכי האגואיזם ומבחוץ שורה עליו ההשפעה.
בצורה כזאת אני כל הזמן מכוון לכיוון אחד, ורוצה לגלות את הטוב ולא את הרע. אחרת הרצונות הטמאים של הקליפה הם שמניעים אותי.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 08.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
להפוך את כל הרע לטוב
אל תאכל את עצמך כמו גנב שנתפס
האם אני צריך לחפש בתוכי את הרע?
| שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
תשאיר בבית את ה"אני" שלך
שאלה: אני רוצה שבכנס בערבה אנחנו נבצע את עבודתנו בצורה הטובה ביותר. איך אנחנו צריכים לפעול בפנים כדי להגיע להצלחה?
תשובתי: זה קשה. אני חייב כל הזמן להיות בבירורים, לשאול שאלות ולחפש עליהן תשובות, להיות בעליות וירידות. ואת כל הבעיות אני צריך לפתור רק בדרך של חיבור עם החברים. בכך אני רוצה להראות דוגמא לכולם.
אף אחד לא יכול להצליח לבד. ההצלחה צריכה להתממש עבור כולם יחד. וזה אומר שאני דואג רק לכלי המשותף. לא חשוב מה אני מרגיש, אלא מה אנחנו מרגישים. לא אני הוא זה שמתרומם מעל משהו ומגלה משהו אלא אנחנו מתעלים ומגלים. כל הזמן זה רק אנחנו, ואילו אני בכלל לא קיים. אני רוצה לחיות בתוך ה"מרק" הזה. את המילה "אני" ואת ההרגשה של עצמי עליי להשאיר בבית.
יתר על כן, "אנחנו" זה לא סתם אוסף של חברים, ולא קומנדו בצבע. כל אלה הם צעצועים, ואילו בפועל, "אנחנו" זו הנשמה. אין בה חלקים שמחוברים זה עם זה, אלא כולם בה מולחמים לאחד, ואין לזה שום יחס למה שאנחנו מהווים היום. זוהי בריאה חדשה שנבראה זה עתה.
כי אותה המהות הרוחנית שאנחנו רוצים להקים לא הייתה קיימת לפני כן. קודם לכן היה רק רשימו שבור שהוביל אליה. והיום, על ידי המאמצים שלנו, אנחנו משתדלים ליצור את הנשמה מעולם הנקודים, שרצו אז כביכול לעשות עליה תיקון, ובכוונה שברו אותה למעננו.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 08.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
מתקיפים בשירה
הכלי הרוחני הוא לא כיס
עם מי לצאת להתקפה?
| שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
מתקיפים בשירה
שאלה: מה אני תוקף בכנס בערבה? ואיך אני עוזר לחברים להתכונן להתקפה נכונה?
תשובתי: אני מתקיף את העצלות שלי, את הקרירות, את הבלבול. אני משתדל כל הזמן להתמקד על התיאור הנכון של מי אנחנו: אנחנו כאיש אחד, בלב אחד, בערבות, בוויתור הדדי, בחיבור הדדי, כדי שיתגלה הכלי המשותף.
בכלי הזה כולם נכללים בכולם עד כדי כך שאני לא מרגיש ש"אני מחובר עם החברים", אלא "אנחנו". אני צריך להתעלות מעל ההרגשה שלי את עצמי אל ההרגשה המשותפת שנמצאת מעלינו, ושאותה אנחנו חייבים לרכוש.
שאלה: מה צריכה להיות הצעקה הנכונה בכנס?
תשובתי: אני לא בעד צעקה לשם צעקה. צריכה להיות כאן שירה, תקווה וביטחון ששורים מעל לחיסרון הגדול. במילים אחרות, אנחנו זקוקים לריקנות ולביטחון.
לפני חציית ים סוף, כשמתגלות התכונות של הכלי, יש מקום לצעקה. אבל עכשיו זה לא הזמן שלהן. אני דואג לחיבור בין כולם, כך שרק הטוב יתגלה. אנחנו זקוקים להתפעלות, לעלייה, ללא קו שמאל. אנחנו נמצאים מול האור שצריך להתגלות, ולכן אין כאן בירור וביקורת.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 08.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
תשאיר בבית את ה"אני" שלך
האם אתה מוכן להתקפה?
הבירורים שלפני ההתקפה
| שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
תגובה אחת | שלח לחבר
| הדפס
|
|
אנטומיה של פחד ואהבה
ספר הזוהר, פרשת בראשית, 195: "כי או"א עילאין, י' דהוי"ה, ג"ר דבינה, יראה. ישסו"ת, ה' דהוי"ה, ז"ת דבינה, אהבה. ולפיכך בעת שהמוחין דזו"ן באים רק מישסו"ת, ה' דהוי"ה, נבחנים שאהבה קדמה ליראה. וכשהם באים גם מאו"א עילאין, י' דהוי"ה, נבחנים שהיראה קדמה לאהבה. כי י' יראה, ה' אהבה. והרי היראה קדמה לאהבה".
"היראה קדמה לאהבה" – זה נאמר כלפי הנבראים, מפני שזה הסדר שבו הם צריכים לתקן את עצמם ביחס לבורא. בעוד שמהבורא מגיעה רק אהבה. הנבראים צריכים גם יראה, כדי לעורר אותם להגיע לאהבה.
אפשר להסביר את זה אחרת: היחסים בין אב ובן חייבים להיות בצורה שבה לא תהיה ביניהם אהבה חלוטה, כדי שהם תמיד ייזהרו מכך שהאחד יפסיק לאהוב את השני.
הרי אם אדם אחד אוהב ללא גבול את האור, הוא מעורר בו בכך שנאה, מפני שהאחר אינו מרגיש גבולות, ובלעדיהם הוא לא מרגיש אהבה. קשה לו מאוד להסתדר עם משהו חסר גבולות. אנחנו בנויים כך שאנחנו חייבים להרגיש הכול במסגרות מסוימת, ואז יש לנו הרגשה, ואילו ללא מסגרות אנחנו מאבדים אותה.
לכן, מצד אחד אני מרגיש שהשני כביכול אוהב אותי, אך מהצד השני, אין לי במה להיאחז כשהאהבה הזאת חסרת גבולות. ולכן, כשאני דורש ממנו לתת לי להרגיש את אהבתו, אני מתחיל לשנוא אותו, מפני שעל ידי אהבתו חסרת הגבולות הוא מונע ממני את הכלי/הרצון, שבו אוכל להרגיש את האהבה הזאת. וללא כלי, אני לא מרגיש אותה.
לכן בעל הסולם כתב שאם ההורים אוהבים את הילדים באהבה חלוטה, אז הילדים מתחילים לשנוא אותם, או לכל הפחות לזלזל בהם. ולכן, כשאנחנו מדברים על חינוך, אנחנו מדברים גם על הגבלות, עונשים ולחצים שההורים צריכים להפעיל על הילדים, כדי לא לחסוך מהם את הכלים שלהם, את כלי הקליטה.
וזה קשור למערכת העליונה של "אבא ואמא" ("יראה") וישסו"ת ("אהבה"), שחייבים להתחבר בהשפעתם על התחתונים. כלומר, החלק העליון והחלק התחתון של בינה צריכים להתחבר יחד, כדי להשפיע על התחתונים. זה אומר שהיראה והאהבה חייבות להיות מחוברות יחד, וכאשר שתי המערכות האלה יתחברו, הן ישפיעו בצורה נכונה על התחתונים, וזה יבנה את הכלי, ואחר כך ימלא אותו.
בצורה כזאת, גם החיסרון שמגיע אל העליונים, שדורש תיקון, יקבל את האור בצורה שהוא יבנה את התחתונים כך שבהתחלה הם ירגישו יראה ואחר כך אהבה, ולא בסדר הפוך, ולא מייד אהבה, מפני שדבר כזה לא יכול להיות.
לכן קודם כל אנחנו צריכים ליצור את הכלי הכללי המשותף שלנו ולדאוג לקשר בינינו. ואז, אם הקשר הזה יתממש, תזרום בו האהבה.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 08.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
איך אפשר לעמוד בפני האהבה?
אין שכחה ברוחניות
האהבה צומחת מהיראה
| שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, זוהר, שיעור הקבלה היומי |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
עקרונות ועצות משיעור הקבלה היומי, 08.02.2012
* אנחנו צריכים להראות זה לזה: מתנות, אהבה, חיבור,נחיצות להשפעה, חרדה שלא נגיע.
* היראה הכללית – שאנו נמצאים בפחד, בחרדה, ביראה שלא נוכל להגיע לשלמות הכלי, להשפיע, להתאחד ולהתחבר. שרק בזה אנחנו מגיעים להשפעה הכללית, שחסרה לנו בכלל הערכת ההשפעה, ואחר כך המשפיע בעצמו, הבורא. אין לנו לזה עדיין יחס שמדובר בדבר גדול, ענק, שבזה החיים שלך תלויים. כדי להשיג זאת עליי לבקש שתתגלה בי יראה – אני רוצה לפחד, להיות בחרדה, בכיוון הנכון, וכל הזמן להיות במתח. ואני מבקש מהחברים שגם הם יעשו כך. ואז אנחנו מגיעים לבקשה לחיסרון – תן לנו להרגיש שאנחנו מתים, שאנחנו במדבר, איפה טעינו ולאן פנינו.
* חיסרון לחיבור – שאני מחפש מה חסר לך ואתה מחפש מה חסר לי, ועל ידי זה אנחנו מקושרים. כל אחד מחובר ללב של השני; אני יודע מראש שאתה רוצה קשר עם הבורא, להגיע לחיבור, לאהבה, להתקשרות המלאה. שהחיסרון של האחד מתאים לחיסרון של השני, ומתחברים ובזה משלימים זה את זה.
* אם כל אחד צועק, הוא צועק בצורה אגואיסטית. ואם אנחנו צועקים יחד - אנחנו לא רוצים למלא את עצמנו, אלא אומרים: תן לנו את כוח החיבור בינינו, כי אז אנחנו נגלה בינינו את כוח ההשפעה. אם כל אחד יחשוב שחסר, בצורה שקרית, זה ישפיע על כולם זה בצורה אמיתית.
* אני מתקיף את העצלות, הקרירות שלי, אני מתקיף את הבלבול, אני משתדל כל הזמן להיות נעול על הציור הנכון מי אנחנו. כאיש אחד בלב אחד, בערבות, בוויתור הדדי, בחיבור הדדי – שיתגלה הכלי המשותף. בכלי המשותף כולם כלולים בכולם, כך שאין הרגשה פרטית, אלא התעלות להרגשה המשותפת. זה משהו שמעלינו, שאנחנו חייבים להתחיל להרגיש.
* 20 פעולות שאנחנו צריכים לדעת שאנחנו צריכים לעבור עליהן מחוסר חיסרון לכלום ועד לחיסרון הסופי שאז בטוח שנקבל עליו את האור המחזיר למוטב שיגיע לכולם, לכל המשתתפים – כמו בהר סיני, כולל נשים וטף – לכולם. אנו צריכים לפרט את תהליך רכישת הרצון בכ-20 שלבים: שאנחנו מתחילים מאפס רצון והרגשה, ממצב הכי גרוע, מניתוק, וצריכים להגיע למצב על ידי קודם ונמשך סיבה ומסובב, שאנחנו כל פעם באים ונכללים בלימוד, בקבוצה בהפצה, עד כדי כך שאנחנו מגיעים למצב שמקבלים מענה, גילוי, "עולמך תראה בחייך".
מתכוננים ביחד לכנס הערבה
* הכנס בערבה הוא כנס שבו אתה לא צריך להכין כלום מלבד פנימיות, ולכן כאן אנו צריכים באמת להתכלל במין חרדה כללית מכך שלא נשיג שום דבר. וצריכים להיות בטוחים שזה יצא כתוצאה מהלחץ שלנו.
* אין מה לתת, מלבד לעורר בחבר רגשות נכונים לחיבור: חרדה, שמחה, אחריות, התעוררות כלשהי, חיובית או שלילית - העיקר זה התרוממות, חיסרון לחיבור. ובחיסרון לחיבור המשותף אנחנו מעלים מ"ן ודווקא הוא מביא לנו את האור המחזיר למוטב. זה מה שאנחנו צריכים עכשיו ביציאה למדבר.
* בסך הכול אנחנו עובדים על החיסרון, שהוא יצטייר בנו בצורה כזאת שיהיה מותאם לאור, ובו נגלה את המילוי. ההתקדמות לזה היא בתוך החושך, וככל שאנחנו מתקדמים הבלבול והערפול גדלים. עלינו להיות מוכנים לזה בכנס הקרוב, ולא להגיע ל"פיקניק" אלא לעבודה קשה – אני לא צריך לעצמי שום דבר מלבד זה שאני חושב במשך שלושת הימים הללו על חיבור, ומתוך הלחץ הזה אנחנו מגלים את האור העליון.
* בכנס הערבה אתה חייב להיות כל הזמן בבירורים, בשאלות ותשובות, בנפילות ועליות, ואתה פותר אותם רק על ידי חיבור עם האחרים, ובזה אתה נותן דוגמא לכולם. ההצלחה לא יכולה להיות באחד, אלא חייבת להיות בכולם יחד. אני דואג רק לכלי המשותף – למה שאנחנו מרגישים, לא למה שאני מרגיש. כל הזמן אנחנו, אין אני בכלל. אני רוצה לחיות בתוך ה"מרק" הזה שבו אנחנו נמצאים. גם "אנחנו" זה לא אוסף, קומנדו – זאת שטות. מילה כזו לא קיימת, כי היא כבר שייכת לרוחניות. אנחנו זה נשמה, לא שאני ואתה ואנחנו יחד, אלא מחוברים. זה משהו שלא שייך למה שאנחנו היום, איזו בריאה חדשה שעכשיו נבראה. כי המהות הרוחנית שאנחנו רוצים להקים לא הייתה קיימת קודם, אלא היה רק רשימו אליה. במאמץ שלנו אנחנו משתדלים להקים את אותה הנשמה מעולם הנקודים, שעליה כביכול רצו לעשות תיקון ושברו אותה במיוחד בשבילנו.
* בכנס לא צריכה להיות צעקה אלא שירה, אהבה, תקווה, ביטחון ששורה על החיסרון הגדול – שניהם יחד. חיבור בין כולם למצב שבו מתגלה רק טוב. התפעלות, התרוממות, חס ושלום אין שום קו שמאל. אנחנו נמצאים מול האור שצריך להתגלות ולכן אין כאן ביקורת.
מתוך שיעור הקבלה היומי, 08.02.2012
| שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, ערבות, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
טעימות משיעור הקבלה היומי (8.02.2012)
דאגה לחבר
אדם מקבל רק מתנות
חיסרון להגיע למדבר
הילד מתפתח וחכם
| שייך לקטגוריה: שאלות ותשובות, שיעור הקבלה היומי |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
שיעור הקבלה היומי 08.02.12
הכנה לשיעור
חלק א': כתבי הרב"ש, כרך ב' (עמ' 1506), אגרות, "אגרת מ"ו"
חלק ב': "זוהר לעם", פרשת בראשית א', חלק ג', מאמר "תפילה לעני", סעיף מס' 195
חלק ג': תלמוד עשר הספירות, כרך ב', חלק ו', עמ' תי"ז, אות כ"ו, אור פנימי
חלק ד': כתבי בעל הסולם (עמ' 787), מאמר "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות ע"ט
קיצור משיעור הקבלה היומי:
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
להורדה:
אודיו
| שייך לקטגוריה: זוהר, לימוד חכמת הקבלה, שיעור הקבלה היומי, שיעורים והרצאות |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
קריקטורה יומית (7.02.2012)
איור: מיכאל גונופולסקי
| שייך לקטגוריה: כסף, משבר עולמי |
תגובה אחת | שלח לחבר
| הדפס
|
|
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר